הביצוע הצליח, הסאטירה מתה
עוזי וייל מוכשר להפליא, אבל "גם להם מגיע" היא מוצר מתועב. גם בתוכנית השניה מושאי הפארודיה שלה אינם הפוליטיקאים הצבועים, אלא אדם הסובל מתסמונת טורט. אריאנה מלמד על תוכנית סאטירה שלא אומרת שום דבר חדש
עוזי וייל הוא איש מוכשר להפליא. "גם להם מגיע" הוא מוצר מתועב. אין כל סתירה בין השניים, להיפך: מעצם טבעה, כתיבה לטלוויזיה נסמכת על היכולת לחולל מניפולציה רגשית בצופה. תגובה רגשית – צחוק פרוע או ריצה לקופסת הטישוז – היא הדבק האפקטיבי ביותר בין ישבנו של הצופה לבין הכורסה, והיא שתחזיר את הצופה אל המוצר ביום הקבוע ובשעה היעודה. בכתיבה טלוויזיונית שנועדה להצחיק, "מוכשר" הוא מי שמצליח להפיק יותר צחוקים ויותר דבק שכזה.
על מה צוחקים ב"גם להם מגיע"? אם אתם רוצים לעשות לעצמכם הנחות, מותר לכם להחליט שצוחקים על ביבי ועל ברק ועל הצביעות של הטולויזיה. עובדה, בתכנית השניה שלהם ליאור אשכנזי אפילו צוחק על זה שרואים אותו בכל מקום בטלוויזיה וגם היה שם משפט או שניים על זה שפדופיליה טובה לרייטינג, בעקיצה מתונה לעברו של ערוץ 10 ומיזם המצלמה הנסתרת של דוב גילהר.
יש משחה לגסות הרוח של יוצר הדמות? (צילום: דודי מוסקוביץ')
אבל אם אתם מתבוננים בריכוז בפעם השניה שבה יהורם גאון, בתפקיד הכתב המדיני איציק בנאי, מדבר על פוליטיקאים – אתם הרי מבינים שלא נאמר שם שום דבר מצחיק, שלא נחשפה שום איוולת חדשה, שלא שמעתם אפילו שורה אחת שאפשר לצטט אחר כך ולצחוק ממנה: מה שראיתם, הוא פרודיה מכוערת על אדם שסובל מתסמונת טורט. לא פחות מזה ולא יותר מזה. פרודיה היא כמובן אמצעי טכני לגיטימי של סאטירה, עוד מימי הרומאים שטבעו את המונח לז'אנר, אבל כדי להבדיל בין הלגיטימיות של המוצר הסופי לבין התיעוב המוסרי שדבק בו, צריך לבדוק היטב מי ומה הם מושאי הפרודיה.
ובכן, ב"גם להם מגיע" זה לא הפוליטיקאי רב העוצמה שהתנהגותו משנה גורלות ואפשר וצריך לחשוף אותו בצביעותו והפכפכותו וטמטומו ושחיתותו. כאן זה האיש החולה, שמוחו יורה פקודות בלתי הגיוניות ובלתי רצוניות לאברי גופו. זה האיש שעל פי הסטראוטיפ המלווה את חולי הטורט, פתאום יתחיל לנבל את פיו בסיטואציה לא הולמת: מעטים מאד מבין 30 אלף הישראלים שסובלים
תזכורת
גם להם מגיע?
מירב קריסטל
תוכנית הסאטירה החדשה של ערוץ 10, "גם להם מגיע", כבר זוכה לליטרת היחצנות שלה, אבל לא בהכרח בהקשר החיובי. לוקי תסמונת טורט כבר שיגרו מחאה לרשות השנייה על הדמות שמגלם בתוכנית יהורם גאון ושלטענתם שמה אותם ללעג
כן, הביצוע מצוין. והתוכן, כאמור, מתועב: הרצת שורה ארוכה של דחקות על אנשים שהם קורבן של מחלה, מפיה של דמות שמחקה את הקורבן בפעם השניה בשתי תוכניות, היא בפשטות מעשה בלתי מוסרי. ליאור אשכנזי, בתפקיד מנחה החבורה של "גם להם מגיע", אמר אתמול ליהורם גאון: "הבאתי לך כזה....משחה, זה מצויין, בדיוק מתאים למחלה שלך". כשימצאו משחה שמתאימה לגסות הרוח של יוצר הדמות הזאת, אולי אשוב לצפות.
העולם מצחיק?
מה שמעצים עוד את המסקנה הבלתי נמנעת שמדובר בשיטה, הוא כמובן נוכחות של דמויות אחרות שהופכות למטרה לחיצי הלעג שלנו. ה"כתב לענייני תרבות" שמעיד על עצמו שהוא חוסה במעון ומתנהג "בהתאם": האם צחקתם עליו, או על בועז מעודה שעליו דיבר? האם אתם זוכרים משהו מצחיק שאמר על בועז מעודה, למעט העובדה שבועז מעודה נמוך? או שאולי אתם זוכרים שאתמול הראו בתוכנית מפגר מבוגר שכזה שנוגע לעצמו באברי המין?ויש, כמובן, גם הברקה קומית בדמות ג'ייסון לואיס, האח השמן והאסטמתי של מייקל לואיס, שתשוקותיו וחלומותיו אולי זהים לזה של האח היפה, אבל אסור לו מפני שהוא מכוער ונחנק עם הוונטולין שלו. על מה צחקתם כאן?
עוזי ווייל יודע גם יודע שאפשר אחרת, ולראייה – "נציג העדה הצלבנית", דמות מוטרפת ומופרכת שמדקלמת את מנטרות הקיפוח השגורות לעייפה של השיח הישראלי, והצבתם בפיו של אביר בשריון היא הזרה מלבבת ומרעננת של הדחקות העייפות בתחום הזה, והיא כמובן אפקטיבית בהרבה מעוד דמות מבטא, לא חשוב מאיזו עדה.
"אפרת ניצן בת 6 וחצי", בביצוע גאוני של ענת מגן שאבו, היא תרגום נאה של דמות כתובה מתוך "השער האחורי" של וויל, ועוד דוגמה להזרה אפקטיבית: כשמגן שאבו רומזת בקול ילדותי, תוך כדי בליסת במבה, שכדי להשיג ראיון עם ריקו שירזי היא שכבה איתו, פתאום אפשר לצחוק על היחסים הדביקים בין התקשורת לבין כוכביה החדשים.
מי שצפה בשלח ודרוקר בערב שישי יודע שערוץ 10 ניסה לעשות משהו כדי לתקן את הרושם, והמשהו הוא כתבת פרומו לסרט על חולי טורט, אבל המשהו לא מאפשר לאיש לרחוץ בנקיון כפיו, כל עוד "גם להם מגיע" ימשיך ללעוג לחולים ולמפגרים. "סאטירה פרועה"? מי שחושב כך, שום משחה כבר לא תעזור לו.
גידי גוב ב"גם להם מגיע"
צילום: דודי מוסקוביץ
מומלצים
