"כבוד האישה על הכף, אל תסתתרו מאחורי הדת"
בעל קנדי שסירב לתת גט לאשתו חויב על ידי בית המשפט העליון במדינה לשלם לה פיצויים. השופטים ציטטו פסק דין תקדימי מישראל, והתובעת סוזן וייס מדגישה: "ההבנה שסרבנות גט גורמת לנזקים צריכה לחלחל לתודעה של כולנו"
בית המשפט העליון בקנדה הורה בשבוע שעבר לגבר לשלם לגרושתו פיצויים בסך 47,500 דולר קנדי (כ-185 אלף שקל). סטפני וג'ייסון, זוג יהודי, התגרשו בגירושין אזרחיים כשסטפני היתה בת 31, אבל ג'ייסון סירב לתת לה את הגט במשך 15 שנה. רק כשהגיעה לגיל 46 נתן לה את הגט המיוחל.
שניים מן השופטים סברו שאל להם להתערב בענייני הדת של היהודים, אבל שבעה סברו שלמרות הבעייתיות הם צריכים להתערב, ולקבוע פיצויים לאשה שנשללה ממנה הזכות ללדת ילדים. בהחלטתו ציטט בית המשפט בקנדה קטעים מפסק דין תקדימי בישראל שקבע נזיקין למסורבת גט.
עורכת הדין ששימשה כתובעת בתיק היא סוזן וייס, שמספרת כי התרגשה מאוד לקרוא את הציטוטים שהביאו השופטים הקנדים. ההחלטה בקנדה החזירה אותה למאבק הארוך שניהלה פה: "לפני כחמש עשרה שנה היתה לי לקוחה, מסורבת גט שנים רבות, שרציתי להגיש עבורה תביעת נזיקין נגד הבעל", היא מספרת. "פניתי לארגון נשים גדול, והצעתי להגיש את התביעה יחד איתן. הארגון מצדו פנה למומחים מאוניברסיטת תל אביב וקיבל חוות דעת שאין כל סיכוי לתביעה משום ש'אין כאן עילה'. הזנחתי את הרעיון, אבל תמיד ידעתי שאני אחזור לזה. היתה לי הרגשת בטן חזקה שזה מוכרח להצליח.
"מאוחר יותר, כשניהלתי את 'יד לאשה', היתה לי הזדמנות נוספת להגיש תביעת נזיקין, והפעם החלטתי לא לפספס אותה. במקרה הזה תבענו גם את האבא, שהסיט את הבן לסרבנות. הבעל ביקש למחוק את התביעה על הסף, אבל השופט בן-ציון גרינברגר דחה את הבקשה וקבע שיש כאן עילה. בו ביום הבעל נתן את הגט. היינו מאושרות בשביל האשה, אבל לא היה כאן השיג מספיק גדול לכלל הנשים".
ממה חוששים השופטים?
אחרי התיק הזה, מספרת וייס, היו כמה ניסיונות שלא הגיעו לכדי סיום. לדבריה, בתיקים מסוג זה קשה להגיע לפסקי דין משום שמהצד האחד בית הדין לוחץ לבטל את התביעה, ומהצד השני לעתים קרובות הבעל נבהל ונותן לאישה גט תמורת ביטול התביעה. בנוסף, היא טוענת, השופטים עצמם מהססים לתת החלטות מסוג זה משום שהם מרגישים שהם קצת דורכים בשטח של הדיינים.
וייס: "השופטים חוששים שפסק הדין שלהם יטרפד את הגט בשביל האשה, אבל אני אומרת להם שזה לא החשבון שלהם. אולי האשה בוחרת לקבל פיצויים ולא גט? התפקיד של השופטים הוא לפסוק פיצויים, ולא להחליט עבור האישה מה טוב לה".
הפיצוי: 450 אלף שקל
בשנת 2004 היה התקדים הראשון: אישה מסורבת גט במשך 11 שנה הגישה תביעה לפיצויים מן הבעל. השופט מנחם הכהן פסק לה פיצויים בסך 450 אלף שקל. "היא עדיין לא קיבלה גט, אבל לפחות הבית כולו הועבר על שמה", אומרת וייס.
אז מה החשיבות של פסקי הדין הללו?
"ראשית, יש כאן אמירה ברורה שאין לבעל זכות להחזיק את החירות של האישה, ושסרבנות היא נזק וצריך לשלם עליה. ההבנה הזאת צריכה לחלחל לתודעה של כולנו, ואני חוששת שאפילו שופטים ועורכי דין עדיין לא מבינים את זה, שלא לדבר על דיינים. נשים שמגישות תביעות עוברות תהליך תודעתי בו הן מפנימות שהן לא אשמות במצב. כמו בנושא ההטרדה
המינית, או בנושא הכאת נשים - כל זמן שאין לזה שם, ואין הכרה מצד בית המשפט לנזק, אין הבנה ברורה שהאישה לא אשמה במצבה.
"שנית, פסקי הדין הללו מדרבנים את בית המשפט לברר עם עצמו מהם הערכים אותם החברה מבקשת לקדם, ואלו ערכים יש להעדיף על חשבון ערכים אחרים. העיסוק בתביעות אלו מכריח את השופטים לבחון נושאים כבדי משקל, כמו דת ואוטונומיה, והתיקים מאירים באור ברור את תפיסת העולם של בית המשפט לעומת זה של בית הדין הרבני. אסור להסתתר מאחורי הטיעון של האוטונומיה הדתית, כאשר חירותה וכבודה של האשה מוטלים על כף המאזניים".
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים",
טל':
