נשים קטנות

בספר "נשים בחוץ – נשים בפנים" מציעות חוקרות התלמוד חנה ספראי ואביטל קמבל-הוכשטיין קריאה מודרנית ו"נשית" של 77 מדרשי הלכה (יחידות ספרותיות שנוצרו בתקופת התנאים, מ-100 לפנה"ס ועד המאה השלישית לספירה) ומציגות את הקשר שבין הפסוק מהתורה לבין ההלכה שהדרשן בחר לעסוק בה.

"נשים בחוץ – נשים בפנים" הוא ספר מחקר רציני עד אימה, לטוב או לרע, כתוב בשפה וז'רגון קצת משונים לקורא החילוני הסביר (הן כותבות "מצינו" במקום "מצאנו", למשל), שהופכים את הקריאה לזרה ומוזרה ואת הטקסט לפחות נגיש ויותר מרוחק ומנותק. קשה לראות אותו מדבר למי שאינו פמיניסטית "אולד-סקול" קשוחה ועקרונית, עם רקע לימודים תורניים נרחב מאוד. האמת המחקרית מועדפת כאן באופן בולט על הנאת הקריאה.

ובכל זאת, אפשר למצוא בספר כמה וכמה דיונים לא פחות ממסעירים במשמעויותיהם והשלכותיהם הנסתרות.

מתברר, למשל, שכל המשפטים במקרא שהם ציווי אלוהי מכלילים גם נשים ("ואני אברככם"). אצל ההשגחה העליונה, רומזות הכותבות, אין הבדל בין המינים. אפליה ושוביניזם הם המצאה אנושית – האלוהות גדולה וחזקה מעיוותים שכאלה. יישות שכולה טוב אינסופי אינה יכולה לעשות איפה ואיפה בין בני האדם. בברכת הכהנים, לדוגמה, מעורבים רק על גברים ואליהם היא מיועדת, אבל ברכתו של הקב"ה חלה על כולם.

בחלקים הטובים של הספר, הכותבות יודעות לקשר באופן מרתק ומשכנע בין צורות לשוניות למשמעויות החברתיות שלהן. אחד הדיונים המעניינים בו עוסק במה שנקרא "מדרשים מרובעים", הנוגעים לדיני נזיקין ונקראים על שם ארבע האפשרויות של התרחשויות נפשעות במבנה החברתי - בין גבר לגבר, בין גבר לאישה, בין אישה לגבר או ובין אישה לאישה.

החוקרות גילו שבמדרשים רבים נשמטת האפשרות האחרונה. בספר הועלו שני הסברים אפשריים לכך: נשים נחשבו לחסרות תקנה - כך שאין כל טעם להחיל עליהן את דיני נזיקין, או להיפך - שהיו כה קדושות וטהורות עד כי אין צורך לגעת בהן בסוגיות מעין אלה. אלא שלבסוף מגיעות החוקרות להסבר שלישי, הסביר והעגום ביותר – לנשים לא הייתה משמעות ונוכחות משל עצמן. הן היו קניין של הבעל, ולמעשיהן אין כל תוקף משפטי.

נשים, צאו בחוץ

הפרשנות הקודרת והסוחפת לפרקים של ספראי וקמבל-הוכשטיין מתארת עולם של גברים שבו נשים הן חלק מה"אחר". כמו עבדים וגרים, הן שותפות חלקיות בלבד בעולם הדתי. בדיון מעורר במיוחד מתברר שהאישה של פרשני המדרש שייכת

לעולם האופל האנטי-תורני והמשוקץ, זה של הכשפים המסוכנים. היא לא סתם "בחוץ" – אלא לגמרי "נגד". המכשפה, דמות שאין לה מקבילה גברית במדרש, היא אחת הסכנות המאיימות על עם ישראל והתורה מגינה עליו מפניה. המדרש, מגלות החוקרות באימה, לא סתם מדיר נשים, הוא פשוט שונא אותן וחושש מהן.

פרויד, שהן עושות בו שימוש מעניין בכמה מפרשנויותיהן, היה קורא לזה פשוט חרדת סירוס.

"נשים בחוץ – נשים בפנים/ מקומן של נשים במדרש", חנה ספראי ואביטל קמבל-הוכשטיין. ידיעות ספרים, 188 עמודים.