איך מסתדרים עם הילדים של בן הזוג?
נישואים שניים יוצרים לפעמים משפחה חדשה שמאוד לא פשוט "להדביק" אותה יחד. עירית קליינר-פז מסבירה לאיזה מלכודות אסור ליפול ומה אפשר לעשות כדי שכל הצדדים, ההורים והילדים, יצליחו להרגיש נוח
שאלה:
אני נשואה פעם שנייה מזה שלוש שנים, ולאחר היכרות של שש שנים. הילדים שלי בני 9 ו-13, ולבן זוגי יש שני ילדים בני 15 ו-17. באחרונה, בסופי שבוע המשותפים שלנו עם ארבעת הילדים, נוצר מצב חדש שילדיי הולכים לחברים, ישנים שם ומשתחררים "מהסינר" שלי, ואילו ילדיו תקועים בבית, מערב שבת עד צאת השבת. נוכחותם כבר מעיקה, הם משועממים, רגילים שמשרתים אותם, ולא יוצאים עם בני גילם.
קשה לי לשאת את סוף השבוע הזה, גם אם אני דואגת לצאת עם ילדיי או עם חברות "להתאוורר" וכך נוצר ביני לבן בעלי ריחוק ויש בינינו מריבות בנושא.
תשובה:
את מעלה במכתבך נושא חשוב שכדאי להתייחס אליו בהרחבה. הנושא נקרא בספרות "משפחה מורכבת" (Blended Family), משפחה שיש בה ילדים מנישואים קודמים. במרבית המקרים, זה מאוד לא פשוט "להדביק" יחד הורים עם ילדים שאינם הילדים המשותפים לשניהם.
יש משפחות בהן זה מתאחה ונוצרת משפחה חדשה, אך בהרבה מקרים נשארת הפרדה בין "הילדים שלי" ל"ילדים שלך". הכל תלוי כמובן במאפיינים – גיל הילדים, גיל ההורים, טיב היחסים בין בני הזוג ועם האקסים, האופי של הנפשות הפועלות ועוד. דבר ראשון חשוב לי לומר לך - אין לצפות לאידיליה ואין לצפות לחיים ללא מתח כשיש בבית ילדים שאינם של שני בני הזוג.
את מתארת מצב טוב יחסית אצלך. הילדים שלך, למרות גילם הצעיר, כבר די עצמאיים ונהנים מחיי חברה פעילים, כך שאת יכולה להרגיש יחסית משוחררת מעול האימהות. ואילו ילדיו של בן זוגך נמצאים במצב אחר – אולי זו האישיות שלהם, אולי הם עברו משבר אחר בגירושי הוריהם וזקוקים לקצת יותר "מעטפת משפחתית", או שאולי בן זוגך מרגיש מחוייב או אשם.
יהיה ההסבר אשר יהיה, אני חושבת שאת עושה טעות בכך שאת נלחמת בבן זוגך ובצורת החינוך שלו. הוא אדם אחר, ילדיו הם אחרים באישיות ובצרכים שלהם ואינך יכולה להלביש עליהם את התפתחות והאופי של ילדיך. חישבי אם זה היה הפוך – האם לא היית נלחמת על זכותם של ילדייך לשהות בבית בסוף השבוע אם זה מה שהם מסוגלים כרגע?
כללית, כשאת לוקחת בן זוג שהוא כבר הורה, את לוקחת "חבילה" שכוללת גם את צורת החינוך שלו כלפי ילדיו, את אשתו לשעבר (שגם היא משפיעה על התפתחות הילדים), את העובדה שהילדים עברו משבר גירושין שיכול ליצור בעיות רבות. כל זה כלול במחיר וחשוב לקבל זאת מראש בדיוק כפי שהוא אמור לקבל את ילדייך ולהיות אמפטי לקשיים שלהם ושלך אתם. קל להיות שיפוטיים ולהגיד "החינוך שלך שגוי", אבל כפי שאת יודעת – הורות איננה מדע מדוייק וכולנו טועים כהורים. גם אם בן זוגך קצת מגונן מדי – כעס וריב לא ישפרו את המצב אלא רק יקלקלו את היחסים הזוגיים שלכם.
