הנה הבאתי לך בוטנים. או פאקט של מרלבורו

בפגישה הראשונה הבאתי לה דיסק

הנה לכם אם כן, כמה תובנות על מתנות, אבל לפני כן גילוי נאות: עבדכם הנאמן שייך לתת קבוצה נחותה מבחינה אבולוציונית, משהו בין אמבה לדו-חי, שבמשך שנים נהג להביא תשורות כמעט לכל מפגש. בפגישה הראשונה שלי עם הזוגית הבאתי לה דיסק (של ה- Corrs, אם זה ממש משנה לכם), ולאורך זמן רב התמדתי וניסיתי בכל מאודי (כל עוד הכספומט לא בלע לי את הכרטיס, והוא בלע) להביא מיני מנחות ותקרובות. התמדתי, זאת אומרת עד שלב מסוים. והנה בעודנו מפטפטים, כבר ניצבת לפתחנו התובנה הראשונה:

• מתנות הן כמו דיסטאנס בצבא, קל להסיר, קשה להחזיר...
  

מי שעשה צבא ראוי לשמו ודאי מכיר את המושג "דיסטאנס" המתבטא מצד המפקדים בעיקר בטון מזלזל, בשימוש בשם משפחתך בלבד ובמשקפי רייבאן דגם טייסים, שלא יורדים גם בלילות ללא ירח. אך יש לו לדיסטאנס תכונה מוזרה - בסוף הוא "נשבר", מה שיוצר מצבים לא פשוטים בהמשך הדרך. שהרי במקומות בהם היה נדרש המפקד רק להניד ראשו כדי שכל הפלוגה תצא במחול סוער, נאלץ הוא מעתה לצעוק ולאיים, ואם איתרע מזלו והוצב בסגל של המסייעת,

ייאלץ אף להתחנן ולקוות שלא יעשו לו "שמיכה" בלילה. בדומה לדיסטאנס, מתנות הן סוג של סטטוס קוו, מרגע שקבעת רף מסוים, יקשה עליך לשנות אותו. רוצה לומר, אם בשלבים הראשונים של הזוגיות הקפדת לפנק את בת הזוג במתנות והפתעות מהפתעות שונות, אל תתפלא שביום בו תחליט להוריד את המינון תתחיל לשמוע את ה"אתה לא אוהב אותי יותר? פעם היית מפתיע אותי, מרגש אותי..." עכשיו לך תרגיל אותה למתנה פעם בשנה, במקרה הטוב.

• רמת המקוריות עומדת ביחס הפוך למספר השנים יחד.
  

כן, רבותיי, אין מנוס מהעובדה המצערת שככל שאנחנו שוקעים לתוך הזוגיות, כך יורדת רמת העניין, ויחד איתה פוחתות הספונטניות והמקוריות. שני התחומים הבולטים בהם חלה ירידה משמעותית בספירת כדוריות המקוריוּת הם סקס ומתנות. אם פעם הייתם מצליחים בסשן אחד לגמור (תרתי משמע) את כל התנוחות מעמוד 8 עד 37 בקאמא סוטרא, הרי ככל שינקוף הזמן תתקרבו למצב בו כל אחד מכם יבחר לו פיאה בחדר (זה יכול להיות כל אחד מהקירות או התקרה) ויקדיש לו פעם ברבעון עשר דקות של תשומת לב. אותה תופעה חלה גם בהקשר של מתנות: אם פעם הייתם באמת משקיעים זמן וחורשים את שינקין מלמעלה למטה ארבע פעמים ומסתכנים בזה שהמוכרות בחנויות יוציאו חוזה חיסול על הנודניק שהופך להם את החנות, הרי את המתנה של גיל 43 תחפשו ברגע האחרון, החנות תהיה זו שלידה מצאתם חנייה, וחוויית הקנייה תתנהל על פי רוב בשפת הסימנים (כי אתה בנייד עם מחלקת הייצוא). לגבי הסימנים, יש שניים: "כמה" (ורסיה של תנועת ה"למה-מה" המוכרת) ו"את זה" (הצבעה פשוטה). אגב, אם ממש הייתם שקועים בשיחה והקפדתם לוודא שבמחלקת הייצוא יוציאו את ההזמנה הנכונה, יש סיכוי סביר שבת הסוג שלכם קיבלה מנה שווארמה...

כסף ועוד איך קונה אהבה. בעיקר הרבה כסף

כידוע, לא כל אחד ניחן בכיס עמוק ומלא מצלצלין, ולצערי הרב, מי שטבע את המושג "כסף אינו קונה אהבה" לא ידע על מה הוא מדבר. כסף ועוד איך קונה אהבה. בעיקר הרבה כסף. ולא רק זאת, בהמשך לתובנה הקודמת יש לזכור כי:

• רמת היצירתיות שתידרש לגלות בבואך לרכוש מתנה, עומדת ביחס הפוך לכמות הכסף שתשקיע בה.
  

אין צורך לדוש בתובנה הזו, רק נאמר שמי שיכול להשקיע במתנה סכום של חמש ספרות, לא צריך לשבור את הראש יותר מדי. ובמקרים כגון דא, גם אם בעלת השמחה לא מצאה את הסלע שבטבעת לטעמה, מן הסתם היא לא תידרש לשיחות שכנוע עם המוכרת בנוסח "אין לי פתק החלפה, אבל אני נשבעת לך, קנו לי את זה פה".

• להגיד לבת זוג "הנה 500 שקל, לכי תקני לך מה שאת רוצה" זה כמו לקרוא לה זונה.