סופשנה: למה להיעלם במקום לגמור את זה יפה?
יש קשרים שהסתיימו בהחלטה משותפת, או כאלה שאנחנו סיימנו, ויש אלה שנגמרו בניגוד לרצוננו. פרידה היא סוג של מוות, זוגיות שהתפרקה, חברות שנגמרה. לקראת סוף 2007, מה עושים לנו סופים, בעיקר אלה שנכפו עלינו, ואיך מרגיש הצד השני
לוחשת לעצמה האם
בכל פרידה ישנה לידה
צועק הילד החולם..."
-חוה אלברשטיין
רגע לפני שנפרדים משנת 2007, כמה מילים על סופים. בכל סוף שנה אנחנו מסכמים מה עשינו, את ההצלחות והכשלונות, מה הגשמנו ומה הסתיים בחיינו. בין הדברים שמסתיימים יש מערכות יחסים וקשרים שתמו, כאלה שהסתיימו בהחלטה משותפת, או כאלה שאנחנו סיימנו, ויש אלה שהסתיימו בלי שרצינו. בכל פרידה יש תזכורת למוות, הזוגיות שהתפרקה, החברות שלא נותר בה דבר.
מה עושים לנו הסופים האלה, ובעיקר אלה שלא אנחנו בחרנו בהם?
משך הקשר אינו תמיד המדד לעוצמתו. יש קשרים, כמו חיי פרפר, שנמשכים יום והם עולם ומלואו. לכאורה, לא היינו מצפים למצוא שברון לב ותסכול עמוק בעקבות סיום של מערכת יחסים קצרה. אבל אם נסתכל סביבנו נמצא לא מעט אנשים חבולים ופגועים, שמלקקים את הפצעים ומתקשים להתאושש בעקבות פרידה מקשר טרי.
פעם אחר פעם אנחנו שומעים על ואריאציות חדשות לתופעת ההיעלמות בסיומו של קשר טרי. גברים וגם נשים, שהחלו לא מזמן קשר חדש ומרגש, וחשו פרץ התלהבות, התאהבות ואופטימיות מרובה, שאולי זה זה "האחד", נדהמים לגלות שהצד השני.... נעלם. הנעלמים נחלקים למספר סוגים:
המבריזים – קובעים, לא מגיעים ולא מודיעים.
המתאדים - לא מתקשרים ולא עונים לטלפון.
הנותנים להבין – אלה שחוזרים לחפש באתר ההיכרויות.
המסמסים – "תודה לא מתאים לי".
הכותבים - מייל או מכתב של ממש.
הצד הננטש
עינת היתה במערכת יחסים של חודש. "הוא היה רומנטי בטרוף, כל היום סימס לי, רצה להתראות איתי כל הזמן, ובפגישות התחיל לדבר על חתונה אפילו", היא מספרת. אבל לאחר חודש הוא נעלם. לא התקשר, לא ענה לטלפון. "הייתי בטוחה שהוא בבית חולים. שום הסבר אחר לא נראה לי הגיוני. התקשרתי בהיסטריה לכל בתי החולים באזור, אבל הוא לא היה באף אחד מהם". לבסוף התקשרה עינת מטלפון אחר, שמספרו אינו מוכר לבחור. הוא ענה, אבל כששמע את קולה - ניתק מיד.
יואל מספר שהבחורה איתה יצא שלוש פעמים באותו שבוע אמרה לו כשנפרדו ביום חמישי בערב, שבסוף השבוע לא יוכלו להיפגש כי היא עייפה מכל השבוע ורוצה לישון. יואל לא הבין למה הם לא נפגשים וחשדו התעורר. הוא ביקש מחברו לראות מתי נכנסה הבחורה בפעם האחרונה לאתר ההיכרויות. " לפני חמש שעות", בישר לו החבר.
