בני אדם כאמצעי לחימה

עכשיו כבר לא מדובר רק באזרחים כ"מגן אנושי" לפעילי הטרור. חמאס מתכנן לשעות הבוקר (יום ב') 'ניסוי כלים' ראשון בשיטת לחימה חדשה: הסתערות, ספונטאנית כביכול, של אזרחים פלסטינים לא חמושים על הגדר והמעברים החוצצים בין רצועת עזה לנגב הדרומי. בשיטת לחימה זו האזרחים הופכים ל"נשק אנושי" של ממש.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה את פריצתה של גדר המערכת, בדומה למה שעשו המפגינים בגבול מצרים באזור רפיח. ישראל אפילו אינה יכולה להרשות מצב שבו ההמונים ישהו שעות ארוכות בסמוך לגדר המערכת. מצב כזה יצור מיד סיכון ביטחוני חמור ביותר, בגלל האפשרות שמפגעים עזתים יחדרו בחסות ההמון הצובא על הגדר ויגיעו לא רק ליישובי הנגב המערבי אלא לכל שטח ישראל.

ראשי החמאס יודעים זאת וככל הנראה מביאים בחשבון שכוחות הביטחון הישראלים עלולים לפתוח באש חיה אם ההמון יגיע לגדר. קל וחומר אם יפרוץ אותה. אם כוחות הביטחון המצרים ירו על ההמון השועט לעברם בציר "פילדלפי", על אחת כמה וכמה כוחות הביטחון של ישראל כאשר מדובר בסכנה ביטחונית ממשית ומיידית. אבל האפשרות הסבירה שיישפך דם אינה מרתיעה את הנהגת חמאס. להיפך.

גופות של פלסטינים לא חמושים ליד הגדר רק ישרתו את שתי המטרות האסטרטגיות: ליצור לחץ של דעת הקהל הבין לאומית על ישראל להסיר את המצור הכלכלי על הרצועה ולבודד את ישראל בזירה הבין לאומית. בחמאס גם יודעים שאם יהיה מרחץ דמים על הגדר תיאלץ ישראל, בלחץ דעת הקהל העולמית, להוריד מהפרק לזמן רב את האופציה של מהלך צבאי נרחב ברצועה.

את ההשראה המיידית לטקטיקה החדשה קיבל החמאס מהצלחתו מול כוחות הביטחון של מצרים בציר "פילדלפי". גם שם היה מדובר במהלך שתוכנן היטב והוכן במשך חדשים. המהלך כלל ריתוך חומת הברזל והכנה לפיצוץ הסופי של החומה בחסות ההמונים שנהרו דרך מעבר רפיח אחרי שזה נפרץ. אבל לחמאס אין זכות יוצרים על השיטה. הראשונים שהשתמשו בה היו אנשי חיזבאללה שיזמו במאי 2000 מצעד המונים ברצועת הביטחון בלבנון לעבר מוצב צד"ל בטייבה.

מצעד המונים: שיטת חיזבאללה להפלת צד"ל

המצעד בדרום לבנון התחיל כלוויה תמימה כביכול בכפר טייבה שהשתתפו בה המונים תומכי חיזבאללה. כשנסתיימה הלוויה המשיך ההמון לצעוד לעבר היעד האמיתי. במוצב הפיקוד בצפון היו אותה שעה אלוף הפיקוד גבי אשכנזי והרמטכ"ל שאול מופז. הם צפו באמצעות מזל"ט בהמון המתחיל להתקדם לעבר מוצב צד"ל. אשכנזי שלח מסוקי קרב לירות צרורות אזהרה לפני ראש הטור, הוא גם הורה לטנקים של צה"ל לשגר כמה פגזים לקרבת 'המפגינים' כדי להרתיע אותם. אבל תומכי חיזבאללה המשיכו להתקדם.

בידי כוחות צה"ל, ולאנשי צד"ל, באזור לא היו באותה שעה אמצעי אל-הרג לפיזור הפגנות ולכן היו אשכנזי ומופז בדילמה: לירות לעבר אזרחים לא חמושים או לוותר. אחרי התייעצות קצרה החליטו השנים – בצדק - לוותר. התוצאה ידועה: למראה התהלוכה ה"ספונטנית" ברחו חיילי צד"ל מהמוצבים, מכיוון שלא היו מוכנים לירות על בני עמם. כעבור כמה שעות התמוטט כל מערך צד"ל באזור הביטחון.

דוברי חמאס הצהירו כמה פעמים לאחרונה שהם מתכננים צעדת המונים לעבר גבול ישראל. אבל כדי להטעות את דעת הקהל העולמית ואת כוחות הביטחון - מנסה הארגון ליצור רושם שמדובר בהפגת מחאה לא אלימה, ספונטנית כביכול, נגד המצור. כדי ליצור את הרושם הזה מרחיק חמאס את עדותו. בימים האחרונים התבקשו על ידו ארגונים אזרחיים לקרוא לאזרחי הרצועה להתייצב ב"שרשרת אנושית" לאורך הגדר, בין שני מעברים מהרצועה לישראל.

