מת על מין, רק לא רוצה שהוא סתם יזדמן לי

אני לא רוצה שהוא יזדמן לכאן. לא רוצה שיקלע אל הזירה במקרה, וזה לא בגלל שמרנות יתרה. האמת? בדיוק להפך. אני חרמן בטירוף. תמיד. אז שיבוא, בכיף, אבל שלא יזדמן. אני מעדיף שיגיע מבוייש עם מזוודה ופתק עם הכתובת ויאמר: "שלום, אני מין. אני אהיה כאן מספיק זמן כדי שנוכל לגלות גם את הצד הפחות מבוייש שלי. גם את שלך. דרך אגב, יש לך מקום בארון לחליפת הוויניל השחורה שלי?" (יש לי תחושה שאשלם מחיר כבד על העובדה שאני מתאר "מין" בלשון זכר. שיהיה).

מורה טוב יודע להסביר לתלמידיו שאין דבר כזה "שאלות מטומטמות". את מיתוס השאלות המטומטמות המציאו אנשים שיש להם תשובות מטומטמות, כדי שישאלו אותם פחות שאלות (פחות שאלות – פחות תשובות מטומטמות). באופן דומה המציאו אנשים שההתנהגות המינית אינה הצד החזק שלהם את מיתוס ה"לא צריך לדבר על זה", או בגרסת הערס-לייט: "מי שיודע, לא צריך לשאול".

כך התחיל לו משחק גישושים מטופש

גם אני נפלתי בצעירותי קורבן למיתוס הזה. כך התחיל לו משחק גישושים מטופש, סוג של משא ומתן מבוסס ניסוי וטעייה בין שני אנשים שמשחקים במשחק "בוא נראה מי יישבר ראשון ויאמר משהו":

אני שולח יד ימין אל בין ישבניה – היא מעיפה לי אותה.

אני צובט פיטמה ביד שמאל – היא מעיפה לי אותה.

אני נושך צוואר – היא דוחפת לי את הראש.

אני מוריד ראשי אל בין רגליה – היא מושכת לי אותו.

ואז, יום אחד, קמתי בבוקר וגיליתי שהתבגרתי. וכשהחלתי קשר חדש עם בחורה יפה וסקסית כמו שאני אוהב - החלטתי שהפעם אני שואל. וכך, בעודנו שוכבים ערומים במיטה, מתפתלים ומשתרגים, קירבתי את שפתיי אל אוזנה ולחשתי לה בקול שהוא שילוב של עוגי מרחוב סומסום ויובב מפינוקיו: "תגידי, מה את אוהבת? מה בא לך שאני אעשה?".

את לא בולעת? מה באמת? אופס, סליחה. לא ידעתי

אה, וואלק? אוקיי. סבבה. טוב, אז עכשיו נשחק במטופלת ורופא שיניים. לפתוח פה גדול. יותר גדול. יופי, לא לזוז. מה זה? את לא בולעת? מה באמת? אופס, סליחה. לא ידעתי. אז למה לא שאלתי? דווקא שאלתי. את לא רצית לענות.

במין מזדמן אין את זה בכלל, כי אתה אפילו לא מתקרב לשם. אין את התקשורת שיכולה להעיף אותך למעלה (או למטה, תלוי בתנוחה). הכל נשאר ברמת הסטנדרט בדרך כלל, ואני לא אוהב סטנדרט. אני יודע שזה לא תמיד ככה, אבל אני לא רואה את עצמי שואל מישהי "תגידי, יש מצב שאת מלחכת לי את הישבן עכשיו? דרך אגב, תזכירי לי איך קוראים לך?". אני לא אוהב ברירות מחדל. לא בסקס ולא בתחומים אחרים בחיים. ברירת מחדל זה משהו שנראה לי מאוד לא גברי. בלי תקשורת אתה מקבל ברירת מחדל, ואני לא אוהב את זה.

