רגע לפני ההספדים, שב הטבע לחיים

תמונה ראשונה: במשך שנים פרחו עשרות כלניות בשלל צבעים על גבעה אחת בעמק חפר, עד שיום אחד החלו לצוץ מהקרקע עשבים, שדחקו אט אט את הפרחים והשתלטו על הנוף; תמונה שנייה: בור ענק שפערה חברת החשמל ליד זיקים נותר כפצע פתוח בשטח; תמונה שלישית: בריכת חורף שוקקת חיים ביער חולדה הלכה והצטמקה עם השנים עד שהתייבשה לגמרי.

לכאורה, שלושה סיפורים פסימיים של טבע שגווע ונעלם. אך בפועל - בשלושת האתרים הללו שב הטבע והופיע במלוא הדרו, הודות למאמצי שיקום והשקעה ניכרת. משמעות השיקום איננה רק נופית; במקרים רבים משמעותה השבת מינים נכחדים לבית הגידול שלהם, שיקום ושמירה על בתי גידול ייחודיים שהיו תחת איום, והפיכת שטחים שנדרסו על ידי הפיתוח האנושי לעובדות ירוקות בשטח.

עוד כתבות לרגל שבוע האהבה לסביבה:

• אורחים בלתי קרואים - על מינים פולשים
  
• מישהו צריך לשמור על הדגים - על שמורת הטבע הימית בראש הנקרה
  
• לחבר את הילדים לטבע - לא לסלולרי - על חינוך סביבתי
  

הפרות הצילו את הכלניות

בשלל צבעים (צילום: גלית קוסובסקי)

"זה החל לפני כעשר שנים אבל בחמש השנים האחרונות פסקה פריחת הכלניות לחלוטין", סיפר ל-ynet ד"ר יריב מליחי, אקולוג מחוז מרכז של רשות הטבע והגנים. מליחי הסביר כי נסיונותיהם המרובים של אנשי הרשות לאוורר את הגבעה מהצמחיה הדומיננטית עלו כולם בתוהו, עד שיום אחד הבריק במוחו של הפקח האזורי רעיון.

כמאה פרות הובאו לגבעה מדי יום במשך חודש ימים, עם משימה כבדת משקל: לרעות בשטח ולזלול כמה שיותר מהעשבים הפולשים. התברר שבעבר, כשהכלניות פרחו במלוא תפארתן, נהגו הפרות לרעות בשטח בחופשיות, וכמעט במקביל להפסקת המרעה, החלו העשבים להרים ראש.

הפרות עשו את שלהן (צילום: שרה גולד)

"במשך חודש שלם, פרות מקיבוץ נצר רק אכלו וחירבנו על הגבעה", ניסח זאת מליחי בפשטות. הרעייה המחודשת גרמה לדבריו להידלדלות העשבים, אך גם להגברת ריכוזי החנקן בקרקע - חומר שסייע לצמיחתם המחודשת של הפרחים.

בדצמבר האחרון, לאחר למעלה מחמש שנים נטולות-כלניות, שבו הפרחים הססגוניים לצמוח באזור. "זה נשמע קל וגאוני אבל מדובר פה במורכבות רבה, שהצריכה טיפול ומעקב, וגם משאבים שוהשקעו במשך שנים", הסביר מליחי.  

חיים חדשים לבריכת החורף בחולדה

בעבר הלא רחוק היו בארץ אלפי בריכות חורף - בתי גידול עונתיים למאות מיני חרקים, סרטנים ודו-חיים, שמתמלאים מים בחורף - לשם הזדווגותם והתרבותם של בעלי החיים - ובקיץ מתייבשים. הביצים המוטלות על קרקעית הבריכה במהלך הקיץ ממתינות לבוא הגשם מספר חודשים (ולעתים גם מספר שנים) עד לבקיעתן והתפתחותן למחזור חיים חדש.

הבריכה שהתייבשה (צילומים: עופרי הררי, רשות הטבע והגנים)

"ישנם מינים רבים של בעלי-חיים - קרפדות, צפרדעים, סרטנים וגם חרקים רבים - שמתקיימים אך ורק בתנאים הללו ובלי בריכות החורף הם פשוט ייעלמו", הסביר עופרי הררי, פקח רשות שמורות הטבע והגנים באזור מישור חוף פלשת. אך עצירת הגשמים והפיתוח העירוני המואץ עשו זאת בדיוק; מכמה אלפי בריכות שרדו בארץ רק כמה מאות, וכמה מינים של בעלי חיים עמדו בפני סכנת הכחדה מקומית.

