אנטרקטיקה: יבשת תחת מתקפה

לאנטרקטיקה מגיעים בהפלגה בלבד. כמה עשרות ספינות משרתות את הנוסעים, ולמרות שמחירי הטיולים בשמיים, הרוב המכריע של המקומות לעונת התיירות הבאה (חורף 2009) כבר אזלו.

הנה הם באים. ספינת טיולים בדרך לאנטרקטיקה (צילומים: רפי נצר)

רוב הטיולים מבקרים בחצי האי האנטרקטי (Peninsula), הבולט מהיבשת לכיוון צפון, וכן במערכת האיים המקיפים את חצי האי. הפלגה דרומה יותר, לכיוון היבשת עצמה, מחייב שימוש בספינה שוברת קרח בגלל ריכוז גושי קרח וים קפוא רוב ימות השנה. טיולים כאלה הם נדירים ביותר.

יש גם טיולים מקיפים יותר, שעוברים גם באיי פוקלנד ובאיי ג'ורג'יה הדרומית שהם האיים העשירים ביותר באוכלוסיות בעלי חיים. נקודת המוצא לטיולים האלה היא העיר אושוואיה (Ushuaia) שעל שפת תעלת הביגל שבדרום ארגנטינה. המרחק ממנה לאנטרקטיקה, כ-1,000 ק"מ, הוא קצר משמעותית מאשר מכל יבשת אחרת.

Ushuaia עברה בשנים האחרונות תהליך פיתוח מואץ ולא מבוקר. כדי לספק את כל צרכי התיירות, שאבה אליה העיירה אלפי פועלים מבוליביה ופרגוואי. סביב העיירה נבנו, ללא תכנון, משכנות פועלים ו"מעברות" מכוערות. חלק מהשכונות החדשות צמחו על חשבון יערות ושטחים פתוחים שהקיפו את העיר בעבר, והעיר הפכה צפופה ומזוהמת.

אך לתיירים זה בוודאי לא מפריע, כי רועדים מקור והתרגשות הם משאירים מאחוריהם את Ushuaia ודוהרים דרומה. עד מהרה העיר הרוחשת מפנה את מקומה לשקט הקפוא.

מערכת רגישה. מושבת פינגווינים

התערבות אנושית תהיה הרסנית

יבשת אנטרקטיקה עצמה היא שטח ענק שאינו מופר, ויש בו התערבות אנושית מזערית, אבל המערכות האקולוגיות שביבשת הן רגישות ופגיעות. יש אמנם בכמה איים מושבות ענק של עופות, בעיקר פינגווינים, אבל מגוון המינים בכל בתי הגידול הוא מצומצם ביותר.

חוסנן של מערכות אקולוגיות נמדד לפי מגוון המינים שבהן, כלומר כמה מינים יש בכל אחת מרמות המערכת. ככל שמגוון המינים גדול יותר, המערכת יציבה יותר ועמידה יותר לשינויים בסביבה - שינויים טבעיים או שינויים שנגרמו על ידי התערבות אנושית.

מין פולש - פגיעה בלתי הפיכה

באנטרקטיקה המערכת האקולוגית דלה מאוד, ומורכבת ממספר מועט של מינים. לכן המערכות הללו כה רגישות ושבירות, וכל זעזוע יכול לפגוע בשווי המשקל שלהן באופן דרמטי. לכן, לדוגמא, הכנסת מינים חדשים או מחלות למערכת הזאת יכולה לפגוע בה פגיעה בלתי הפיכה.

יורדים לחוף רק אחרי ניקיון יסודי

בלי ליטופים. תיירים על החוף

אנטרקטיקה הוא טריטוריה בין-לאומית, המתנהלת לפי "אמנת אנטרקטיקה" משנת 1991, שחברות בה 45 מדינות. האמנה מבטלת כל שאיפות טריטוריאליות של החתומות עליה, וקובעת שאנטרקטיקה היא יבשת של שלום, מחקר ושמירת טבע. היא כוללת גם פרוטוקול מיוחד הדן בהגנה על הסביבה, אבל חוקי שמירת הטבע ויישומם אינם מוגדרים דיים. אין בה גם מנגנוני פיקוח ואכיפה של שמירת הטבע. וכך למעשה, חרף האמנה, נמצאת כיום היבשת תחת מתקפת תיירים - שמשמעותה גם מתקפה על המערכת האקולוגית השברירית.

מי יעצור את שטף התיירים?

