סופר קלאסיקו: כשמכבי עשתה סדר בסלוניקי

תשע שנות בצורת - שבהן לא הגיעה מכבי תל אביב לפיינל פור - הגיעו לקיצן ב-18 באפריל 2000, באופן מפתיע למדי. הקבוצה של פיני גרשון ודייויד בלאט כבשה את אירופה ועשתה את המסע המופלא לעבר סלוניקי. בחצי הגמר המתינה דווקא ברצלונה, זו שהביסה את הצהובים 67:101 בפיינל פור האחרון שלהם ב-1991.

• 7.3.1991 - ברצלונה בעקבות הסקאדים
  

ההיסטריה סביב מכבי של אריאל מקדונלד ונייט האפמן היתה אדירה. אחרי שנות ה-90 השחונות, איש לא ציפה מהחבורה הזו לחזור אל הטופ האירופי - בייחוד אחרי עזיבתו של עודד קטש לפנאתינייקוס. בפתיחת העונה הוחזר דורון ג'מצ'י בן ה-38 לקבוצה, ובפתיחת הסיבוב השני מכבי עוד הפסידה בבית 65:54 לאולימפיאקוס, כשמחצית מהמושבים ביד אליהו ריקים ברוב המשחקים.

האפמן והנפלד חוגגים על ברצלונה. מסע מופלא (צילום: יוסי רוט)

כל זה השתנה במהירות. מכבי עברה בשמינית הגמר את פאוק סלוניקי והמתינה לפורטיטודו בולוניה, כשיתרון הביתיות בצד הצהוב. האיטלקים השתיקו את ההיכל במשחק הראשון, אבל הגרשונים חזרו לחיים עם ניצחון הירואי בפאלאדוצה, בזכות תצוגה בלתי נשכחת של האפמן (29 נקודות, 19 מ-19 מהעונשין). מאות אנשים בילו את הלילה ליד הקופות ביד אליהו, במאמץ להשיג כרטיסים למשחק המכריע - בו ניצחה מכבי 64:79 ושלחה עשרות אלפים לחגוג בכיכר רבין.

המלחמה על הכרטיסים רק הלכה וגברה לקראת הפיינל פור. סוכנויות הנסיעות ניצלו את הרגע כדי להפקיע מחירים, אבל איש לא חשב על חרם צרכנים. כל מי שיכול היה לשים ידיו על חבילת תיור, עשה זאת. הירוקים של פאו שלטו ביציעי האולם החדיש של פאוק סלוניקי, אבל את הצהובים של מכבי שמעו לא פחות.

האפמן קלע שמונה נקודות מהירות בפתיחה. מארק בריסקר, שאיכזב לאורך כל העונה, עלה מהספסל והבריח בשלשה ל-11:19. אחר כך הוא קבע 15:30, כשבהפסקת המחצית 22:38. ברצלונה עצרה את החגיגות בריצת 0:11, אבל דריק שארפ ודורון שפר העלו בחזרה ל-33:51. ההפרש הגיע ל-21 נקודות, ולקטאלונים רק נותר למזער נזקים ולעבור איכשהו את מחסום ה-50 נקודות, כשבסיום 51:65.

למחרת חגגו אלפי הישראלים את ליל הסדר בסלוניקי, כשרק הנסיך האובד קטש מקיים אימון קליעות עם פנאתינייקוס. במוצאי החג הוא הפך לגיבור הפיינל פור, כשניצח במו ידיו את מכבי וסיים את הקריירה שלו כשחקן בגיל 25, כאלוף אירופה עם היוונים. הצהובים המתינו עוד שנה אחת, לפני שהחזירו את הגביע לארון.

חגיגות הפסח נפתחו 24 שעות לפני הזמן ("ידיעות אחרונות", 19.4.2000)

קלעו למכבי ת"א: נייט האפמן 24 (9 מ-12 מהשדה), מארק בריסקר 15, דורון שפר 12, דריק שארפ ואריאל מקדונלד 5 כל אחד, נדב הנפלד ודאלאס קומג'יס 2 כל אחד.

הירבו לקלוע לברצלונה: אנתוני גולדווייר 13, רודריגו דה לה פואנטה 10.

שפטו: ברזאוסקאס (ליטא) ויונגבראנד (פינלנד).

רציתי לקפוץ ולעודד, אבל ברודי ישב לצידי עם עניבה / מוטי דניאל

אחרי שלושה פיינל פורים שבהם שיחקתי, זו היתה הפעם הראשונה שהגעתי לאירוע כאוהד. בשנת 2000 כבר הייתי ארבע שנים מחוץ למכבי ושיחקתי בהפועל חולון. מספיק זמן להתרחק מהאינטנסיביות היומיומית ודי זמן להתקרב מחדש כאחד שאכפת לו מהקבוצה.

פיני גרשון עם בתו בסיום. תחילתה של שושלת (צילום: יוסי רוט)

זו היתה הפעם הראשונה שחוויתי את הטירוף לכרטיסים. אני לא יודע אם זה תמיד היה ככה, אבל נראה היה שכל מדינת ישראל רוצה להגיע לסלוניקי. הבלאגן סביב הטיסות חגג, ו-24 שעות לפני האירוע התברר לי שאין לי מקום על הטיסה שתוכננה לבוקר המשחק.

הייתי אמור לטוס עם בני שון, אז בן 11, ואחרי מרתון שיחות טלפון ליילי לסלוניקי, הצלחתי לעלות על טיסה פרטית שארגן לוני הרציקוביץ', בלי לדעת אם יש לנו מקום בטיסה חזרה. החלטנו שהסיכון לא גבוה כי סלוניקי הפכה ישראלית עם כמות האנשים שיוצאת, ונסתדר כבר עם טרמפ. העיקר להגיע למשחק.

הכותש מתכונן למשחק הגדול בחייו ("ידיעות אחרונות", 19.4.2000)

הגענו משדה התעופה היישר למגרש, וקיבלנו את השוק כבר בכניסה. הכל צהוב. הכל ממש צהוב. זו היתה הפעם הראשונה שאני ביציע כאוהד. והאמת היא שלא

ידעתי איך להתנהג. מצד אחד הייתי מת לקפוץ ולעודד, אולי להתעטף בצעיף. הבעיה היתה שלצידי ישב טל ברודי בחליפה ועניבה. היה כיף גדול. מכבי הרגישה בבית, המשחק היה מצוין והחגיגה היתה שלמה.

בערב שאחרי חל ליל הסדר הייתי אורח בהפקת הענק של מוני פנאן. אירוע מדהים עם כל הגינונים והאוכל של פסח - כשר למהדרין. הגדות של פסח, כיפות כחולות עם סמלי מכבי, שחקני ההווה והעבר ובני משפחותיהם, אוהדים קרובים. קבוצות אוהדים חגגו ברחבי העיר עם נציגי חב"ד את זכר יציאת מצרים. עד שלמחרת הגיע קטש עם השלשה המדהימה.