באהבה מאיראן
"צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר" שהפכו לאייקון ישראלי, מבוססים על סיפורים שמקורם בסרטים איראניים. את הסרטים יזמו מפיקים שעלו לארץ מאיראן. על אלי תבור, עיתונאי עם עבודה צדדית כתסריטאי, הוטלה המשימה להתאים אותם למנטליות הישראלית
"מה רוצה התולעת", "הצ'קים שלנו אף פעם לא חוזרים", "יא ווארדי, איזה קציצה" ועוד עשרות ביטויים אחרים תפסו מקום של כבוד ביציע של הז'רגון הישראלי. כולם נולדו בשניים מסרטי הבורקס המוצלחים שקמו כאן – "חגיגה בסנוקר"
ו"צ'רלי וחצי",
את רובם ביצעו זאביק רווח ויהודה ברקן ועל כולם אחראי בחור אחד, עיתונאי שחלטר כתסריטאי, בשם אלי תבור.
היו אלה שנות ה-70 הדי עליזות של הקולנוע הישראלי. "זה לא היה קולנוע של יוצרים", נזכר תבור. "זה היה קולנוע של מפיקים – המפיק היה בא עם סיפור, לוקח תסריטאי ואומר 'תכתוב לנו'. היו שני מפיצי סרטים, האחים זבולוני, שהיו עולים חדשים מפרס. היה להם משרד ברחוב פינסקר והם ייבאו סרטים מתורכיה ומאיראן. היו אז יחסים טובים עם איראן והיתה קהילה פרסית שצרכה את הסרטים האלה".
אחרי שאני עשיתי כמה סרטים, ביניהם את "כל ממזר מלך" עם אורי זוהר, שהיה הצלחה גדולה ובועז דווידזון עשה כמה סרטי בורקס בשביל מנחם גולן, הם קראו לנו ואמרו יש לנו סיפור מסרט פרסי וסיפרו לנו קו עלילה על בחור צעיר ועני שחי בשולי החברה, מסתובב תמיד עם ילד קטן ומתאהב במישהי
פרשנות
הבורקס החתרני
שמוליק דובדבני
הסוף של "צ'רלי וחצי" למעשה נושא בחובו אמירה גזענית וחתרנית: המזרחים, שעוזבים כדי לפתוח דף חדש באמריקה, מותירים את הארץ נקייה ממזרחים. שמוליק דובדבני מאבחן
מהחברה הגבוהה, וביקשו ממני ומבועז שנכתוב משהו לפי הסיפור הזה.
הסיפור הזה הפך מאוחר יותר לסיפור של "צ'רלי וחצי", שהפך ממלודרמה פרסית מצליחה לקומדיה ישראלית מצליחה. הפרטים שונו כדי שיתאימו לחברה הישראלית ולשפה המקומית, והאנלוגיה –עני-עשיר תורגמה באופן טבעי למה שהתאים לתקופה – מזרחי – אשכנזי. באחד הראיונות סיפר דוידזון כי דמיין לעצמו סוף אחר לסרט – לפיו צ'רלי מביט במטוס הממריא לאמריקה ואז מגלה את מיקו לידו, אלא ששומר בבניין בו עבד, שצפה בחומרים, אמר לו "למה לא לתת לילד שיסע לאמריקה ויהיה בנאדם?", ואז החליט לשנות את הסוף ולהטיס את מיקו לארה"ב.
גם "חגיגה בסנוקר", אגב, מבוסס על סרט איראני – הפעם יזמו את ההפקה האחים זבולוני. הסיפור היה על שני אחים תאומים זהים, שהאחד מחליף את השני. הסיפור המקורי אפילו לא כלל את הסנוקר, אבל תבור הכניס לו אלמנטים שהפכו אותו לסיפור ישראלי שורשי. שני הסרטים זכו כמובן להצלחה אדירה בקופות. "היום כשרואים סרט ישראלי מאה אלף איש זה נחשב להצלחה. אז, עם אוכלוסיה של 2.5 מליון איש צפו בכל אחד מהסרטים חצי מיליון צופים".
אבל כמה שזה הצליח מסחרית, מעולם לא תיארנו לנו שזה יהפוך לקאלט", מודה תבור. "התחלפו שני דורות מאז ועדיין הצעירים של היום רואים את זה. גם תוך כדי הכתיבה לא קלטתי – זה היה בסך הכל סיפור נחמד שנועד לרצות את המפיקים שיזמו אותו, ולעזור לי להרוויח כמה גרושים. אני גם די בטוח שהיום זה לא היה מצליח כל כך.
"בכל סרטי הבורקס קיים האלמנט העדתי, כדי שנזדהה עם הדפוקים והאנשים שחיים בשולי החברה. זה המכנה המשותף הכי רחב של הקהל שהולך לקולנוע – הרי זה לא הקהל של צפון תל אביב שקונה את הכרטיסים. ככה שפעם הקהל של הקולנוע יכול היה להזדהות עם הסרטים האלה, והזדהות היא הדבר הכי חשוב בסרט".
צ'רלי וחצי. עטיפת הדיוידי
חגיגה בסנוקר. עטיפת הדיוידי
מומלצים
