מקווה עכשיו

דין הנידה שבתורה שייך לקבוצת מצוות שנועדה להוביל את האדם לקשר זוגי יציב ובר קיימא. שכן, התורה מעודדת את הגבר ואת האישה למצוא לעצמם מסגרת זוגית שתוכל לספק את צרכיהם למשך זמן רב.

לדין הנידה בתורה שני פנים: פן טומאה, ופן זוגי. עניין הטומאה מוזכר בפרשת השבוע, פרשת מצורע (וי' טו, יט): 'ואישה כי תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה. שבעת ימים תהיה בנידתה...'. הפן השני, מוזכר בפרשת קדושים (שם כ, יח): ואיש אשר ישכב את אשה דוה ... ונכרתו שניהם מקרב עמם'. התורה פיצלה בשתי פרשיות שונות את הדינים, כדי ללמד שהדימום משפיע בשני מישורים שאינם קשורים האחד לשני: במישור הזוגי ובמישור הטומאה. בפרשת קדושים התורה קובעת כי במישור הזוגי, קיים איסור כרת על קיום יחסי אישות עם אישה בזמן המחזור. לעומת זאת, בפרשת מצורע התורה קובעת שבזמן זה האישה אינה טהורה, ואכן בדומה לדינים רבים אחרים, כדוגמת זב ומצורע, כיום, שאנו חיים בטומאה ואין אפשרות להיטהר, אין משמעות לדין שבפרשת מצורע.

השאלה המתבקשת היא מדוע אסרה התורה על קיום יחסי אישות בזמן המחזור?

כאדם דתי, חשוב לי להקדים, שבין שישנו הסבר כזה או הסבר אחר, חשוב לי לקיים את דיני הנידה מתוך המחויבות הבסיסית שלי לקיים את מצוות השם, גם כשאינני יודע את טעמן. שכן, התפיסה היסודית המנחה אותי היא שמצוות התורה, ובכללן מצוות הנידה, היא הדרך עליה נצטווינו ואותה יש לשמור. איני רואה במצוות התורה המלצות או רעיונות חביבים, שכשסר חינן בעיני המתבונן הן הופכות ללא רלוונטיות, ואפשר למחוק אותן. נהפוך הוא, הרלוונטיות של המצוות נובעת מעצם היותן צווים – דברי אלוקים חיים, שעלי לנסות להבין ולרדת לעומקם, ולמצוא את הקישור אל עולמי.

ואכן, כרב המחתן זוגות כדת משה וישראל, חשוב לי לשוחח עם בני הזוג אודות מצוות הנידה. פעמים, שהזוגות עמם אני משוחח אינם מקפידים על קיום מצוות נידה, ואף על פי כן, סבור אני שכל אחד, מסוגל, אם הוא רק יוכל להתגבר על דעותיו הקדומות וחינוכו מינקות, לתת לעצמו לחשוב גם אחרת. אני מבקש מבני הזוג לנסות במשך 15 דקות לשים בצד את דעותיהם המוקדמות, ולמצוא דברים טובים ומועילים שעשויים לצמוח משמירת דיני הנידה, גם אם הם עצמם לא מקפידים על דיני הנידה. אני גם מבקש, שהם יאמרו רק דברים כאלו שהם מוכנים להסכים לנכונותם וביושר.

ואכן, זכיתי לשמוע במהלך שנים הסברים רבים ומרתקים, שחלק קטן מהם אציין כאן. מלבד ההסברים המוכרים כדוגמת דבריו של ר' מאיר (נידה לא ע"ב), לפיו מצווה זו נועדה לרענן את התשוקה בין בני הזוג, 'שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה' על ידי מניעת התשוקה לזמן מוגבל.

מפי הזוגות עלו הסברים חדשים ומרעננים למצווה זו, ואציג רק שניים מהם:  

לדוגמה, שמירת דיני הנידה נועדה לחנך את הגבר. שכן, גברים רבים עלולים לסבור בטעות שקיום יחסי אישות הוא זכות המגיעה להם ללא כל התחשבות באישה. גברים רבים סבורים שפורקן היצר המיני שלהם הוא התוכן האמיתי של הזוגיות. מצוות הנידה של התורה מלמדת את הגבר שטעות בידו. אין הדבר תלוי אלא בו. נהפוך הוא. אשתו היא זאת שתקבע את סדרי הקשר של חיי האישות שביניהם, ולא הוא.

הסבר אחר, שמירת דיני הנידה נועדה להזכיר לבני הזוג את התקשורת המילולית ביניהם. שכן, יש החושבים כי המסד של הזוגיות הוא הקשר הגופני המאחד ביניהם. הם מעדיפים קשרים כאלו, שאין בהם חברות עמוקה בין שני הצדדים. פעמים שקשרים אלו הם קצרי טווח, הזוגיות עלולה להפוך לתאוות בשרים, ותו לא.

באה התורה במצוות הנידה ומובילה את בני הזוג לקשר שיש בו אינטימיות. היא אוסרת על שני בני הזוג לקיים יחסי אישות בזמן המחזור, כדי ללמד שהקשר הגופני הוא רק רכיב אחד בתוך הזוגיות. התורה מעודדת את בני הזוג ליצור תקשורת לא גופנית בין שניהם, ולהזכיר להם כי העיקר בזוגיות אינו החיבור הגופני. להפך, חיבור זה יגיע למיטבו רק בשעה שתהיה לו תשתית זוגית בריאה, תקשורת קבועה, אמון וחברות אינטימית.

הייתי יכול להוסיף עוד כהנה וכהנה הסברים, ברם נדמה לי, שזו הזדמנות לפנות אליך הקורא או הקוראת, ולהציע לכם לעשות צעד קטן: לנסות לחשוב על הסברים נוספים. בדומה לזוגות רבים אחרים שישבו אצלי, אבקש מכם למצוא דברים טובים שעשויים לצמוח משמירת דיני הנידה. גם אם יש לכם דעות כאלו ואחרות, נסו להיות אמיתיים ופעם אחת לא להיות תקועים במקום בו אתם נמצאים. בהצלחה

הרב דוד בן זזון הוא רב קיבוץ עין צורים. המאמר המלא יפורסם בשבת בעלון "עת לדרוש" של תנועת נאמני תורה ועבודה