קריצה קטנה לגולן
לא בכדי שומר אולמרט בחיים את סיפור השלום עם סוריה. בינתיים הוא יכול להתרווח קצת בצימר בגולן - ולתת לאמריקנים לספר על עלילות הכור של אסד
כל אותות ההרגעה הישראליים כבר נשלחו, הועברו ונמסרו בכל דרך אפשרית לאסד הבן. אבל, העלבון הפומבי בגין הפגיעה בריבונות בשני מקרים - התקיפה האווירית בדיר א-זור וההתנקשות בעימאד מורנייה, שתיהן מיוחסות בעולם הערבי לישראל - עלול לעורר תגובות לא-רצויות. לכן צה"ל ערוך, לכן הצמרת הישראלית דרוכה. במזרח התיכון, גם בלי צפי למלחמה, לא לוקחים צ'אנסים.
בשל הרצון שלא לפגוע ולעורר שדים מרבצם, ביקשה ישראל להמעיט
כך או כך, מבחינה פנימית בישראל, סיפור הכור יקנה קורת רוח לאולמרט, לשריו ואפילו לנתניהו, שהיה שותף הסוד והראשון לספר לחבר'ה שאנחנו היינו שם. אחרי שנתיים קשות וכואבות מבחינה ביטחונית, יוכל ראש הממשלה לרשום פורמלית את ההישג הזה לזכותו, גם אם ימשיך לשמור על שתיקה מכובדת. את יחסי הציבור יעשה בשבילו ממשל בוש, המדווח לעולם כדי לקדם את ענייניו למניעת הפצת הנשק הגרעיני בעולם על-ידי צפון קוריאה, שמתברר שטרם אולפה סופית. בדיוק בשביל זה צריך חברים.
מצננים רוחות המלחמה
הדיון שנפתח היום בגבעת הקפיטול הוא ההסבר לרוחות השלום, המרחפות בימים האחרונים בין ירושלים ודמשק, בעיקר דרך אמצעי התקשורת. דיון ציבורי בתהליך ההתגרענות הסורי עלול היה להסלים את המתיחות בין שתי הבירות המזרח-תיכוניות, שגם כך בוחנות זו את זו בשבע עיניים, מחשש שהצד השני מחרחר מלחמה. אבל מה שמרתק לא פחות, הוא הראיון שהעניק היום בשאר אסד לעיתון בקטאר, בו הוא מצטרף בעזוז לרוחות השלום. אין זה מקרי שהראיון מתפרסם דווקא היום, כאשר הקונגרס האמריקני דן בעלילות הגרעין של דמשק. האם אסד מאותת למערב שהוא מוכן לעזוב את ציר הרשע?
ימשיך להתעטף בשתיקה (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
ניתוח ההצהרות האחרונות משני הצדדים מעלה, שהאפשרות הזאת רלוונטית אולי יותר מאי-פעם. לא בכדי אמר אולמרט מפורשות בראיונות חג הפסח, שהוא מבקש שלום עם סוריה. לא בכדי הוא לא "הרג" את הידיעה הסורית, על נכונות ישראלית להחזיר את הגולן. לא בכדי צפוי מחרתיים ביקור של מעביר המסרים הרשמי, ראש ממשלת טורקיה, בדמשק. מבחינת ארדואן, לא מדובר באלטרואיזם לשמו - לטורקיה גבול ארוך עם סוריה ובעיות עם מחתרת כורדית במשולש הגבולות עם עיראק. אבל הוא בעיקר מייצג את רוחות המערב, המחפשות הישג מדיני של ממש במזרח התיכון.
אולמרט לא הולך מחר בבוקר לשלום עם סוריה תמורת הגולן. זאת אופציה שהוא משמר על אש קטנה, לימים יבואו. יש לכך טעמים: ראשית, הוא לא יכול ללכת עכשיו לתהליך רציני, כל עוד דמשק נמנית עם קודקודי ציר הרשע ומוקצית מחמת מיאוס בוושינגטון. שנית, אם יתחלפו רוחות הממשל האמריקני עם החלפת השלטון בתום השנה הזאת, האופציה הסורית נשמרת. שלישית, שימור האופציה על אש קטנה תאפשר לאולמרט ליצור אלטרנטיבה לאג'נדה מדינית, אם וכאשר ייכשל הערוץ הפלסטיני. רביעית, האופציה הסורית יכולה להיות תשורה נאה למצביעי השמאל, אם וכאשר יידרש אולמרט לבחירות בישראל.
כך או כך, אפשר שסוריה הפנימה שהגיעה לקצה החבל שהותיר לה העולם המערבי, כדי להצטרף אל הטובים. וההישג הזה עוד עשוי להותיר את אולמרט השרדן על כיסאו, עוד יותר ממה שתכננו לו יריביו.
לפנייה לכתב/ת 
