הצעת חוק: גם חברות יחוייבו למסור מידע סביבתי

האם יכול אזרח לברר איזה חומרים נפלטים מארובת מפעל הממוקם סמוך לביתו? חוק חופש המידע שנחקק בשנת 1998 אמנם מחייב את הרשות המקומית לספק לו את המידע הזה, אולם במקרים רבים יאלץ אותו אזרח לפנות לבית המשפט ולעבור הליך משפטי ארוך ויקר עד שיקבל את המידע לו הוא זכאי על פי חוק.

הצעת חוק שהונחה היום (ב') על שולחן הכנסת היא תיקון לחוק חופש המידע, שנועד להקשות על חברות מסחריות וגופים ציבוריים להתחמק מלספק לאזרחים מידע סביבתי. הצעת החוק, של הח"כים אופיר פינס (עבודה) ודב חנין (חד"ש), רוצה לצמצם את האפשרות של חברות לסרב למסור מידע סביבתי על פעילותן בטענה שמדובר בסוד מסחרי. כמו כן יחייב התיקון את הגופים והחברות לספק מידע על כל החומרים שהן פולטות, מזרימות, מטמינות ושופכות, וכל הקרינה והרעש שהם מייצרות - ולא רק בהקשר של אירועים שהתרחשו.

עוד בנושא:

• עשור לחוק חופש המידע - אך הציבור עדיין בעלטה
• על השקיפות: באירופה לפחות יודעים מה הם נושמים
  

"זכותו של הציבור לקבל כל בדל של מידע בנושאים שמסכנים את חייו ואת בריאותו", אמר פינס, המשמש גם יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. "רשויות המדינה והעסקים המזהמים לא יוכלו יותר להתחבא מאחורי מנגנונים בירוקרטים. מי שלא ימסור לציבור מידע בנושאי הגנת הסביבה – יפר את החוק", הוסיף פינס.

"הגיע הזמן להבקיע את מסך העלטה המונע מהציבור לקבל מידע בסיסי על מפגעים סביבתיים העלולים לפגוע בחיים ובבריאות", אמר ח"כ חנין. "החלטנו להגיש את הצעת החוק הזו בעקבות ניתוח לקחים של חוק חופש המידע. ברור לנו היום שבתחום הסביבתי המידע צריך להגיע לאזרחים ב'דחיפה' ולא ב'משיכה'", דברי חנין.

סחבת ביורוקרטית

למידע על הסביבה חשיבות ציבורית ראשונה במעלה. מדובר במידע שיש לו השפעה מיידית על חייו של כל אדם - החל במידע בנושאי תכנון ובנייה המאפשר לאזרח לצפות ולהשתתף בתהליך, מידע על מפגעים המצויים בקרבת מקום מגוריו וסביבתו ומידע על חומרים מסוכנים שיש בהם כדי לסכן את בריאותו.

אלא שבפועל רשויות מסרבות למסור את המידע בטיעונים ותואנות שונות, ורק אזרחים עקשנים או ארגוני סביבה בעלי אמצעים מאלצים אותן לבסוף למסור את המידע בצו בית משפט, בתום הליך ארוך ויקר.

עמותת "אדם טבע ודין", שהייתה שותפה בניסוח הצעת החוק, פירסמה לפני מספר חודשים דו"ח במלאת עשור לחוק חופש המידע. הדו"ח סקר 31 הליכים משפטיים שנפתחו בעקבות דרישה למידע מתוקף חוק חופש המידע, הנוגעים כולם למסירת מידע סביבתי. כל ההליכים שנסקרו בדו"ח הסתיימו במסירת המידע, ו-42 אחוז מתוכם אף מבלי שיהיה צורך במתן פסק דין - אלא רק בהוראת בית המשפט.

הדו"ח גילה כי במקרים רבים, כשהתבקשו חברות למסור מידע סביבתי, הן סרבו לבקשה בטענה כי פירסום המידע יחייב אותן לחשוף סודות מסחריים שיפגעו בהן. הרשויות - עליהן חל חוק חופש המידע - קיבלו טענה זו ללא ערעור, ואיפשרו למעשה לחברות להימנע מלמסור את המידע המבוקש ולתת דין וחשבון על החומרים שפלטו או שפכו לסביבה.

התיקון המוצע כעת יחייב את החברות להוכיח שהמידע אכן מכיל סודות מסחריים; בהעדר הוכחה שכזו תהיה החברה מחוייבת למסור את המידע המבוקש.

באשר לרשויות הממשלה וגופים ציבוריים, קורא התיקון לחוק לחייב אותן לפרסם כל מידע סביבתי הרלוונטי לציבור - ולא רק לגבי אירועים שהתרחשו. הצעת החוק גם הופכת את השגת המידע לפשוטה יותר על ידי קיצור ההמתנה וביטול האגרה הקיימת כיום בחוק על השגת מידע - במקרים בהם המידע זמין ונגיש באופן מיידי.

תיקון זה נועד להקשות על גופים ציבוריים או חברות ממשלתיות לסרב למסור מידע בטענה שאיחזורו מצריך מהן משאבים או זמן רב. הדו"ח של "אדם טבע ודין" מצא כי במקרים רבים התחמקו רשויות מלמסור את המידע בטענה שאיתורו מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה או שמדובר ב"דיונים פנימיים" - גם כאשר היה מדובר במידע ציבורי במהותו (פרוטוקולים של וועדות תכנון ובנייה למשל).

עו"ד ציפי איסר-איציק, מנכ"ל "אדם טבע ודין", אמרה בתגובה להצעה: "אנו קוראים לחברי הכנסת לתמוך ולאשר בהקדם את הצעת החוק, אשר תבטיח שקיפות של המידע הסביבתי ונגישות של הציבור אליו. כיום, למרות חוק חופש המידע, הנתונים המלאים בדבר היקף הזיהום הסביבתי עדיין אינם זמינים לציבור".