סופר קלאסיקו: ברצלונה בעקבות הסקאדים

בני השרון ממתינה הערב (א') למכבי תל אביב במשחק ישיר על המקום הראשון בליגה, אבל השבוע הזה ייזכר כ'שבוע ברצלונה'. השחקנים הצהובים, המאמנים, האוהדים וגם אמצעי התקשורת יעסקו בעיקר בקרב על הכרטיס לפיינל פור האירופי.

לאורך השנים, ביקרה בארסה לא מעט פעמים בישראל. רבים מהמפגשים מולה הפכו לקלאסיקות, ואנחנו ננצל את הזמן שנותר עד המשחק ביום ה' כדי להיזכר ברגעים הגדולים והגדולים פחות של מכבי נגדה. מוטי דניאל, פרשן הכדורסל של ynet, היה שותף לחלק נכבד מהמשחקים הללו - ויתרום בכל יום מהזווית האישית שלו.

סטיב טרומבו מול מכבי ת"א, במשחק המדובר ביד אליהו (צילום: יוסי רוט)

7.3.1991 - הקרב שאחרי המלחמה

הסיפור של המשחק מול ברצלונה, ב-7 במארס 1991, מתחיל שבוע קודם לכן ובמקום אחר לגמרי. נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, קיבל את הודעת הכניעה של נשיא עיראק, סדאם חוסיין, ומלחמת המפרץ הראשונה הגיעה לקיצה בחג הפורים. בישראל החלו אט אט לחזור לשיגרה, ובמכבי תל אביב קיוו להציל את מה שנשאר מהעונה - אחרי שנאלצו לשחק במשך כחודשיים מחוץ ליד אליהו.

ארבעה מחזורים לסיומו של בית הגמר, הבטיחה ברצלונה את מקומה בפיינל פור - כשהגיעה למאזן 1:9. מכבי, מצידה, ספגה הפסד משפיל בוומבלי, 64:62 מול קינגסטון החלשה, והידרדרה למאזן 6:4. חניכיו של צביקה שרף, לראשונה בלי קווין מגי ועם נדב הנפלד וגיא גודס בעונת בכורה, נקנסו ב-2,000 דולר ונזקקו לנס כדי להתברג בין ארבע הגדולות. גם ארבעה נצחונות בסדרת המשחקים הביתיים שנותרה עלולים היו שלא להספיק.

ברצלונה לא התכוונה להגיע לישראל, אולם השתכנעה לעשות זאת בלחץ מצד פיב"א ומכבי. היא נחתה בישראל ביום חמישי אחר הצהריים, שבוע בדיוק אחרי ששככו הקרבות במפרץ ושעות ספורות לפני פתיחת המשחק, ויצאה בחזרה לספרד מיד עם שריקת הסיום. הקטאלונים חסרו את הרכז המוביל שלהם, נאצ'ו סולוסבאל, שנשאר בבית בגלל פציעה בעין.

המאמצים הדיפלומטיים עשו את שלהם ("ידיעות אחרונות", 5.3.1991)

בישראל כמו בישראל, מצבי חירום מוציאים את המיטב מכולם. יו"ר הפועל תל אביב, אברהם פלדה, פירסם בבוקר המשחק הודעה בעיתונות, שבה הוא מאחל לצהובים הצלחה במשחק. 8,000 צופים הגיעו להיכל, ובהם גם החיילים האמריקנים שהוצבו בסוללות הפטריוט בפאתי העיר, נשיא המדינה חיים הרצוג ז"ל וסגן שר החינוך פנחס גולדשטיין, שהעניק למכבי מענק בסך 1.2 מיליון שקל.

נדב הנפלד ולבאן מרסר שיתקו את צמד שחקני הפנים של בארסה, חוסה (פיקולין) אורטיס ואאודי נוריס. חוסה גלילאה וחוסה מונטרו (שבהמשך העונה תפר את מכבי בפיינל פור) לא מצאו את עצמם, וקבוצתם לא יצאה אפילו להתקפה מתפרצת אחת במחצית הראשונה (42:26). ברצלונה התקרבה ל-44:35 בפתיחת המחצית השנייה ול-70:61 בשלהי המשחק, אבל דונלד רויאל היה ענק ולא איפשר לה להתקרב - ובסיום 68:78.

("ידיעות אחרונות" בבוקר המשחק, 7.3.1991)

קלעו למכבי ת"א: דונלד רויאל 27 (9 מ-13 לשתיים, 9 מ-9 מהעונשין), נדב הנפלד 12, לבאן מרסר 10 (10 ריב'), ווילי סימס ודורון ג'מצ'י 7 כל אחד, גיא גודס 6, חן ליפין 5, מוטי דניאל 4.

הירבו לקלוע לברצלונה: חואן אנטוניו סאן אפיפניו 20, אאודי נוריס 15 (16 ריב'), פיקולין אורטיס 14.

שפטו: זיך (פולין) וראדיץ' (יוגוסלביה).

נסחפנו בהתלהבות וברגש הפטריוטיות / מוטי דניאל

זו היתה אחת העונות המדהימות של מכבי, שלדעתי חיזקה את התזה שזו הקבוצה של המדינה. בשלב מסוים של המלחמה, כמעט כל המערכות במדינה הפסיקו לתפקד - ואילו אנחנו התרוצצנו במטוסים הלוך ושוב לאירופה והיינו אי של שפיות. מדינה שלמה עמדה מאחורינו. הרגשנו את האחריות וגם השתמשנו בה כדי למלא את מאגרי המוטיבציה שלנו.

כמובן שקבוצות לא באו לתל אביב, אבל שמעון מזרחי הצליח במהלך מסובך להחליף ביתיות ולדחות את ההחלטה לגבי מיקום המשחקים. במשך חודשיים, נסענו בכל שבוע נסענו לציריך - שם התגוררו השחקנים הזרים שפחדו לחזור לתל אביב. חיינו בין CNN למקלטי רדיו בגלים קצרים, כדי לקלוט כל פיסת חדשות אפשרית. חזרנו מההפסד באנגליה מדוכדכים, כי הסיכוי להוציא משהו מאותה עונה היה קלוש. אלא שבאוויר היתה תחושה של התרוממות רוח והתלהבות. רגש הפטריוטיות היה בשמיים, וגם אנחנו נסחפנו במהירות.

אחווה עירונית נדירה בעיתון "ידיעות אחרונות" 

בימים רגילים, ברצלונה היתה הקבוצה הכי מפחידה ששחקנו נגדה. זו שתמיד היה קשה מולה, ולא חשוב באיזה מגרש. חטפנו מהם תבוסה בספרד גם

באותה עונה. במצב שנוצר, ההתעניינות הציבורית וגלי האהדה העלו את הביטחון שלנו. הספרדים ניסו להזיז את המשחק לאירופה ולטעון שלא בטוח פה. באקט של מחאה, או אולי מתוך פחד אמיתי, הם נחתו בתל אביב רק ביום חמישי אחר הצהריים, ובכך שיחקו לידיים שלנו.

הקהל ביד אליהו היה בטירוף. ברצלונה התקבלה בבוז ענק ששמור לאויבי המדינה, והשחקנים שלה היו בהלם מוחלט. הם רק היו מתים להעביר את הזמן עד הטיסה ולהגיע אליה בשלום. אותנו, כמובן, זה לא עניין. המשחק היה בשליטה מוחלטת של מכבי ובאותו ערב החל מסע ההתאוששות המדהים - שהסתיים בתבוסה כואבת לאותה ברצלונה, 101:67 בפיינל פור בפריז.