להחזיר הפאה ליושנה

אתמול פורסמו תקנות צניעות חדשות של חסידות גור, והפעם, כך דווח, הוחלט שם "להתלבש" על עניין הפאות. מישהו כנראה שם לב שהפאות של בנות ישראל, איך לומר, כבר מזמן לא נוכריות. אז אם אשים לרגע בצד את מה שאני חושבת על עצם פרסום תקנות צניעות חדשות מעת לעת (כאילו שאין לנו מספיק ישנות כאלה), הרי שהפעם זה דווקא ממש במקום. אני אפילו אהין ואומר שההנחיות הללו משקפות תפישה רחבה (ואולי אפילו ליברלית?) של המונח "צניעות" אל מעבר לקריטריונים טכניים, וזה לא קורה רגע אחד מוקדם מדי.

כמי שמוקפת בנשים שמזה שנים ודורות חובשות פאות, אני יודעת שתמיד זה היה נראה טוב (בסדר, אולי לא תמיד טוב אבל בהחלט סביר), ועדיין היה ברור למתבונן מהצד שמשהו שם, אפעס, לא טבעי. כך, המסר בדבר היותה של האישה נשואה עבר באופן די ברור. ואחרי הכל, זאת הרי המטרה. אבל איכשהו, עם השנים, תעשיית הפאות הפכה להיות משהו שלפעמים כל קשר בינו ובין מונחים כמו "כיסוי" או צניעות" הוא מקרי וטכני לחלוטין.

הפאות של היום עשויות מ"שיער טבעי" (מכבסת מילים שמשמעותה – שיער של בנות סיניות או הודיות שמוכרות אותו תמורת כמה גרושים שיכלכלו אותן ואת משפחותיהן) בכל צבעי הקשת, עטורות בגוונים לפי מיטב האופנה, באורכים מרשימים, בתלתלים ובתסרוקות המודרניות ביותר. בנוסף, כפי שהוזכר בתקנות, טכנולוגיות מתקדמות יותר (קו ה"סקיני" שמדמה שביל טבעי שמבעדו מציצה לכאורה קרקפת) או פחות (סרט דקורטיבי שמכסה את נקודת החיבור של הפאה לראש) מטרתן המוצהרת היא להסתיר את היותה של היצירה, פאה נוכרית. אה, ובל נשכח את סוגיית המחיר- עד 3000 דולר (!) למוצרים האיכותיים ביותר, שאורך חיי המדף שלהם אינו רב מדי, ולכן התענוג הזה חוזר על עצמו אחת לתקופה, לא כולל פאות מיוחדות לחגים או לאירועים משפחתיים. כך, מסתבר שאת הפאה צריך לאכסן לא על ראש הקלקר שעל המדף, אלא בכלל בכספת.

ולא, אני לא מתכוונת להיות "יאכנע" מתחסדת וצרת עין, שמבקשת ליצור מדד של צניעות ולמדוד לפיו את הסביבה, מה גם שסביר להניח שאני עצמי לא אעמוד בו. (וזה המקום לטוקבקים השבועיים החביבים עלי בנושא המחשוף...) מבחינתי, שכל אשה תעשה מה שטוב לה, עם כיסוי ראש, או בלעדיו. אבל בחייאת, יש גבול. כי אם בכל זאת החלטת כן ללכת עם כיסוי ראש, אז נכון, הפאה הבלונדינית שמגיעה לך עד המותן אולי טכנית עומדת בקריטריון של כיסוי השער שלך (המדובלל והמאפיר, אך יחד עם זאת הנחשב עדיין "פרובוקטיבי”),

אבל מה בעצם המשמעות שלה? לעשות "וי" על הסעיף הזה?

ולא, אני גם לא יוצאת כאן כנגד עצם מושג הפאות - מי כמוני יודעת שההחלטה לקבל על עצמך ללכת בכיסוי ראש אינה קלה כלל ועיקר, והיא טומנת בחובה התמודדות יומיומית עם הקושי. אני גם לגמרי מזדהה עם המוטיבציה של חלק מהנשים לבחור באופציה של הפאה - הרצון להראות טבעיות ויפות, לא להיות מתויגות מיד כבעלות השקפות כאלה ואחרות ועוד כהנה וכהנה. אבל יש גבול טבעי של טעם טוב שחלק גדול מהפאות עברו אותו כבר ממש מזמן, והכל בחסות ובאיצטלא של ההלכה.

אז שאפו למועצת הצניעות של גור, או למי שזה לא יהיה שם, שהחליטו לבלום את המדרון החלקלק ולקבוע שכיסוי ראש זה מעבר ל"לשים משהו על הראש”, ושיש דברים שהם לא ראויים, גם אם הם עומדים בקריטריונים ההלכתיים.

תוחזר הפאה ליושנה.