רחלי חיכתה לבחור מתחת לבית, ארוזה ומוכנה לטיול סופשבוע בצפון. הם היו יחד כבר חודש וחצי והתחילו לדבר על מגורים משותפים. כשלא הגיע בזמן, היא נלחצה; הוא בחור דייקן בדרך כלל. לאחר חצי שעה התקשרה אליו והוא לא ענה... עד היום.
כינסנו לשיחה את עינת, יואל , רחלי ויאיר ושאלנו אותם איך הם הרגישו. הנה כמה מהתגובות:
• "הרגשתי נורא"
• "פגיעה, משבר אמון"
• "חוסר ביטחון בעצמי, בבחירה שלי"
• "זהו, אני לא יוצא יותר... לא מוכן להיפגע שוב"
• "הפגיעה האמיתית היא הדרך בה הגיע הסוף"
• "ההתעלמות, ההיעלמות. תרגיל הודיני"
• "חוסר ההתחשבות ברגשות שלי"
הצד הנוטש
למה זה קורה, בעצם? ברוב המקרים לא מדובר באנשים לא מוסריים, שחושבים ש"ככה נכון וטוב לגמור עניינים". בדרך כלל, מי שנוקט שיטה זו מרגיש, מכל מיני סיבות, שאינו יכול לעשות את זה בשום צורה אחרת. לברוח בלי להשאיר סימן – בצורה פחדנית - זו הדרך הקלה ביותר להמנע מלחוש את הכאב ואי הנעימות הכרוכים בעמידה ישירה ואמיצה מול האחר, בזמן שאתה גורם לו אכזבה, תסכול, כעס ואובדן.
האם זה באמת יותר פשוט להיעלם? ללכת כאילו כלום לא היה, כאילו לא נותר שם מישהו שמצפה לדעת, או להבין למה? המחשבה על פגישה מקרית, ככה סתם ברחוב, עם אקס או אקסית שהתאדו, או הידיעה שיש שם מישהו שיודע על הפחדנות שלך. התחושה שהותרת מאחור משהו פתוח, שלא באמת נגמר עד הסוף כי לא נאמרו המילים שהיו צריכות להיאמר, לא ניתנו ההסברים, לא נאמרה האמת... כל אלה, לעיתים קרובות מצטברים בנשמה ולא נותנים מנוח. כי לדברים לא פתורים יש נטייה להמשיך ולהטריד.
אם נדמה לנו לפעמים שאפשר להשאיר את הדברים כך, לא פתורים ולא סגורים, ולהמשיך הלאה, כאילו כלום, האמת הפסיכולוגית קצת יותר מורכבת מזה: כשיש לנו unfinished business (עניין בלתי פתור) האנרגיות הנפשיות שלנו נשארות שקועות בו ומתקשות להשתחרר. במקום ללכת חופשיים הלאה, אנחנו נמשכים כל הזמן בחזרה לאחור. משקעים של ספק, ולעיתים גם חרטה או אשמה, מכבידים עלינו ומקשים להתחיל מערכת חדשה. וכך, הבריחה, שנראתה בתחילה כפתרון פשוט וקל למצב לא נעים אליו נקלענו, מתבררת כדרך פתלתלה וסבוכה, שלא מאפשרת לנו להגיע אל המטרה.
אם מצליחים לסיים כמו שצריך – להישיר עיניים אל האדם שממול, ולהגיד לו את האמת, שעם כל הצער, זה כנראה לא יילך – מרויחים תחושה של שחרור וסגירת מעגל.
ממש לא פשוט להיפרד, כי כל פרידה היא מעין מוות קטן, מקומות בהם פוגשים חרדות, ספקות, וכאב. אבל סופים טובים מבטיחים התחלות חדשות.
איגרת אלקטרונית מתוך אוסף JCards לסילבסטר
כמחווה לסוף שנת 2007, אנחנו ממליצים להיפרד כמו שצריך: לא להיעלם, לא להתאייד, להפסיק לברוח. ומאחלים לכם שב-2008 תמצאו את זה שלא תרצו להיפרד ממנו לעולם.
