נלחמים בשקיות הניילון - מי ירוויח, מי יפסיד

בדרך למדינה ירוקה? מליאת הכנסת אישרה השבוע בקריאה טרומית הצעת חוק, לפיה בתי עסק יגבו תשלום (שקל) מלקוחות עבור שימוש בשקיות ניילון. "מטרת החוק היא להפחית את השימוש בשקיות ניילון, משום שהן מהוות מפגע סביבתי חמור", אמרו יוזמי החוק, הח"כים אסתרינה טרטמן ודב חנין.

ואכן, רבים מאתנו שביקרו בארצות שמעבר לים, גילו לא פעם בהיכנסם לספורמרקט, כי אם לא הצטיידו מראש בסל מהבית, ייאלצו לשלם עבור שקית הניילון. רוב התושבים המקומיים מצויידים בתקי בד לנשיאת המצרכים.

שוחרי איכות הסביבה בירכו כמצופה על יוזמת החקיקה שכן השקיות הפכו לגורם עיקרי בזיהום השטחים במרחב העירוני ובשטחים הפתוחים, שמורות הטבע, חופי הים והים עצמו (להלן בהמשך). אך מה חושבים יצרני השקיות ורשתות השיווק? 

היצרנים: החוק יביא לסגירה של מפעלים

"תעשיית שקיות הפלסטיק מגלגלת היום כ-200 מיליון שקל בשנה", אומר יו"ר ענף הפלסטיק בהתאחדות התעשיינים, צביקה עברי. לדבריו 50% מהצריכה של שקיות ברשתות השיווק מיובאת והיתר מיוצרת על ידי עשרות מפעלים קטנים שמעסיקים עשרות עובדים כל אחד ומייצרים בסדר גודל של 500-100 אלף דולר בחודש. עכשיו הם יהיו בסכנת סגירה", הוא אומר.

"אף אחד מייצרני השקיות לא מתנגד לסביבה ירוקה", אוצר עברי, "ונעשים כל מני צעדים כדי לממש את הטרנד החדש כדי להגיע למוצרים שהם ידידותיים לסביבה על ידי שימוש בחומרים ממוחזרים, אבל צריך גם לבחון את הצעת החוק מהעיניים של היצרנים הקטנים, כדי שלא יאלצו לסגור את מפעליהם".

ראובן אקירוב, מנכ"ל ובעלים של מפעל ייצור הפלסטיק תיקו מאלון תבור, אומר כי אם תעבור הצעת החוק "חצי מ- 70 העובדים במפעל ילכו הביתה כי 50% מייצור שלי הוא של שקיות לסופרים (15 מיליון שקיות בחודש) ויש מפעלים שמייצרים גם פי 5-4 ממני, כך שהפגיעה בהם תהיה אפילו גדולה יותר. זה לא נכון שבישראל צורכים 430 מיליון שקיות בחודש, כי אם 150-130 מיליון שקיות בחודש. החוק יכול לפגוע בנו אנושות".

"הנושא לא פשוט כמו שהוא נראה, המחוקקים מסתכלים מלמעלה ולא כמו שזה באמת", אומר אלברט לאון, ממפעל לאון פלסט. "אנחנו בעד איכות הסביבה לכן אנחנו מחפשים פתרונות. הגענו לפתרון של שקיות מתכלות, זה העתיד. אבל החוק במתכונתו הנוכחית פוגע בנו כלכלית ואנחנו חייבים לשכנע את המחוקקים לשנות אותו בכיוון של חקיקה שתחייב ייצור שקיות "ירוקות" ולא בכיוון של מס על הצרכנים שהתוצאה היחידה שלו תהיה פיטורים וקיצוצים. אסור שנגיע למצב שחוק כזה לא הגיוני ייחקק".

הרשתות הגדולות כבר מוכנות

הצעת החוק לחייב את הצרכנים בתשלום עבור השימוש בשקיות הניילון, משרתת במידה רבה את רשתות השיווק. אולי עכשיו יפסיקו חלק מהצרכנים לאסוף שקיות מהמרכולים כדי להשתמש בהן לצרכיהם בבית. שתי הרשתות הגדולות – שופרסל ורבוע כחול - החלו כבר לפני כמה שנים לפעול להפחתת השימוש בשקיות ולמציאת פתרון מוצלח יותר לאיכות הסביבה.

