פולגת נסגר: "כולנו נעמוד בתור לביטוח הלאומי"

ישראל פולק, שהקים את רשת "פולגת" בקריית-גת בשנות ה-50 וביקש להיטמן בעיר, ודאי מתהפך בקברו. מטרים ספורים מבית העלמין, התנהלו אמש (א') דיונים של נציגי ועד העובדים ונציגי ההסתדרות עם נציגי הנהלת פולגת, לאחר ההחלטה לסגור את המפעל האחרון של הרשת בעיר.

עם סגירת "פולגת" בעוד חודש, למעלה מ-300 העובדים, כמחציתם נשים, יילכו הביתה. זאת, מספר שבועות אחרי שהמפעל הסמוך, "פולגת ג'ינס", סגר שעריו ופיטר 100 עובדים. בעיר הטקסטיל המיתולוגית ייוותר רק מפעל אחד, "בגיר", שגם הוא מייצר היום רק אבות-טיפוס לחליפות שכבר מזמן אינן מיוצרות בארץ. 

משבר ענף הטקסטיל פקד את כל העולם, אך מבחינתה של קריית-גת מדובר במכה קשה. המפעלים שנסגרו בזה אחר זה העסיקו עולים חדשים חסרי מקצוע, שרכשו מקצועות להם אין היום עוד דורש. בני הזוג ריטר, אברהם (52) ואילנה (49), עובדים במפעל שנים ארוכות. הוא אומן אריגה, כבר 28 שנים במפעל, והיא מתקנת אומנותית של בדים ב-10 השנים האחרונות. לשניים ארבעה ילדים ושני נכדים.

הטכנולוגיה החליפה את ההון האנושי (צילום: אמיר כהן)

"בחצי שנה האחרונה התחלנו להריח את המשבר", סיפר אברהם ריטר. "יזמנו פגישות עם ההנהלה והם תמיד אמרו לנו 'אנחנו לא פרחחים ולא חנות מכולת', אבל המציאות טפחה על פנינו. כולנו בלי יוצא מהכלל נעמוד ב-10 באפריל בתור בביטוח הלאומי".

"מעסיקים כבר לא יתעניינו באנשים בני 40 פלוס"

רעייתו אילנה כבר טעמה בעבר פיטורים מרשת "פולגת". לפני כ-16 שנים פוטרה ממפעל "אומן" אחרי 15 שנות עבודה. שש שנים אחר כך הצטרפה למפעל בו עבד בעלה.

 "אני קצת מבולבלת, קצת מאוכזבת, אבל יודעת מה אני צריכה לעשות", אמרה אמש ל-ynet.

"אני מאוכזבת מהעיר, אני מאוכזבת מכך שאנשים שמקבלים פה שכר מינימום מאויימים בפיטורים כל שני וחמישי ומפעלים נסגרים. יש אנשים שמנעוריהם נמצאים במפעל והדבר היחיד והמכאיב שאיתו יצטרכו להתמודד הוא שבגילם, 40 פלוס, מעסיקים כבר לא יתעניינו בהם.

"אני מרוויחה שכר מינימום, בעלי מרוויח קצת יותר וביחד זה בקושי 8,000 שקל. נעזוב ככל הנראה את העיר לאזור המרכז, גם כך, רוב ילדינו כבר עזבו את העיר. אני בטוחה שבאזור המרכז אפשר למצוא עבודה בשכר מכובד יותר", סיפרה אילנה.

הישיבה בה סוכמו תנאי הפרישה של העובדים, אמש (צילום: אמיר כהן)

רבים מהמפוטרים הם עולים מברית המועצות לשעבר, שחשבו שמצאו כאן בית תעסוקתי. "יש גם אנשים שנמצאים פה מגיל 16. זו היתה העבודה הראשונה שלהם ופה נשארו. זה מה שהם יודעים לעשות - לאן ילכו עכשיו?", שאלה חברת ועד העובדים, זלמה שוקרון, מתקנת אומנותית בת 34.