אני יודע שגם במילואים הבאים יגיע איזה סדירניק וינסה להרשים את החברה הבוגרים בחדר המבצעים: "אני? אני יכול לרדת לבחורה שעות", יאמר ועל פניו ארשת חשיבות ושביעות רצון עצמית. ואני אחשוב לעצמי "באמת גבר? שעות? אתה אשכרה השלב הבא באבולוציה. מה בדיוק צריך בשביל זה? זימים?". הרי עד כמה שההיגיון שלי מסוגל להבין, כל מה שאתה צריך בשביל זה, זאת מישהי שאוהבת את זה. לא כולן כאלה. טוב, הוא ילד, אבל יש גם גברים כאלה, שחושבים שיש איזה מתכון לסקס טוב. בדרך כלל הם נאלצים להסתפק בסטנדרט. אנשים סטנדרטיים.

חייבים קונדום. זה ברור, אבל זה חרא של דבר

גם יש את עניין הקונדומים. אומר זאת חד וחלק (כמה מתאים): חייבים קונדום. זה ברור, אבל זה חרא של דבר. קרה לי שהבטתי למטה אל עבר החבר המנויילן שלי, וכל מה שעלה לי בראש זאת סצינה מתוכנית הבישול של צחי בוקשש, בוקששתת... בוקתתששרר... מה שזה לא יהיה, שבה הדגימה זוקירה, זקנה חמודה מאיזה כפר נידח באוזבקיסטן, איך היא מכינה נקניקיות ממעיים של חזיר יבלות מקומי. זה לא עשה לי טוב, אבל סוף סוף הבנתי את הקשר בין אוכל לבין סקס. לא זה הקשר שחשבתי עליו. אני מעדיף לעשות את הבדיקה ולעבור כמה שיותר מהר אל הדבר האמיתי. להרגיש. אין את זה במין מזדמן.

ויש את החולשות האישיות שלי. כן, יש לי חולשות, ואחת מהן היא נשים יפות. מאוד יפות. אני יודע שזה מעצבן הרבה אנשים שקוראים כאן, אבל יופי זה לא פגם באישיות. אני חושב שכל אחד לומד מהחיים מה הוא יכול להרשות לעצמו, ואני למדתי שאני יכול להרשות לעצמי נשים שהן גם יפות. צר לי, אבל טרם מצאתי סיבה לדחות את המנחה הזאת, שהמציאות מציעה לאגו שלי אחת לכמה זמן.

אני חושב שקוראים לזה "מערכת יחסים"

מסתבר שנשות המכירות של המין המזדמן אינן מצודדות כל כך בדרך כלל, והמעטות שכן אינן זקוקות למישהו כמוני. אני אחלה, אבל לא דוגמן, לא הולך לחדר כושר, לא מטפח קוביות בבטן ולא אוכל חבילת קוטג' וחמש ביצים לארוחת בוקר. אני לא שופט את אלה שכן, פשוט אני לא אוהב קוטג'. גם אין לי זמן להשקיע בדברים שאין לי בהם עניין או צורך. לא מתאים לי להיות "כוסית" ממין זכר רק כדי לזיין נשים יפות. יש דרכים אחרות, והן כוללות מין מהנה יותר. אני חושב שקוראים לזה "מערכת יחסים".

אז לא מתאים לי מין מזדמן. קצת בגלל חוסר התקשורת, העובדה שמין מזדמן הוא מין פחות עמוק, וכל יתר הדברים הקשורים בכך, שגורמים למין מזדמן להיות soft porn, בעוד שאני יותר בקטע של hard core. קצת בגלל חוסר הנוחות, ההתפשרות על הנאה פחותה, בגלל זוקירה, הזקנה החביבה מהכפר הנידח באוזבקיסטן, וגם קצת בגלל היהירות המדודה שלי.

דרך אגב, אם מישהי מהקוראות תוהה בשנה האחרונה לאן נעלמו כפפות הוויניל השחורות שלה, הן מחכות לה כאן.