דייגי הקישון: ביהמ"ש לא עומד בקצב הסרטן שלנו

מאז הוגשה תביעתם של דייגי ועובדי נחל הקישון לבית המשפט המחוזי בחיפה, לפני כשש שנים, נפטרו תשעה מחבריהם ממחלת הסרטן. אתמול (א'), בצעד חריג, החליטו התובעים הנותרים ואלמנות הנפטרים לשגר מכתב לשר המשפטים, דניאל פרידמן, לנשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, ולבכירי המערכת המשפטית, בקריאה "להפסיק את עינוי הדין המתמשך" במשפטם.

הכותבים, שהועסקו עשרות שנים במעגן דיג הקישון וניזוקו ממחלות שונות, הגישו בין השנים 2001-2005 מספר תביעות נזיקין בסך עשרות מיליוני שקלים נגד המדינה ושבעת המפעלים המזהמים לאורך הנחל, בטענה כי הזרימו לקישון חומרים מסרטנים.

"אנחנו, 41 דייגים ועובדי דוברת חפירה, חולי סרטן ואלמנות של אלה שכבר נפטרו מסרטן, טוענים שכיוון שנחשפנו חשיפה ממושכת לחומרים אלה, חלינו בסרטן", הם כותבים.

במכתב, שעותקים ממנו נשלחו גם למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז ולחברי כנסת, טוענים הדייגים כי בית המשפט אינו מתחשב במצבם, גורם להם עינוי דין מתמשך ומונע עשיית צדק בעניינם. 

"מכתבנו זה בא לבקש התערבות דחופה של כבודכם על מנת למנוע את המשך עינוי הדין הנורא במשפט שלנו נגד המפעלים...", מבקשים הכותבים. 

"בקצב הזה המשפט יסתיים עוד 24 שנים"

במכתבם מתארים הדייגים את התמשכות התהליך המשפטי בתביעתם, ומלינים כי בית המשפט אינו מתחשב במצבם. "ד"ר חואניקו (מומחה מטעמם - י.ע-ד) נחקר על-ידי עורכי הדין של הנתבעים במשך 10 ישיבות, והעדות שלו נתפרשה על פני שלושה חודשים. כבוד השופט שלנו, מר רון שפירא, לא הסכים להגביל את משך החקירה לא של המומחה הזה ולא של זה שבא אחריו", הם מציינים ומסכמים כי "ידיהם של נציגי המזהמים נטויות ואין בולם ואין חוסם".  

הדייגים מציינים כי עורכי הדין מטעמם ובראשם עו"ד אליעזר פיכמן, חישבו ומצאו שבקצב זה המשפט יגיע לסיומו בעוד כ-24 שנים. "אם הליכי המשפט הזה ימשיכו להתנהל בקצב הנוכחי עד למתן פסק הדין, לא ישרוד אף אחד מאתנו ואף לא אחת מאלמנותינו ומהאלמנות של אלה מהתובעים שכבר נפטרו מסרטן" הם מוסיפים. לדבריהם, משמעות התארכותם של התהליכים המשפטיים היא כי "מבחינה מוסרית משפטית וציבורית - עשיית צדק אינה נראית באופק".

יושב ראש הקואליציה לבריאות הציבור, יזהר רשף, מצדד בעמדת הכותבים. "מדובר במקרה שנמשך כבר שנים רבות. המפעלים הגדולים שנגדם הוגשו התביעות לקחו עורכי דין נפרדים, וזוהי אחת הסיבות לכך שהמשפט מתנהל בצורה איטית". לדבריו, בשנה האחרונה היו מספר מקרי מוות של תובעים כתוצאה ממחלת הסרטן, והדבר האיץ בחשיבות לזרז את המשפט וההכרעה בעניינם.

"האסימון נפל" אחרי פרשת צוללי הקישון

הראשונים חלו עוד בשנות ה-80, אולם בשנת 2000, כשהתפרסמה דבר מחלתם של לוחמי השייטת שצללו במי הקישון, התבהר כי המחלות בהן לקו לא היו ככל הנראה "גזירה משמים" וכי הרקע להן הוא הכימיקלים אותם ספגו כל אותן שנים במעגן.

עם זאת, רק בחודש מרס 2005, קרוב לארבע שנים לאחר הגשת התביעה המקורית, החל למעשה המשפט. הוא נקבע בתחילה אצל נשיא בית המשפט המחוזי דאז, מיכה לינדנשטראוס, אולם אז נאלץ הנשיא להעביר את התיק לשופט אחר.

המהלך עורר אז זעם רב וסערה תקשורתית, היות שהשופט אליו הועבר התיק, רון שפירא, שהה באותה עת בשנת שבתון והדיון התעכב. במקביל, דן השופט שפירא גם בתביעתם של לוחמי השייטת כנגד המפעלים.

עם זאת, השופט שפירא קבע בין היתר כי במהלך המשפטים האזרחיים לא ניתן יהיה לעשות שימוש בדוח ועדת שמגר, ועדת החקירה שמינה הצבא כדי לבדוק את הקשר בין הצלילות בקישון לבין תחלואת הסרטן בקרב לוחמי השייטת, ואף לא בעדויות שהובאו בפניה. זאת משום שעל פי חוק השיפוט הצבאי, לא ניתן להגיש את מסקנותיה של ועדת חקירה צבאית כראיה במשפט אזרחי.