הרמוניה מההרמון: בת פרעה בהופעה

זה כבר לא חדש שהמוזיקה היהודית, או זו הנשענת על המקורות היהודיים, מתפשטת לכל עבר. ובכל זאת, נדמה שבת פרעה שולחת זרועות אל מקומות, צבעים וטעמים שלכאורה לא היינו חושבים שהיו יכולים להתאים, ובדיעבד הופכים את המוזיקה שלהם לאחד הדברים הכי יפים ומעניינים שתוכלו לשמוע בז'אנר הזה.

בשבוע שעבר הופיעה שכטר בערב המיוחד של "מבגדד לספרד", וכבר שם אפשר היה לראות שהיא עושה דברים מעניינים עם הקול והמוזיקה שלה, אבל האכסנייה ביום רביעי בלבונטין, שהיתה כמעט מלאה עד אפס מקום, נתנה לה ולהרכב המצוין שלה במה מתאימה יותר להעביר ולחבר את הקהל למוזיקה המיוחדת שלהם.

השירה של בתיה (עם הרבה עזרה של דפנה מור, בת הזוג המוזיקלית שלה) מאוד נעימה לאוזן, וכל הגישה שלה על הבמה ועם הסביבה היתה נטולת אגו לחלוטין ומאוד מפרגנת. מה שגרם - א. לרצות להתחתן איתה או עם דפנה, ואם אפשר אז מיד אחרי ההופעה, וב. באופן פרקטי יותר, לפזר באוויר תחושת חופש וחוסר עכבות לשאר החברים המנגנים בהרכב.

על בסיס טקסטים כמו "יה ריבון" (ששכטר, כחלק מהעבר הברוקליני-אורתודוקסי שלה, התעקשה להגיד קא ריבון), "יונה מצא בו מנוח" ו"אל תשליכני", משייט לו ההרכב ברגישות אך בנחישות, בין הצד היותר אתני של המוזיקה עם העוד של בתיה, החליל הקוסמי של דפנה וכלי ההקשה והתיפוף, לבין הקונטרה של גיטרות קצת פאנקיות וקצת פסיכדליות, והרבה עבודת קלידים שנותנת נופך אלקטרוני לכל החגיגה.

כל התערובת המעניינת הזו נתנה הרגשה של טיול קל בין "מון ספארי" (האלבום המצוין של ההרכב האלקטרוני הצרפתי

אייר) לבין איזה קטע נגינה פסיכדלי של הדורס, והכל במעטפת סצינה של ארמון מלוכה מצרי, שעשרות משרתות יפהפיות

מסתובבות בו עם ענפי עץ תמר מתנופפים מעלה ומטה.

מכיוון שאני לא יודע מתי רנ"י הפקות יצליחו להביא שוב את החבורה הזו להופיע כאן, ומאחר שעל הדיסק החדש שלהם - "חרן" - אפשר לשים יד בינתיים רק דרך אמזון, תיאלצו להסתפק בווידאו שמופיע כאן כדי לקבל טעימה מהקלות שבה אפשר להתאהב במה שבת פרעה עושים על הבמה, וגם בבתיה עצמה.