ב-1995 השיקה רבוע כחול מיזם של שקיות מנייר ממוחזר חזק ובנפחים גבוהים תמורת סכום סמלי, אך המהלך נכשל. הקהל הישראלי לא היה מוכן אז לשינוי. ביולי האחרון הרימה שופרסל את הכפפה והשיקה את הסל הירוק - סל המיוצר מ־100% פוליפרופילן, חומר ידידותי לסביבה, לשימוש חוזר שמחירו 2.99 שקל. לטענת שופרסל, נמכרו עד היום כחצי מיליון סלים.

גם ברבוע כחול מתכוונים להשיק בחודשים הקרובים סל דומה לשימוש רב פעמי. עם זאת מביעים ברשת חשש שהחוק ייאכף רק ברשתות הגדולות שיוצגו כ'גזלניות' בעוד הרשתות הפרטיות ימשיכו לחלק שקיות לכל הצרכנים.

באירלנד עולה שקית 15 סנט

החקיקה שהחלה בישראל בנושא שקיות הניילון, מפגרת אחר ארצות רבות. באירלנד החליטה הממשלה כבר ב-2002 להטיל מס ישיר על שקיות, לפיה כל צרכן משלם 15 סנט לשקית. מאז החלת החוק ירדה צריכת השקיות באירלנד ב-90% והמס שהצטבר הגיע לכ-9.6 מיליון דולר. דפוסי הייצור והצריכה השתנו בצורה משמעותית והחלו להתפתח מוצרים ירוקים יותר, דוגמת סלים, שקיות רב פעמיות ואפילו שקיות שמתמוססות במים. השר לאיכות הסביבה האירי הצהיר כי כל הכסף שהצטבר מן המיסוי, ישמש למימון פרויקטים סביבתיים.

בדנמרק אין חקיקה ספציפית לשקיות, אך הן מטופלות במסגרת חוק אריזות כללי, בו ליצרנים אחריות לאריזות שלהם. חוק זה קיים גם במדינות נוספת באירופה. בדנמרק נרשמה הפחתה של 66% בצריכת שקיות ניילון.

באוסטרליה בוצע מחקר נרחב בנושא ובעקבותיו הוחלט להתמודד עם הנושא במסגרת פעילות וולנטרית, לפיה רשתות שיווק וקמעונאים לוקחים אחריות לצורך הפחתת הצריכה. בשלב הראשון נחתמה ב-2003 אמנה בין ארגון הקמעונאים לממשלה והוצבו בה יעדים ברורים לצמצום הצריכה ולקידום אחוזי מיחזור השקיות. לאחר כשנתיים, בסוף 2005, דווח על הפחתה של 45% בכמות השקיות המשווקות ועל 14% מיחזור שלהן. האוסטרלים אינם מרוצים מאחוזי ההפחתה והם שוקלים לעבור לשיטת איסור שימוש בשקיות פלסטיק. 

בהונג קונג, עקב בעיה קשה של מחסור באתרי פסולת בגלל שטח קטן מאד וצפיפות אוכלוסין קשה, יצאו הרשויות במבצע "ללא שקיות, בבקשה", המיועד להקטין את כמות השקיות הנצרכות ומושלכות לאתרי פסולת. במסגרת זו נאסר על חנויות גדולות לחלק שקיות ללא הגבלה ובמקביל הוצבו מיכלים ברשתות השיווק לאיסוף שקיות למיחזור. המבצע מלווה במסע הסברה נרחב לתושבים.

ואפילו במדינה הענייה בנגלדש, כבר ב-2002 אסרה המדינה את השימוש בשקיות פלסטיק לחלוטין לאחר שהן חסמו את מערכת הביוב במדינה והיוו גורם מרכזי בהצפה מאסיבית שאירעה ב-1998. גם בטייוואן ובסינגפור וכמה אזורים בהודו נאסר השימוש במפגע הסביבתי. 

דוברה של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן מסר בתגובה: "בניגוד לנאמר בכתבה על ידי גורמים בתעשיית הפלסטיק, הצעת החוק של ח"כ טרטמן, הונחה על שולחן הכנסת רק לאחר שנערכה בדירה מעמיקה בהיבט הכלכלי, הציבורי, הבריאותי והמשפטי של ישראל בנושא. על כן, לפחות בעקבות הצעת החוק, תעשיית הפלסטיק בישראל לא צפויה להיפגע שכן מדובר רק בהפסקת השימוש של שקיות ניילון עם ידיות בלבד. מיותר לציין שמטרת הצעת החוק הינה להגן על הסביבה, על בריאות התושבים, על שלומם של בעלי החיים וכן על הגנת כדור הארץ, שכפי שידוע יש לנו רק אחד כזה".

בכתיבת השתתפו: נעמה סיקולר, גלי ברגר ועדי הגין