בפעם הראשונה בחיי עשיתי סקס בלי אהבה
אף פעם לא הבנתי איך אפשר לתת למישהו זר לגעת בך, לנשום אותך, להיכנס לתוכך, להכיר אותך מבפנים? הייתי מעבירה ביקורת על אלה שמסוגלות לעשות הפרדה ולשחק עם הגוף בלי לשחק גם בנשמה. עד שפגשתי אותך
אף פעם לא הבנתי את הבנות ששוכבות ככה. איך אפשר לתת למישהו זר לגעת בך, לנשום אותך, להיכנס לתוכך, להכיר אותך מבפנים? הייתי מעבירה ביקורת נוקבת ומתנשאת על כל המשוחררות למיניהן, שלא מחכות לאביר הלבן, אלא מסוגלות לעשות הפרדה ולשחק עם הגוף בלי לשחק גם בנשמה. האמנתי שאצלי זו עסקת חבילה: או הכל או כלום! או שתאהב אותי לגמרי, או שאל תתקרב אלי.
עד שפגשתי אותך.
כל התשוקה נאגרה בתוכי ורק חיכתה לאדם הנכון
בסוף הדייט הראשון התחרמנו במכונית כמו ילדים בני 17 שבודקים את הגבולות ונטרפים ממה שהם מגלים. אתה הסתכלת עלי ושאלת בפליאה: "מאיפה הגעת אלי? מאיפה כל התשוקה הזאת?" ואני עניתי: "הייתי אגוּרה". צחקת מהמילה המצחיקה הזאת, אבל זו היתה בדיוק המילה הנכונה. כל התשוקה נאגרה בתוכי ורק חיכתה לאדם הנכון כדי להתפרץ. ואתה בהחלט היית הנכון. גבוה, חכם, מרתק, מצחיק. לא היה צריך הרבה שכנוע כדי שאתמסר. בדייט השני, תוך 20 דקות וכמה "שוטים" של ייגר, כבר התגלגלנו בסלון על השטיח ההיסטורי של סבתא שלך.
אז כן, ידעתי מראש שזה לא יהייה רציני. נכון שלא הבטחת לי דבר. ידעתי שהזמן קצוב, ונכנסתי לזה במודעות, לא באשליה. לא ביקשתי פרחים והצהרות. לא ביקשתי שנקבע עוד פגישה או שתבוא לארוחת ערב אצל ההורים. אבל מינימום של יחס, חיוך, מילה טובה. להגיד: טוב שבאת. להגיד: מאוד נהנתי. וכן, להיות אנושי. אבל אני כנראה לא הכרתי את חוקי המשחק.
בלילה היינו קרובים, אינטימים, שוכבים, מדברים שעות, נרדמים מחובקים, ולפתע בבוקר - פשוט לא זיהית אותי. לא "בוקר טוב", לא מחבק, לא מנשק, לא מסתכל לי בעיניים. קמת מהר וגרמת לי להבין שאתה חייב לזוז, משמע - גם אני צריכה לעוף תוך חמש דקות. אפילו קפה לא נתת לי זמן לשתות. ובאוטו כשנפרדנו נתת לי נשיקה על... המצח! באמת! אתמול בלילה זיינת אותי יופי. אז לאן נעלמה התשוקה? לאיפה ברח כל הרגש?
בחיים לא הרגשתי שקופה כל כך
לא שאלת אותי לאן אני הולכת, או מה התוכניות שלי. לא איחלת לי שתהייה לי שבת שלום, יום נעים, מה שלא יהייה. לא אמרת כלום. רק רצית שאלך כבר. בחיים לא הרגשתי שקופה כל כך. היו לי בחיים בני זוג מדהימים שאהבו אותי כל כך והיו מוכנים להפוך עולמות בשבילי. זו פעם ראשונה בחיים שמתייחסים אלי ככה, ואני לומדת את השיעורים.
אני לומדת מה זה העולם הזה, הזר, של גוף ללא נפש, של היכרות רדודה, של צרכים גופניים ואינטרסים צרים. אני לומדת שמה שיש כרגע, לא בהכרח יהייה שם גם עוד שעה. שיש לנו רק את ההווה, ושלפעמים הוא כל כך חזק, שאנחנו לא טורחים לחשוב על מחר. וכמו ששלמה ארצי שר: "הייתי שנים, הייתי דקה". כך אני חווה את הקשר הראשון בחיי שאין לו מחר, שאני רק דקה אחת בו, ונגמר.
- מבחן הפוליגרף הכי מדויק - סקס
לפנייה לכתב/ת 
