בגלל העוז והענווה. משה
על הנייר, נראים סיכוייו של פרעה הרבה יותר טובים. הפרשנים היו אומרים שפרעה 'אוכל את משה בלי מלח'. מלך כריזמטי מול מנהיג כבד פה, מלך חזק מול מנהיג בן שמונים, מלך מלא ביטחון עצמי מול מנהיג מלא בענווה. איזה מפגש קצוות. אבי רט חושב שיש לנו הרבה מה ללמוד מפרשת השבוע
המפגש בין משה לפרעה, איננו רק מפגש בין שני מנהיגים, שני נציגי אומות, או שני בעלי אינטרסים שונים. המפגש בין שתי הדמויות הללו הוא מפגש בין שני הקטבים האנושיים הכי רחוקים שיש - בין שיא הענווה לשיא הגאווה, הכוחנות והשחצנות.
הקב"ה מעיד על משה שהוא הענו ביותר מכל האדם אשר על פני האדמה. פרעה כנגדו כולו אגו ונפח. הוא התנין הגדול הרובץ על יאוריו, זה שבטוח שהוא האלוה בכבודו ובעצמו - 'אני יאורי ולי עשיתיני'.
בתחילת המשא ומתן ההיסטורי הזה, מציגים שני הצדדים את עמדת הפתיחה. משה ואהרון אחיו מניחים על שולחן הדיונים את הדרישה הבאה: "..ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה - כה אמר ה' אלוקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר".
בגלל הצדק
משה ותו התקן החברתי
עידו חברוני
שימו לב: לא מדרגתם הרוחנית ואף לא כישרונותיהם הכלכליים הם שהופכים את משה ודוד למנהיגים ראויים, אלא דאגתם לחלשים
תגובתו של פרעה נחרצת, חד משמעית, ושחצנית: "ויאמר פרעה מי ה' אשא אשמע בקולו לשלח את ישראל ? לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח".
אין יותר מדי מקום לפרשנויות או להבנות נוספות בדבריו של פרעה מלבד המסקנה הפשוטה - "פה במצרים, אני האלוהים. בלעדי איש לא מרים את ידו או את רגלו. במצרים הזאת תפקיד האלוהים כבר תפוס על ידי. ממילא אין כאן מקום לאלוהיכם או לדרישותיכם."
לכאורה, אם היינו מפרסמים מכרז למנהיג האולטמטיבי שתפקידו יהיה לגאול את העם, להוציאו מעבדות לחירות, ולהוריד לו את התורה מן השמים - אני לא בטוח שועדת המכרזים הייתה בוחרת דווקא באיש כבד פה וכבד לשון, שתכונתו המרכזית היא ענווה, שבכלל לא מעוניין בתפקיד, ושבעצם את מרבית שנות חייו בילה הרחק מהעם במצרים - אצל חותנו במדיין.
פרעה נגד משה
לכאורה, אם בוחנים את סיכויי המתמודדים בעומדם אל אדן הזינוק עם תחילתו של המשא ומתן, על הנייר, נראים סיכוייו של פרעה הרבה יותר טובים. הפרשנים היו אומרים שפרעה 'אוכל את משה בלי מלח'. מלך כריזמטי מול מנהיג כבד פה, מלך חזק מול מנהיג בן שמונים, מלך מלא ביטחון עצמי מול מנהיג מלא בענווה. איזה מפגש קצוות.יעברו כמה שבועות וחודשים עד שיתבררו התוצאות הסופיות. כשיגיעו לסיום המרוץ, עם ישראל בהנהגת משה ימצא את עצמו שר, מאמין וצוהל, ומצרים בהנהגת פרעה ימצאו את עצמם במצולות ים, על סוסיהם, רכבם ושחצנותם.
כל כך התרגלנו בעולם המודרני לסגנון המנהיגות הכריזמטי-שחצני-כוחני. של נאומי בחירות או ניצחון בסגנון של אני... ואני... ורק אני... ואני... ורק אני... ושוב פעם אני... כל כך התרגלנו לתמונות המועמדים על כל פוסטר,צומת,שלטי חוצות וקמפיינים. כל כך נדיר למצוא איזה מנהיג שאומר- 'אני לא יודע', או אפילו 'טעיתי'. מנהיג מודרני לא ייתן לעובדות לבלבל אותו ולהסיט אותו מהשיטה. הוא ימציא הסברים, יטען טענות, יתעלם מוועדות חקירה או ביקורות או הפגנות. פשוט- כי רק הוא יודע, וכי ההמון הוא סתם אוסף צעקני של אספסוף חדל יכולת להבין את מלוא המציאות המורכבת. שהרי רק המנהיג יודע שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. מנהיג מודרני יקריב את חייליו על מזבח דעת הקהל,ייתן נשק לאויב בשם הרייטינג, ויקפיא בנייה בארצו תוך ריקוד 'מה יפית' זיגזגי מול הדוד הגדול שבא לבקר את נתיניו, במדינה החמישים ואחת שלו, שהתמקמה משום מה במזרח התיכון.
מול המציאות הזו ניצבת לה דמותו של משה. זה שאולי לא היה עובר ועדת מכרזים של מומחים ופרשנים, אך עבר את ועדת המכרזים של ההיסטוריה. דמות שכולה ענווה, ומתוך הענווה - העוז והתעוזה לעמוד מול המלך הגדול בארמונו - ולומר לו- "אלוהי העבריים שלחני אליך לאמור שלח את עמי ויעבדוני במדבר".
לכאורה נראה שעוז וענווה אלו תכונות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת אצל אותו אדם. או שאתה בעל ענווה או שאתה מלא עוז. השיעור הגדול באישיותו ומנהיגותו של משה הוא שעוז וענווה יכולות להיות תכונות משלימות, בתנאי ובמידה והן מכוונות ומסונכרנות לחי עולמים: "העוז והענווה לחי עולמים".
משה לא מדבר בשם עצמו, האגו שלו, או כבודו המנופח. משה ואהרון מבהירים כל הזמן ולאורך כל הדרך - 'אלוהי העבריים שלחנו אליך..'כה אמר ה' אלוקי ישראל...'.
האגו והנפח של פרעה לא נתנו ולא השאירו לו מקום להקשיב, להתבונן, לוותר, להתייעץ, להבין שיש עוד כוחות וחוכמות בעולם חוץ ממנו. לטווח קצר בכוח הדיקטטורה שלו הוא הצליח לנהל את מצרים ולהופכה לבית עבדים צייתנים. לטווח הארוך שחצנותו הובילה אותו ואת עמו היישר למצולות תהום.
ענוותנותו של משה יצרה לו אופוזיציה קשה לטווח הקצר, וביקורת מצד השוטרים ואנשים נוספים. אולם לטווח הארוך, במבחן התוצאה משה הוא זה שניצב עם עמו מעבר לים סוף, במעמד של שירה גדולה.
כדאי גם לנו כאזרחים מונהגים, וכדאי גם לאלה שם למעלה - כנבחרים ומנהיגים, אחת לזמן לשוב ולעיין בפרשיות השבוע - לעקוב אחר הדמויות, מידותיהן, התנהלותן, ענוותנותן, אמונתן,שחצנותן וניכורן - לקרוא את הסיפור עד הסוף, ואולי, בענווה, גם לקחת ממנו אי אלו תובנות ומסקנות.
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
אבי רט
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