בחמאס יודעים מה שיודעת ישראל, ש"שרשרת אנושית" זו יכולה בקלות 'לצאת משליטה' ואז לא תהיה לישראל ברירה אלא לפתוח באש. סביר גם להניח שהארגון יכניס להמון המפגין גם כמה חמושים שיירו לעבר כוחות הביטחון הישראליים ויגררו אותם לפתוח באש חיה. בדיוק כפי שחמאס עשה למצרים בציר "פילדלפי". אפילו אם נניח שההפגנה היא ספונטנית, ברור שלא יכלה לצאת לפועל בלי אישור מפורש של חמאס והכוח המבצעי שלו. יתרה מזאת, כדי למצב עצמו כקורבן בדעת הקהל העולמית - צימצם חמאס בימים האחרונים עד למינימום את מטחי הקסאמים לעבר שדרות והנגב המערבי. עתה הכל מוכן.

האם יפלו כוחות הביטחון בפח החמאסי?

אלא שהפעם צה"ל אינו מופתע. הארוע בציר פילדלפי הדליק את נורות האזהרה המתאימות. לכן, בניגוד למצב שהיה ברצועת הביטחון לפני כשמונה שנים, התחיל צה"ל להתכונן לפני כמה שבועות לתרחישי צעדת ההמונים. בצה"ל ובמשטרת ישראל הכינו כוחות וכמות נכבדה של אלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות) שיוזנקו במהירות לרצועה. התבצעו גם אימונים ומחשבה לקראת התפתחויות שונות אפשריות כתוצאה מצעדה פלסטינית.

השב"כ דאג גם לעקוב ולאסוף מידע מוקדם כדי למנוע הפתעה של פלסטינים על הגדרות. המאמץ הזה הוכיח את עצמו בסוף השבוע האחרון. במצב הנוכחי קיימים שלושה מצבים אפשריים שצה"ל ומג"ב צריכים להתאים לכל אחד מהם את שיטת הפעולה הנכונה. המשימה בכל המקרים צריכה להיות למנוע מהמפגינים להתקרב לגדר ובה בשעה - להימנע מפגיעה בנפש בקרבם.

עם כל ההכנות שכבר נערכו - אפשרי בהחלט שהחמאס ותושבי הרצועה המתכוננים לקחת חלק ב"שרשרת האנושית" יבינו מהפירסומים בתקשורת הישראלית שמזימתם נחשפה. כתוצאה מכך הם יירתעו ולא יפעלו מייד. הם יחכו לשעת כושר נוספת. במצב כזה, כוחות הביטחון הישראלים צריכים לשמור על עירנות ותו לא.

תרחיש שני קובע כי ייתכן שהפלסטינים ינסו להגיע בהמוניהם לגדר כשהם אינם חמושים. סביר להניח שבמצב כזה כוחות צה"ל יעברו את הקו מערבה וייכנסו לתוך שטח הרצועה כדי למנוע מהמפגינים להגיע לגדר המערכת ולמעברי קרני, סופה וכרם שלום. גם בתרחיש כזה - יימנע צה"ל משימוש באש חיה ויפעיל אמצעי אל-הרג, כולל כדורי גומי וגז מדמיע לפיזור הפגנות. במקביל, צריכה להיות היערכות בקו שני ממזרח לגדר של כוח נוסף ממשטרת ישראל. השוטרים ואנשי מג"ב יצטרכו לסכל ניסיונות לטפס על הגדרות או לחתוך אותן.

אפשרות שלישית שלקראתה נערכים היא חמושים שיירו מתוך ההמון האזרחי המתקדם לעבר חיילי צה"ל, במטרה לגרור אותם לחילופי אש חיה. במצב כזה התנסו כבר החיילים והשוטרים בתקופת האינתיפאדה הראשונה והשנייה. הלקח היה שיש להפעיל אמצעי מודיעין שיאפשרו לאתר את החמושים ולפגוע בהם באמצעות צלפים מיומנים, בעוד עיקר הכוח מפעיל אלפ"ה. 

הקרב על ההסברה: בנחישות ובזהירות

במקביל לכוחות שיתעמתו עם ההמון הפלסטיני, צריכה ישראל בהובלת צה"ל ומשרד החוץ, להכין בשטח מערך הסברה ודוברות מאסיבי שיקבל כסיוע חומר חזותי מאמצעי המודיעין שמפעיל צה"ל ברצועה. מערך זה הוא קריטי לצימצום הנזקים בדעת הקהל העולמית.

בנוסף, צריכים כוחות הביטחון לבודד את הרצועה, כדי שגורמים בקרב ערביי ישראל ואחרים לא יצליחו לארגן הפגנות דומות בצד הישראלי של הגדר - דבר שעלול ללבות את האש. לתקשורת הישראלית

והעולמית צריכה להיות גישה לזירת האירוע מהצד הישראלי ובלבד שמדובר בנציגים מוסמכים בעלי תעודות מזהות. כך אפשר יהיה להפריך ביתר קלות תעמולה שקרית שיפיצו הפלסטינים.

למעשה אותו נמערך שליווה את מהלך ההתנתקות ב-2005 צריך להיות מופעל גם הפעם. אלא שהפעם הסיסמה צריכה להיות "בנחישות ובזהירות". יש למנוע מהפלסטינים להגיע לגדר אבל במינימום אבידות בנפש לשני הצדדים ובמינימום נזק בדעת הקהל הבין לאומית. זו משימה לא פשוטה שמחייבת הפעלת כוחות גדולים מאד בצד הישראלי וגם הרבה מאוד איפוק.