תחילת עבודות השיקום

אחת מהבריכות הללו שיגשגה בעבר ביער חולדה שבשפלת יהודה, עד שהתייבשה. מקץ ארבע שנים שחונות הוחלט לשקם את מאגר מים הקטן, כ-18 מטרים אורכו וכ-10 מטרים רוחבו. בחודש דצמבר 2007, לאחר ששכבת השטח העליונה גורדה, בוצעו באזור חפירות להעמקת הבריכה, והובאה לאזור אדמה חרסיתית. "האדמה הזו כיסתה את הקרקעית והדופן של הבריכה כדי למנוע חלחול של מים", הסביר הררי.

המים החלו למלא את הבריכה

עם הגשם הראשון החלה הבריכה להתמלא, וכבר בסוף השבוע התגלו בה לראשונה מיני בעלי-חיים שכמעט נאמר עליהם ההספד באזור. "השיקום לקח הרבה זמן, אבל לפני כשבוע מצאנו בבריכה קרפדות שהטילו בשטחה הרבה מאוד ביצים וגם סרטנים, ירודים ובעלי חיים נוספים שנמצאים בסכנת הכחדה חמורה", סיכם מליחי את ההצלחה המקומית.  

סיפור הצלחה. הבריכה המשוקמת

מאמץ משותף של שכנים נשא פרי

סיפורה של הדיונה ההרוסה בשמורת הטבע בזיקים, הוא סיפור היחס הטעון בין אלה הרוצים לפתח תשתיות, ואלה הרוצים להגן על הנוף והסביבה שבין מפתחי התשתיות לבין מגיני הנוף והסביבה, שלעתים נאלצים להתגורר זה לצד זה, בשכנות כפויה.

כשהחליטה הממשלה להקים את תחנת הכוח רוטנברג, לסיפוק צרכי החשמל של העיר אשקלון, הוקצה השטח להקמתה בצמידות לשמורת הטבע בזיקים. כבר בשלב ההכנה לעבודות, מחמת מצוקת מקום, הקימו אנשי חברת החשמל את משרדיהם - על ציודם וכליהם הכבדים - בשטח הדיונה של השמורה.

שלב 1: הבור שנותר בשטח (צילומים באדיבות רשות הטבע והגנים)

"בהמשך הם פינו משם את כל החול, וכרו בור ענק בעומק עשרה מטרים, ברוחב 50 מטרים ובאורך 200 מטרים", סיפר מליחי. במשך עשר שנים כמעט עמד הבור הענק כפצע פעור בנופה החולי של השמורה, עד אשר במאמצים משותפים החלו אנשי רשות הטבע והגנים ואנשי חברת החשמל בשיקומו.

"היינו צריכים למלא את הבור ולהחזיר אותו להיות חלק מהשמורה", הסביר מליחי, וציין כי גם הפעם - כמו בגבעת הכלניות - היה צריך רעיון לא שגרתי כדי לעמוד במשימה.

שלב 2: הבור כוסה באפר פחם ובחול

"החלטנו להשתמש באפר פחם גס, חומר פסולת של תחנת הכוח שאינו מזיק לסביבה או מחלחל למי התהום", סיפר מליחי. לאחר שהבור הענק נסתם, כוסתה שכבתו העליונה בחול ומעליה החלו אנשי הרשות בשיקום הטבע ובשתילה מחודשת של צמחיה ופרחים. בין השאר נשתלו באזור חבצלת החוף, דקלים ואשלים - כדי להחזיר לשמורה את הדיונה האבודה וגם לספק לבעלי החיים באזור בית גידול נוסף. לאחרונה החלו המאמצים לשאת פרי. מהקרקע החולית החלו לבצבץ ניצני החבצלות.

שלב 3: ניצני חבצלות בדיונה של זיקים

בשטח השמורה בזיקים, הפרוש על-פני כ-2,800 דונם, חיה לטאת הכוח האפור וכן מספר רב של מכרסמים, זוחלים ואף שועלים וארנבות. "כרגע אנחנו במעקב אחרי האזור, פוקחים עין כדי לוודא שהשיקום אכן הצליח", אמר מליחי. "אבל המקרה הזה הוכיח לנו שגם אם מדובר בתהליכים ארוכים, ניתן לשקם ולהחזיר לטבע את מה שכמעט אבד".