הרפורמים מסתערים על האקדמיה

בשבוע הבא יקיים מכון ון-ליר בירושלים כנס בן יומיים שיעסוק בהיבטים השונים על היהדות הרפורמית. מדובר בכנס ראשון מסוגו. עד היום, אף גוף שאינו רפורמי, בארץ ובעולם, לא ערך כנס בנושא. יתירה מזאת, בחמישים השנים האחרונות, כמעט שלא נכתבו מחקרים אקדמאים על היהדות הרפורמית, לא בישראל ולא בארצות-הברית. כדי למלא חלל זה, פעלה במכון ון-ליר במשך שנתיים קבוצת מחקר שעסקה בנושא והנפיקה 12 מחקרים חדשים, אשר יוצגו בכנס. מדובר בפתיחת דלת פומבית ראשונה של עולם האקדמיה הישראלי בפני אנשי היהדות הרפורמית.

• הפוסק הרפורמי: לא מאמין שהאל נגד הומואים
• העלבון של הרב יפה
• זכות הבחירה/ אורי יסעור
• הרב ישראל רוזן: להפסיק לפחד מהרפורמים
  

התנועה הרפורמית. בארץ זה יעבוד?

בשנים האחרונות משקיעה התנועה הרפורמית העולמית מאמצים גדולים להשגת דריסת רגל משמעותית יותר בשיח הציבורי בישראל, לב לבו של העולם היהודי. במסגרת מאמצים אלה, יוסד השנה מסלול לחינוך יהודי בשיתוף התנועה הרפורמית לתלמידי תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים. גם הכנס שייערך בשבוע הבא מהווה נקודת ציון חשובה. יתארחו בו מרבית החוקרים החשובים של היהדות הרפורמית המגיעים משורה מכובדת של מוסדות אקדמאיים בארצות-הברית: אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת צפון קרולינה, סירקיוז, ברנדיס ורוטגרס וכמובן, חוקרים מההיברו יוניון קולג', המוסד המרכזי של התנועה הפועל להסמכת הרבנים הרפורמים.

הנציגות הישראלית תגיע מקרב חוקרים למדעי היהדות והדתות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, האוניברסיטאות חיפה, תל אביב ובר-אילן, מכון שלום הרטמן וכמובן, מכון ון-ליר, המארח הרשמי של הכנס. חברי התנועה הרפורמית בישראל מקווים כי התייצבותם של שורת החוקרים הישראלית בכנס, תהווה לבדה כרטיס כניסה אל תוככי ההכרה הציבורית בישראל, ותתרום לדבריהם, "להבנה מעמיקה של היהדות הרפורמית בזמננו ושל התהליכים המתרחשים בתוכה בכלים סוציולוגים, תיאולוגיים, היסטוריים וחינוכיים".

"מתנחלים בבג"ץ, במקום בלבבות"

אולם, נראה כי אנשי היהדות הרפורמית שיגיעו מחו"ל יצטרכו גם להתמודד עם ביקורת נוקבת אשר תופנה כלפיהם מצד חלק מהחוקרים הישראלים הבוחנים את מהלכי התנועה בישראל בעיניים מקומיות.

במסגרת ההרצאות, יבקר בחריפות דיקן מכללת שערי משפט, ד"ר אביעד הכהן את שימושה הרב של היהדות הרפורמית בבג"ץ. "פנייתם של הרפורמים לאפיק המשפטי, והגשת עשרות רבות של עתירות במשך כ-20 שנה, לא הביאו לרפורמים את התוצאה המקווה. במידה מסוימת, אפילו הרעו את מצבם מבחינה משפטית וציבורית", טוען הכהן. "רובן המוחלט של העתירות, למעלה מ-90% נדחו. פסיקת בג"ץ שדחתה את העתירות בזו אחר זו, קיבעה למעשה את המונופול האורתודוכסי".

רק השבוע דחה בית המשפט העליון את עתירה נוספת של מרכז לפלורליזם יהודי, הזרוע המשפטית של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, נגד הרשות לשירותי דת והעומד בראשה, השר יצחק כהן מש"ס. בעתירתם דרשו הרפורמים שהרשות, כגוף ממשלתי, תכיר בהם ותתקצב גם אותם לבניית בתי כנסת ומקוואות. חבר השופטים טען כי "אין טענה ממשית בכל שלל טענותיהם, ואפילו לא הגישו בקשה מסודרת לראות אם אכן תיענה בקשתם אם לאו. בביטאון תנועת ש"ס "יום ליום" חגגו את הניצחון בהבלטה בעמוד הראשון תחת הכותרת: "ניצחון לשר כהן".

ד"ר הכהן סובר כי "הפנייה המאסיבית לבג"ץ הרעה את תדמית התנועה בעיני הציבור הישראלי, שסבר כי אין לתנועה אחיזה ממשית בציבור וראה בהליכה לבג"ץ ניסיון פתטי להיות אהודים בבג"ץ, תכלית שגם היא לא הושגה ברוב המקרים, במקום 'להתנחל בלבבות'".

"היחס להומוסקסואלים - עלה תאנה"

ביקורת נוספת תועלה דווקא בהקשר לנושא שעליו גאוותה של התנועה הרפורמית, והוא היחס לקבוצת המיעוט ההומוסקסואלית בהלכה הרפורמית. במחקר פרי עטו, טוען יקיר אנגלנדר ממכון הרטמן בירושלים כי אמנם ההלכה הרפורמית נוקטת בקו סובלני ומחבק כלפי קבלת הומוסקסואלים לשורות התנועה, כולל במשרות רבנות, אך נראה שלמעשה, עמדה זו משמשת כעלה תאנה בלבד בעבור היהדות הרפורמית. 

