עשרה בטבת: זכרון השואה - לא רק הטבח

כבר בשנת תשי"א (1951) החליטה מועצת הרבנות הראשית לצרף לצום עשרה בטבת את יום הקדיש הכללי, כזיכרון לניספים בשואה. אולם יום זה לא זכה במהלך השנים להיצרב בתודעה הציבורית, ואת מקומו תפס בשלב מאוחר מעט "יום השואה והגבורה", שנקבע על ידי ממשלת ישראל לחול בחודש ניסן.

בזיכרון הקולקטיבי השואה היא אנטישמיות, סבל, רצח, רעב, התנכלות, השמדה וכיוצא באלה. אך לשואה גם משמעות רחבה הרבה יותר, שמרכזה ההתמודדות. כיצד בתוך הסבל, הרוע, המצוקה והרעב - בסכנה מתמדת ובמלחמת ההישרדות - התמודדו  יהודי הגטאות והמחנות עם שאלות של אנושיות, זהות יהודית, ערכים, דת, רוח, אמונה וחינוך?

יום עשרה בטבת מהווה עמדת בסיס טובה לדיון בזווית ההתמודדות הערכית בשואה. העלאת סוגיות דתיות ורוחניות בשואה יכולות ליצוק תוכן נוסף ליום הקדיש הכללי ולפתח דיאלוג מקביל גם בחברה הכללית. ייתכן שמהלך שכזה יחדד את ה"זיכרון" ויוסיף לו פן חדש: מזיכרון של נתונים לזיכרון של ערכים.

ממילא, הצריבה התודעתית בהבנת השואה תשתנה - ותמלא באופן נרחב יותר את השליחות של לזכור ולא לשכוח. "לא

לשכוח" את המאורעות האיומים של השואה, ו"לזכור" ולגבש קודים ערכיים, רוחניים ואתיים לימנו - מתוך תובנות השואה.

במכון "שם עולם" שבכפר הראה כבר פועלים באופן האמור מאז הקמתו, לפני כעשר שנים. למרבה השמחה, נראה שתהליך זה הולך ומחלחל גם למקומות נוספים וחשובים, כמו מוזיאון יד ושם. השאיפה היא שההתמודדות הערכית בשואה תתפוס מקום של ממש, במקביל לתחום הידע והנתונים של מאורעות השואה. 

הרב אברהם קריגר הוא ראש מכון שואה ואמונה "שם עולם", בכפר הרואה