הכל תלוי כעת על כתפיהם של מפעילי אוניות התיור לאנטרקטיקה, המאוגדים בארגון גג IAATO (International Association of Antarctica Tour operator). רק לאניות של הארגון יש גם היתר לבקר בתחנות המחקר הממוקמות באנטרקטיקה ובאיים שסביבה. חברי הארגון הצהירו על מחויבות לסביבה, גיבשו ואימצו שורה של כללים לשמירה על הסביבה, ברוח האמנה. הם מפעילים ומיישמים בעצמם את התקנות, אבל אין פיקוח חיצוני על הארגון.

לפני הירידה לחוף באנטרקטיקה נערך ניקוי יסודי של כל הביגוד והתרמילים אותם מתעתדים הנוסעים להוריד לחוף. התרמילים מנוקים בשואבי אבק, והביגוד עובר ביקורת קפדנית. סוליות הנעליים והמגפיים עוברות ניקוי וחיטוי מיוחד. ניקוי המגפיים חוזר על עצמו אחרי כל ירידה לחוף. פעולות אלה נועדו למנוע החדרה של מינים פולשים - צמחים או בעלי חיים קטנים - למערכת האקולוגית הרגישה ביבשת.

חיים תחת כללים ברורים. מושבת מחקר באנטרקטיקה

דילמה - מגבלות מול אינטרס כלכלי. ספינת טיולים באנטרקטיקה

באנטרקטיקה אי אפשר לישון; על פי הכללים שאומצו, לינת התיירים היא על אניות התיור בלבד, ויש רק מקומות מעטים ומוגדרים בהם אפשר ללון באוהלים על החוף. כמות האנשים הרשאית לרדת מהאוניה לחוף מוגבלת ל-100, ולכן אוניות גדולות לא פוקדות את היבשת, או שהן מורידות אנשים לחוף בהדרגה.

ליד אתרי קינון עופות, ישנה הגבלה חמורה יותר על מספר האנשים שמותרים בשהייה, וגם התצפית על בעלי חיים היא מטווח ביטחון מוגבל. חל איסור על הורדת אוכל לחוף, וגם הבערת אש על החוף אסורה.

באנטרקטיקה אין יישובי קבע, ותחנות מחקר הן המקומות היחידים בהם מתגוררים אנשים ביבשת לאורך זמן. חלקן מאוישות במהלך כל השנה, ואחרות רק בתקופות מסוימות. הכללים לשמירת הסביבה שחלים על התיירים חלים גם עליהם. בנוסף, הם מחויבים בכללים מיוחדים הנובעים מהשהות הארוכה שלהם: שמירה מיוחדת של האשפה, מניעת זיהום מדלק וביוב ושמירה על בעלי חיים שחיים בשולי תחנות המחקר או בתוכן.

בנובמבר האחרון טבעה ליד חופי אנטרקטיקה, אונית התיירים הקנדית אקספלורר (Explorer). ככל הנראה פגעה האנייה בגוש קרח, שגרם לחור בדופן. צוות האנייה לא הצליח למנוע את חדירת המים שזרמו לתאי הנוסעים דרך מערכת הביוב. כל הנוסעים ואנשי הצוות ניצלו, אבל האנייה שקעה, עם כל מטען הדלק וחומרים מזיקים נוספים, למצולות. אומדן עוצמת הנזק הסביבתי עדיין לא הושלם, אבל ברור שנגרם נזק משמעותי, שספק אם אפשר יהיה לשקמו.

זיהום כבר שהיקפו טרם נאמד. האקספלורר (צילום: AP)

לאן מועדות פניה של התיירות לאנטרקטיקה - קשה לחזות. נראה שמפעילי אוניות התיירות יבקשו להגדיל את נפח המבקרים, גם בהעדר פיקוח יעיל על פעילותם.

המערכת הנופית-אקולוגית הרגישה והשברירית של אנטרקטיקה נמצאת בידיהם של אותם מפעילים, שאמנם הצהירו על מחויבות לסביבה ואכן מקיימים את הבטחותיהם, אבל הם גם בעלי אינטרס כלכלי מנוגד.

יתכן שרק אסון אקולוגי יביא את המדינות החתומות על האמנה האנטרקטית להגביל את גלי התיירים ליבשת הקפואה, להתקין חוקי שמירת סביבה מתאימים ולקבועת מנגנוני פיקוח יעילים על זרם התיירים. עד אז, אנטרקטיקה תישאר בגדר חלום שאפשר להגשים ולנפץ בעת ובעונה אחת.