תור האב

הוא פרץ לתודעה המוזיקלית של חובבי המוזיקה היהודית עם דיסק ביכורים מופלא בשם "דרשתי קרבתך". כבר בהאזנה ראשונה אפשר היה להבין שיש פה משהו (מישהו) אחר באוויר. לא עוד רוק סוג ג' ממוחזר ולעוס שנטחן עד כאב, אלא יצירה חדשה ואותנטית לגמרי. ואכן, תוך זמן קצר הדיסק הפך לעמוד תווך בז'אנר.

הממתק המוזיקלי הבא היה הדיסק "טוב כמו עכשיו" (2004), וכשבאמתחתו שורת להיטים היסטריים כמו "דרשתי קרבתך", "וארשתיך לי", "תיכון תפילתי" ועוד רבים אחרים, אפשר בוודאות לומר שסיני תור רחוק מלהיות תופעה חולפת. צרפו לזה את הדמות הססגונית והלא קונבנציונלית שלו וקיבלתם את הדבר שהכי קרוב בז'אנר הזה למושג "סטאר".

עכשיו, אחרי ציפייה של כמעט ארבע שנים, תור מגיח עם דיסק שלישי - "עולה מן הים", שעליו עבד במשך שנתיים מפרכות עם חברו הקרוב גבריאל חסון, שאחראי על תחום העיבודים. למעט שיר בודד שנלקח מהמקורות, כל הטקסטים והלחנים

הם פרי יצירתו של תור (שני שירים הולחנו על ידי חסון), למרות שהוא מתעקש שלא שהוא באמת כתב את השירים, אלא הם סוג של תקציר מהשיחות הצפופות שלו עם הקב"ה.

באופן כללי, מהאלבום עולה ניחוח חריף של אבהות, שקשה להתעלם ממנו. נראה שהפעם הצד האבהי של תור תפס מקום מרכזי - כשחלק ניכר מהטקסטים מתעסקים בדיאלוגים מעניינים בין אבא לבן ומספקים הצצה מסקרנת לעולם התובנות

הרוחניות של תור.

גם בלחנים יש משהו הרבה יותר נינוח, ולעומת הדיסקים הקודמים שבהם הגיטרה של תור היתה הכלי הדומיננטי, הפעם היא מפנה מקום לכינורות שלווים.

זה לא שתור הפך לדניאל סלומון או שלומי שבן, אבל נראה שמשהו מהפראיות שליוותה את הדיסקים הקודמים התרככה קצת, מה שאולי יוביל את תור בעקבות רזאל ודוידי לרשימת "המסתננים" שפרצה את חומות הפלייליסטים של תחנות הרדיו הגדולות. אין ספק שכשזה יקרה - המוזיקה הישראלית תקבל גוון נוסף וייחודי.