אחת הדוגמאות המובאות במחקר, עוסקת בהחלטה האם יש לאפשר להומוסקסואלים להתקבל ללימודי רבנות. הוועדה ההלכתית של איגוד הרבנים הרפורמים אשר דנה בנושא פסקה שיש לקבל כל אדם ללימודי רבנות ללא הבדלה בנטייתו המינית, אך הרבנים סייגו את דבריהם - זאת בתנאי כי הנטייה המינית של המועמד לא תבוטא במרחב הציבורי.

חברי הוועדה אף ציינו כי מאחר שישנן קהילות שנושא ההומוסקסואליות רגיש אצלן והן אינן מוכנות לקבל רב הומוסקסואל, לפיכך, חובה על כל מועמד ללימודי רבנות לדווח בטופס הקבלה על נטייתו המינית. בכך, יוכל האיגוד להגן על רבנים הומוסקסואלים ולמנוע את הגעתם לקהילות עוינות. "מבחינת ההלכה הרפורמית, ישנה נכונות לקבל את ההומוסקסואליות", טוען אנגלנדר, "אך רק בתנאי שזו לא תובלט יתר על המידה, וגם בתנאי שיוצהר כי אותה נטייה היא טבעית ובלתי ניתנת לשינוי ולא חלילה מבחירה. במקום שהתנועה תצא נגד קהילות אשר עוינות הומוסקסואלים, הם מעדיפים שהרב ההומו ישתלב בתרבות המקדשת את המשפחתיות וההטרוסקסואליות. בדרך זו מצליחה התנועה לאפשר את הימצאותם של רבנים הומוסקסואלים, מציאות קיימת ונתונה, אך בו זמנית לצנזר את נִראותם".

ביחס לחובת הדיווח על נטייתם המינית של הנרשמים ללימודי הרבנות, מציין אנגלנדר כי "בתנועה הרפורמית כל נראות ציבורית הומוסקסואלית תחשב כערעור על חיי המשפחה הראויים ותהווה עילה לפטר את הרב. הרב ההומו מצוי תחת פיקוח התנועה ויש לה עילה להענישו במקרה ויחנך לאפשרויות שונות מזו הרצויה. הוא ישמור את זהותו המינית לעצמו וימשיך להדריך את הקהילה לחיי משפחה נורמטיביים".

"קדושה היא לא חד מינית"

כאשר נדרש איגוד הרבנים הרפורמים לדון בסוגיית הקידושין של זוגות חד-מיניים בשנת 96', החליטה הוועדה ההלכתית לשלול את האפשרות (ברוב של 7 מול 2). הרבנים תלו זאת בנימוק ההלכתי. יו"ר הוועדה, הרב פרופ' מרק וושופסקי, כמו גם רוב חבריה, טען כי למרות כל הרצון לסייע לזוגות חד-מיניים, הרי שההלכה הרפורמית מחויבת ראשית כל לספרות ההלכה המסורתית וכי מושג ה"קדושה" אינו מכיל קשר חד-מיני וזאת בשל היות המעשה ההומוסקסואלי תחת הקטגוריה של עריות ותועבה.

אנגלנדר סובר כי עמדתם המסתייגת של הרבנים מהומוסקסואליות אינה נובעת דווקא בשל האיסור ההלכתי כפי שנטען, אלא מעמדה אידיאולוגית. את טענתו, הוא מוכיח דווקא מהיחס כלפי הזוגיות הלסבית. "הרי האיסור לקשר מיני בין נשים אינו מופיע כלל בתורה, אלא רק מפי רבנים. אם כך, מדוע הרבנים הרפורמים לא יוצרים את ההפרדה המתבקשת מהומוסקסואליות ומקלים בעניין הזה?", הוא מקשה. "הרי ועדת ההלכה הרפורמית פסקה בניגוד לספרות המסורתית לדורותיה בסוגיות רבות כמו מעמד האישה, מאכלים אסורים ואיסורי שבת, במקרים בהם ראתה את עולם ההלכה כמנוגד לצו המוסר, ועל כך גאוותה", טוען אנגלנדר. היו רבנים שטענו בדיונים כי על אף שהתורה החשיבה את האקט ההומוסקסואלי ברשימת מעשי התועבה, כשם שביטלה התנועה את איסור התועבה שנאמר על מאכלים אסורים, כך ניתן לבטל את האיסור על נישואים הומוסקסואליים, אך דעתם הייתה דעת מיעוט.

בשנת 2000 עלתה סוגיית הקידושין של זוגות חד-מיניים שוב על שולחן הדיונים של איגוד הרבנים הרפורמים. הפעם, עם התגברותה של המודעות לסוגיה ההומוסקסואליות בארצות הברית ולחץ דעת הקהל העולמית, נטו הרבנים לגלות יותר פתיחות בנושא. אי לכך, קבעה הוועדה ההלכתית כי אולי יש לראות בקשר הומוסקסואלי ככזה המכיל מימד מסוים של "קדושה", ובשל כך, כל רב יוכל לבחור האם לקדש זוגות חד-מיניים בקהילתו. אנגלנדר מציין כי על אף שמדובר בשינוי עמדות מהותי, "עדיין זוגות הומוסקסואליים בתנועה הרפורמית נדרשים 'לשחק את המשחק' של התרבות ההטרוסקסואלית, לא להבליט עצמם, ולא להכניס מימד של תרבות הומוסקסואלית אל תוך הקהילה".