לעצור את זוועת הריאליטי

דחייה, בושה, בחילה, זעם ועלבון. כך חשתי, וכך התברר לי שחשו גם רבים אחרים, במהלך דקות ספורות של צפייה בתוכנית הריאליטי האחרונה, "המטבח". כמות כזו של הטחת עלבונות, השפלות, רמיסות וביזויים כלפי אנשים אחרים ספק אם נראתה אי-פעם על מסכי הטלוויזיה בישראל.

אילו נהגו כך בבעלי חיים, לבטח היו קווי הטלפון של ערוץ 2 מתפוצצים ממחאות "צער בעלי חיים". גלדיאטורים ישראלים נטבחים בזירת המטבח כסוג חדש של חגיגת רייטינג מקומי. חובה לעצור את זה – את המטבח, הדוגמניות, ההישרדויות ושאר פולחני המלחמות וההדחות. זוועה זו, במיוחד כשהיא בפריים טיים ובערוצים המרכזיים שלנו, אין היא פחות מאשר רמיסה ברגל גסה של כבוד האדם וצלמו האנושי.

הבעיה היא לא בזוועה. יש זוועות שחשוב שבני אדם ייחשפו אליהן. מצד אחד יש רציחות, תחבולות השפלות והתעללויות שמופיעות ביצירות מופת – כמו בסיפורי התנ"ך וביצירות שייקספיר – שבהן הזוועות מופיעות כחולשות ועוולות אנושיות שמביאות אומללות על הבריות ושחובה להתגבר עליהן ולמגרן.

מן הצד האחר, מראות זוועה של אסונות שבני אדם ממיטים על עצמם ועל זולתם – כמו בהשמדת היהודים בשואה, הג'נוסייד בבוסניה וברואנדה, הרעב בסומליה, או בניצול אלים של נשים ומיעוטים – שמעוררים בציבור אמפתיה ורצון דחוף לסייע במשהו ולהביא למזעור הסבל והאומללות.

בתוכניות הריאליטי שלנו מדובר בזוועה אחרת לחלוטין. בזוועה פורנוגרפית: ייצוגים של זוועה, שראשיתם עוררות עזה של הרגש והיצר, והמשכם סיפוקים והתענגויות מטקסי השפלה, ביזוי ודיכוי של הזולת. זוהי חגיגה של רוע צרוף, שאך גוברת בה ההנאה ככל שמעצים חילול כבוד האדם, ככול שנרמסת אישיותו עד דק.

אחדים לבטח מפטירים שגם אם זה לא נעים, זה לא ממש נורא. בהתייחסותם הסלחנית לזוועה זו הם טועים בכלל, והם טועים באופן חמור במיוחד, ככל שהדבר נוגע לצעירים ולהשפעה של זוועות הריאליטי על אופני גדילתם וחינוכם. די לעיין בדבריהם של שניים מגדולי ההוגים החינוכיים, אריסטו באתונה הקלאסית ודיואי בארה"ב של המאה ה-20, כדי לדעת שתכונות האופי ונורמות ההתנהגות של צעירים נרכשות ישירות מתוך התנסותם בתכונות ובנורמות הדומיננטיות שבסביבות חייהם.

נתוני הרייטינג לא משקרים: צעירים בהמוניהם צורכים וחווים בצורה משמעותית את פולחני ההישרדות הטלוויזיוניים. במילים אחרות, כפי שהכבוד לאיכויות פנימיות ומהותיות נסוג מפני הסגידה העכשווית לסמלים של סטטוס חברתי וסלבריטאות, כך המידות הטובות של הגינות וחברות נדחקות עתה מפני קסמן של היריבויות הלוחמניות, הערמומיות, הנלוזות, והמשפילות. אל תשלו את עצמכם שהרוע הזה לא מופנם בליבותיהם של הצעירים. רוע שזוכה ללגיטימיות, קל וחומר לרייטינג גבוה בטלוויזיה, הוא רוע שמתנחל בלבבות ומזין את הגיונות מחשבותינו ונהגי חיינו.