זה ייגמר בדן
מתמודדי "הישרדות" עובדים אליל חדש, חשוב יותר מהחסינות או הבריתות - אתגר הכוח הכפול, שהופך את המשחק לשעתם היפה של התחמנים. סמדר שילוני מזהירה, אל תתפלאו אם בסופו של משחק זה ייגמר בדן
ברוכים הבאים לריאליטי החדש של ערוץ 10: ריאליטי הכוח הכפול. במשחק הזה אין חוקים! בשניצל הזה אין כולסטרול! יש רק דבר אחד, או יותר נכון שניים ממנו, יש כוח, והוא כפול. זכיתם באתגר הכוח הכפול, פחות או יותר סידרתם את עצמכם במשחק. משימות חסינות – פאסה. אסטרטגיות – למי יש כוח? ועוד כפול. יתרון מספרי באיחוד? עזבו אתכם משטויות.
עיני המתמודדים נשואות לעגל הזהב של "הישרדות", גרזן קטן וטפשי שמחזיק את המשחק בביצים, יותר חזק משדן מחזיק את עידן קפון: גרזן הכוח הכפול. אם מושיק היה קצת יותר במציאות וקצת פחות במשחק המציאות, הוא היה מנחיל לשבט שלו מורשת קצת יותר אפ דייטד. "זכרו את אתגר הכוח הכפול!" היה קול הסיירת שלו מהדהד בין עצי הקוקוס מדי בוקר. "ואל תשכחו להכניס למשה מכות!".
ורה. נעלמה לפני שהותירה רושם על הצופים (צילום: תמיר וולף)
כמו הנמלה שהולכת ליד הפיל, מסתכלת אחורה ואומרת לו "תראה כמה אבק אנחנו עושים", ככה יושבים הג'יבארויים על החטטנות הבלתי פוסקת של ההפקה, שיכורים מכוח (כפול?) ובטוחים שאיזו תבונה עילאית ואסטרטגיה רבת הוד הביאה אותם לעמדת היתרון שבה הם נמצאים. האמת? זה מגעיל, או כמו שמשה אומר – פאתטי.
אתגר הכוח הכפול הופך כל שבט שיחזיק בו אוטומטית למוביל, פסילה של שני חברי שבט אחרים מההצבעה היא כל כך משמעותית – ובטח בשלב הזה – שכל אסטרטגיה עדינה או זליגה של כוחות משבט אחד לשני לא תדגדג לו אפילו, מה שמוריד את כל המורכבות העדינה והניואנסית של המשחק. הכל הופך להיות גס, בהמי, משעמם.
ותרשו לי להגיד לכם משהו על עניין הלהעיף את החזקים. יכול להיות שזה אינטרס של מי שרוצה לשרוד, אבל האינטרס של הצופים הוא בהחלט שהחזקים ישארו. האנשים החזקים – וגם דן בעיני הוא איש חזק במשחק – הם לא חזקים סתם. הם האנשים שמניעים את המשחק. העפה של החזקים בהתחלה מוציאה את העוקץ
מהמשחק והופכת אותו למירוץ שבלולים משעמם ומתמודדים שמדיחים מהיד לפה.
ולא מדובר בספקולציה - אם להיתלות שוב באילן הכי גבוה של הגרסה האמריקנית עד עכשיו, "הישרדות איי קוק", שני המתמודדים החזקים במשחק נשארו בו עד הסוף והתמודדו ביניהם על התואר, וזאת היתה העונה הכי מרתקת, מפתיעה וייצרית שהסדרה הזאת הנפיקה עד עכשיו. אצלנו הדבר הכי עקבי בשני הפרקים האלה היה התחת של דן. שבזמן שעידן לא נכנס ויצא ממנו, יכלו הצופים ליהנות ממראה פנורמי שלו במים. ואני חשבתי שבתוכנית הזאת יש מקום רק לתחת אחד.
אבל בשבט הנוכחי לא שמעו על עסקנות לטווח ארוך. למה להם. מחר יבוא מר גרזן וישנה את כל התוכניות. אחת מתופעות הלוואי היא התעלמות מרעיון המושבעים. בגרסה האמריקנית אפשר לראות את המתמודדים חושבים 20 פעם לפני שהם מעצבנים מישהו שהולך לשבת בחבר המושבעים, ולהשפיע ישירות על בחירת המנצח. זה אומר שהעפת מישהו לא אומר שאתה יכול לשכוח ממנו לתמיד, אתה צריך לקחת בחשבון שיום יבוא – במקרה הטוב – והוא יתחשבן איתך על כל סכין שתקעת לו בצלעות, על כל עלבון שאמרת עליו מאחורי הגב, על כל שן שצחצחת לו מול העיניים.
נדמה לי שלזה מתכוונים אנשי סבאנה לשעבר כשהם מדברים על "אדם ראוי". הרבה אנשים מתבלבלים – אבל "הישרדות" לא מקדשת תחמנות. זאת רק הפרשנות הישראלית. "הישרדות" עובדת על פחם התבונה, האסטרטגיה, הטיימינג, השח-מט. בעולם אידיאלי, אם דן יגיע לגמר, הסיכוי שלו לנצח הוא הנמוך מכולם, כי אין כמעט חבר שבט שלא היה שמח להכניס לו מכות בסמטה חשוכה. מצד שני אצל הישראלים תחמנות והישרדות הם מוצרים שארוזים בסופר של החיים הלבנטינים שלנו בניילון אחד ונמכרים כסט, אז לך תדע.
ואם התוכן, כמו שאבחנה יעל, מתמהמה להגיע, לפחות הפנינים שמנפיקים החברים בקיבוץ הקאריביים מביאים קצת נחת. קבלו מבחר:
- "שחר ויעל הן דומות, הן יכולות לדבר על אנרגיות וקומונות" (נעמה מגלה בקיאות בעולם הרוחניות)
- "זה שינה את כל כף המאזניים" (משה עושה ויקה)
- "זה כמו בטבע, נחש הורג נחש" (ליה עושה חשק לנשק אותה)
- "עידן הגיע לסוג של אוקיאנוס והוא שוחה לכל הכיוונים" (משה עושה עמוס עוז)
- "אנחנו לא פה מפלגת גאידמק" (מרינה מכניסה בקטנה לוורה וליה במועצת השבט)
- "אני אשקר ואני אמשיך לשקר" (משה ממשיך לטפח את האמון שנותנים בו חברי השבט)
- "מי שישקר זה יבוא באחוריו" (גיא ממשיך לטפח את מוטיב התחת)
- "היית שמח לנקום" (עידן. לא התכוונת "עידן קפון היה שמח לנקום?")
- "מה, אני חייב לאהוב שישה מיליון איש במדינה? מספיק לי 5.9999 פחות אחד" (משה מעניק קונוטציה חדשה למספר שישה מיליון)
