מסע תגליות בפארק הירקון

מה צריך לקחת?

• זכוכית מגדלת (לא חובה)
• כלי פלסטיק שקוף עם מכסה מנוקב בחורים קטנים
• דפים לבנים
• צבעים
• מגדיר חרקים (לא חובה)
  

יוצאים לחיפושים

נעצור ליד דשא או ליד עצים. כעת, כשהימים כבר חמים וארוכים, נוכל לפגוש חרקים רבים: ננסה תחילה לאתר את "האדמון המצרי". רבים מאיתנו טועים לחשוב שאותו חרק קטן ומאורך, אדום מנוקד בשחור, הוא חיפושית או "ג'וק".

למעשה מדובר בפשפש (לא להתבלבל, לא הפרעושים שיש לכלבים וחתולים). ה"אדמון" הוא אחד מ-400 מיני פשפשים הקיימים בעולם, מתוכם חיים בארץ שלושה. שניים מהם קל למצוא בפארק הירקון: ה"אדמון המצרי" וה"אדמון המצוייר". האדמונים אינם מזיקים לבני אדם, הם ניזונים מרקב אדמה ושיירי פרי ולעיתים מחרקים מתים. הם מצטופפים בדרך כלל בפארק סביב שולי העצים, בקבוצות גדולות. הם לא עוקצים – כדאי להרים אדמון ולתת לו להלך על הזרוע שלנו ולדגדג אותה.

 למה דווקא מצרי? תנו לילדים להפעיל את הדמיון. צילום: שרון בן-טוב

אילו פעילויות אפשר לעשות עם האדמונים?

כדאי לשאול שאלות מכוונות כמו: איזה שם של צבע מסתתר במילה "אדמון" – ואם היו קוראים לו "ירוקון" או "סגולון" באיזה צבע הוא היה, למי האדמון דומה וכו'.

כדאי לצפות בו בעזרת זכוכית מגדלת ולנסות לקבוע האם זה אדמון מצרי או אדמון מצוייר. באופן כללי, לאדמון המצרי יש שתי נקודות שחורות על גבו, כלומר נקודה אחת על כל כנף. כל נקודה היא קטנה מאד.

האדמון המצוייר גדול מעט יותר מזה המצרי ועל כל כנף יש לו שתי נקודות. אחת גדולה ועגולה והשניה קטנה ומאורכת מעט. בהקשר של חג הפסח, כדאי לחשוב מדוע האדמון זכה לשם "מצרי"? יכולות לצוץ מגוון של תשובות, כיד הדמיון הטובה של הילדים והמבוגרים. בעזרת זכוכית המגדלת אפשר גם לספור את הרגליים של האדמון (6, כמו אצל כל החרקים) ולהבחין במחושים שלו.

 עכשיו, נראה אתכם מציירים את מה שמצאתם. צילום: שרון בן-טוב

מתבוננים

פרת משה רבנו

"מתנות" נוספות של טבע עירוני נוכל למצוא בפארק על גבי קוצי הגדילן הפזורים בשולי הפארק, באזורים הפראיים יותר. שם, במרכזו של הפרח הסגול והיפה של הגדילן, רוחשים חיים שלמים של חיפושיות מאביקות כמו הנחושתיות והמושיות (מושית השבע ידועה בכינויה "פרת משה רבנו").

אם נצא עם מגדיר או תמונות מודפסות של חרקים אלו, נוכל למצוא אותן בנקל בסביבות הקוצים (ולא רק). הנחושתית מרהיבה ביופייה: בחוגי הטבע בגנים, אני מספרת לילדים שפרעה היה תולש לנחושתית את הכנפיים הירוקות-אדומות שלה ומכין מהם תכשיטים. אכן, במצרים העתיקה היו מכינים עדיים מהכנפים המיוחדות של חיפושית גדולה זו.

זו הזדמנות טובה לדבר גם על היחס לבעלי חיים והקשר שלו ליחס לבני אדם. גם הנחושית וגם מושית השבע אינן עוקצות או מזיקות ובמפגש איתן כדאי להרים ולהחזיק אותן בעדינות. סביר להניח שהנחושתית תפזר לנו מין אבקה על היד, אם היא תהיה בדיוק באמצע ארוחה.

אפשר לקחת מהבית חבילה של אבקת סוכר ולשחק משחק תפקידים עם הילדים – "אני פרח, אתה נחושתית", ללקק אבקת סוכר כאילו היא אבקנים או צוף. אפשר גם לצלם מקרוב את כל ה"מתנות" היפות הללו ובבית להכין אלבום "טבע בפארק הירקון" עם תמונות, פרחים ועלים מיובשים והסברים על המושית והנחושתית, האדמונים השונים והקוצים.

• ארדית ביטמן-רינג , מחברת הספר "טיולים קטנים בעיר גדולה", הוצאת מודן.
  

פסח משפחתי: לכל הכתבות בסדרה