הכעס על בן זוגך ועל ילדיו, בעקיפין, עלול ליצור מצב של תחרות: את נגד הילדים, בתחרות על האבא שלהם. בתחרות כזו הילדים מנצחים בדרך כלל, אז תזהרי שבן זוגך הטרי לא ירגיש שאת אומרת לו, בין השורות: "או אני או הם". כהורים אחראים, עליכם למצוא ביחד פתרונות ופשרות שיענו על הצרכים של הנוער וגם על הצרכים שלכם כזוג צעיר.
אני מציעה לכם לשבת בשקט ולחשוב על הבעיה, לראות איזה אפשרויות יש לכם כזוג לשים גבולות באופן שלא יכאיב לילדיו. אולי תצאו אתם יותר ותשאירו לילדים את הבית? אולי תחפשו פעילויות עבור כולכם בשבתות שהם אצלכם? (סרט, ים, דברים שגם מתבגרים יכולים להנות מהם).
לגבי השירותים שהנערים דורשים – על כך כדאי לדבר ביניכם ולהציע את הגבולות שלך. את כמובן לא חייבת להיות משרתת של אף אחד, אבל אם האבא שלהם רוצה לפנק ולשרת את ילדיו – זו ההתמודדות שלו עם עניין הגבולות וההורות. את יכולה להציע או להאיר את עיניו אם את רואה שהם "מנצלים" אותו, והוא כמובן לא זכאי לכפות עלייך לטפל בילדיו מעבר לסביר. בסופו של דבר זכרי שזכותו להיות "אבא משרת" אם זה מה שמרגיש לו נוח ומאפשר לו ליצור קירבה עם ילדיו.
אני משערת שיש שבתות בהן הנערים אצל אמם. שבתות כאלה אתם מוזמנים לנצל לפעילות רומנטית, בילויים ודברים "של מבוגרים". ההורות היא לא תפקיד שמסתיים. היא משתנה, עוברת שלבים שונים, וכנראה אצל בן זוגך ההתפתחות של הילדים והקשר להורים שונה קצת. נסי לקבל זאת כי אי אפשר להילחם בתהליכי התפתחות כאלה ולהאיץ את היציאה שלהם לעצמאות.
וכהצעה אחרונה – נסי להיזכר באגדות הילדות – "עמי ותמי", "שלגיה", "סינדרלה". בכולן קיים במובלע המוטיב של אמא שנכנסת למשפחה ומנסה לסלק את הילדים של בן זוגה. אגדות אלה נוגעות בנקודה כואבת ואנושית – קשה מאד מאד לקבל ולאהוב, לגדל ולחנך ילדים שהם לא בשר מבשרך. מה שקל לנו לתת לילדים שלנו, מרגיש כמו עבדות וניצול כשמדובר בילדים של השני. הקושי שלך ברור, ואפשר להזדהות אתו, אך לדעתי לא יהיה נכון להיכנע לדחף לכפות עליהם עצמאות שהם אינם בשלים לה. נסי להכיל את התיסכול וכאמור – לחפש פתרונות חיוביים שישמרו את היחסים הטריים שלך, ובעוד 10 שנים, כשכל הילדים יהיו מחוץ לסינר, תוכלו להינות מזוגיות של הגיל המבוגר ולא תגיעו לשלב הזה מלאי כעסים וטרוניות.
סיכום
את ובן זוגך נמצאים בתהליך לא פשוט של הרכבת משפחה מחלקים שונים. הילדים שלך עוברים שלבי התפתחות שונים, והילדים שלו פחות עצמאיים כנראה. כעס, ביקורת ומחלוקת אינם דרך יעילה להתמודד עם הורות כל כך מסובכת. נסו להקשיב לכל הצרכים – שלכם כגבר ואשה בקשר זוגי, שלך כאמא, שלו כאבא, של הילדים, ושל כלל המערכת. אתם הורים, אתם המנהלים של המערכת הזו, ועליכם מוטלת האחריות לדאוג לרווחת הילדים שעברו טלטלות ומחפשים את מקומם במסגרת של משפחה חדשה. גם עבורם זה לא הבית האידאלי, וגם עבורכם. אך בתוך הקשיים הללו, לכל אחד הזכות לבטא את צרכיו השונים ולקבל מענה והקשבה ככל שהמסגרת מאפשרת.
- עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות,
ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
פורום משפחות מורכבות