בשיא: מוניטין עולמי, 1,500 עובדים

המפעל, שעובד עדיין בשלוש משמרות סבבי השעון, ייצר במשך השנים הכל - מחוט הצמר ועד אריגת הבד עצמו, שאיכותו ידועה בכל העולם. בתקופות השיא העסיק למעלה מ-1,500 איש, אולם הכנסת טכנולוגיה חדישה באה על חשבון ההון האנושי. מכונות החליפו ידיים עובדות, וכך, בגלים גלים, פוטרו העובדים - וכעת היכה הגל האחרון של אחרוני המוהיקנים בתחום הטקסטיל.

בשנת 2000 רכשה את המפעל חברת גוניי הטורקית, והוא החל לצבור הפסדים שערכם נאמד בכ-30 מיליארד דולר. בשנת 2005 רכשו את המפעל צביקה בארינבוים ועופר גלבוע, בעלי "בגיר". "בארינבוים הזרים 3 מיליון דולר והחליט שחברים לא נוטשים, אבל לאחרונה כל הפרמטרים היו נגדנו", אמר מנכ"ל המפעל, יוסי דנציגר.

יישאר מפעלון טקסטיל בודד. ה"פולגת" במבט על (צילום: נשיונל פוטוגרפיק)

"עלות עובד בארץ עומדת על 2000 דולר בארץ, ובארצות המזרח 400 דולר", מסביר המנכ"ל. "הבצורת באוסטרליה, ממנה מייבאים צמר לחוטים, העלתה את מחירם ב-40 אחוז. יש עליה דרמטית במחיר המזוט, והקש ששובר את גב הגמל זה צניחת הדולר. כשאתה מייצא, לא יכול להיות גרוע יותר". גם העלאת מחירי המיסים מצד עיריית קריית-גת הכבידה, והמפעל צבר חוב של 100 אלף דולר לעירייה.

פולגת רשמה השנה הפסד של 20 מיליון שקל וקיוותה להחזיק בציפורניים את המשך הייצור. בנובמבר האחרון העלתה מחירים, ולקוחות נטשו אותה. דנציגר: "מה שפעם רק פולגת ידעה לייצר, עושים היום גם במזרח הרחוק עם הרבה פחות עלויות. זהו יום עצוב וקשה לכולם, אבל נעמוד בכל ההסכמים עבור העובדים".

"מיליון דולר ייצוא, 1.4 מיליארד ייבוא"

בקריית-גת יודעים לספר שאת סיב הכותנה החליף הסיב האופטי - במפעלים עתירי הידע שקמו בעיר, דוגמת אינטל, HP ועוד. אבל הקידמה לא תמנע מ-256 משפחות בקריית-גת לסבול ממצוקה בשל פיטורי המפרנס הראשי, או אף שני בני הזוג.

יו"ר ועד העובדים, דורל בן-דוד: "בארצות הברית הגנו על ענף הטקסטיל והטילו מכס על ייבוא, בישראל לא יודעים להגן על החלשים.

 היום אפשר לקנות ג'ינס בעשרה שקלים וחולצה ב-5 שקלים שיובאו כולם מסין והציפו את השווקים פה, ודפקו את הענף".

יו"ר ענף הטקסטיל בהסתדרות, שלום שינדלר, הדגיש כי ההסתדרות תשמור על זכויות העובדים, כולל פיצויים מוגדלים. אבל הנתונים שמסר רק מוסיפים לפסימיות: בישראל יש 18,500 עובדי טקסטיל המייצאים יותר מיליון דולר בשנה. הייבוא, לעומת זאת, עומד על 1.4 מיליארד דולר. "היחס הזה מסביר הכל", אמר. היום תתקיים אסיפת עובדים במפעל, במהלכה יקבלו העובדים את ההסברים על חתימת טיוטת ההסכם לסגירה.