ילדים בכורים באמת יותר אינטליגנטיים?
כמה שזה יישמע מופרך - סטטיסטית זה פשוט נכון - ה-IQ של האח הבכור גבוה יותר מזה של הצעיר ממנו והסיבה היא לא שהראשון כבר לקח את כל הגֶנים הטובים. לפסיכולוג גיל ונטורה יש כמה סיבות יותר הגיוניות וגם כמה תובנות בנושא
למשל, בקצב ההתפתחות השכלית.
אז מהי באמת האמת המחקרית מאחורי כל היסטריית הבכורים-צעירים? האמנם בכורים עולים על אחיהם הזוטרים בנפלאות ה-IQ שלהם?
התשובה המיידית היא "כן". התשובה היותר בוגרת היא "כן, אבל".
אני באמת סבור שהנושא הזה הוא דוגמא נהדרת לקלות שבה הציבור הרחב יכול לפספס ממצא מדעי ואת שלל הפרשנויות העומדות מאחוריו. הסיפור של הבכורים והאינטלקט לא נסגר בנתון המספרי הפשוט. יש לו משמעויות קצת יותר מורכבות לחייהם האמיתיים והמיוזעים של הורים וילדים בישראל. הנה מדריך למשתמש.
למה בעצם הבכורים אינטליגנטיים יותר?
מה אתם אומרים, אולי ההסבר הוא גנטי? אולי בראשית ימי הזרע והביציות של אימא ואבא הם מספקים לילדם הראשון את הגנים המשובחים ביותר, מעיין קוקטייל תורשתי באיכות ייצוא, ואילו האחים הצעירים מסתפקים ב-DNA סוג ב', ג'יפה גנטית עתירת בינוניות שכלית?
לא, ממש לא. כל גנטיקאי מתחיל יאמר לכם שההסבר הזה מתרומם לפסגות דביליות לא אקדמיות.
ההסבר המקובל על רוב החוקרים ורוב ההורים הינו הסבר ההשקעה והמשאבים. ההיגיון שלו פשוט וכלכלי: ילד ראשון זוכה, מעצם היותו יחיד בשטח, לכמויות נדיבות יותר של זמן הורי וטיפוח הורי: מיטב מאמצי ההעשרה האינטלקטואלית של אימא-אבא עוטפים את יורש העצר יום ולילה, עד שהוא גדל למימדי פיזיקאי זוכה פרס נובל.
אחיו הצעיר כבר נולד לסרט שונה לגמרי – ההורים, שביזבזו על הבכור לא מעט מחסכונות האנרגיה וההתלהבות הראשונית שלהם, מגיעים אל סיטואציית הגידול של השני עם... איך ננסח זאת בעדינות... מוטיבציה מופחתת משהו וציפיות צנועות יותר. כעת שאיפתם המוצהרת היא שהשני בתור פשוט יגדל להיות אדם שפוי ומאושר (גורם שבפירוש משחק לטובת הילד הצעיר בתחומים שונים, אמר גיל ונטורה בכנות מוחלטת ובלי שום קשר לעובדת היותו השני בשושלת ונטורה ולא הראשון).
האמת היא שהעסק קצת יותר מסובך. הורים סבורים לתומם שהם ערוץ ההוראה העיקרי של הילד – הם מעבירים ידע, והקטן קולט ומפנים. בפועל, הקטנטן הוא המורה העיקרי של עצמו. הוא נחשף לאינספור חוויות סביבתיות, מיעוטן ביוזמת ההורים, ומרביתן לא, ובתהליך איטי והדרגתי מממש בכל יום שעובר עוד ועוד נתחים מהפוטנציאל האינטלקטואלי שלו.
אם כן, השאלה היותר רלוונטית היא לאיזו סביבה אינטלקטואלית נחשף הילד – אילו מראות, ודיבורים? אילו גירויים ואנשים?
ילד בכור נחשף בשנותיו הראשונות לסביבה אנושית שמורכבת בעיקר ממבוגרים. הוא לא רק משוחח איתם. הוא בעיקר צופה בהם ומאזין להם. כן, כן, הורים יקרים, גם כשאתם משוחחים בלהט על קשיי הפרנסה מעל עריסתו הוא לומד ומעבד מידע – מידע חושי ולשוני בסיסי (ולא הבנה מעמיקה בתקנות מס הכנסה).
הבכור נחשף לסרט עלילה דרמטי מפותל ועשיר בדיאלוגים. אחיו הצעיר כבר לוקח חלק בסרט פעולה דל תקציב ודל מלל. הסביבה בחייו מורכבת לא רק מצמד המבוגרים (המותשים והמדולדלים, כזכור). היא כוללת גם כוכב טיפוסי לסרטי אקשן, מעין רמבו בעל מאגר מילים מצומצם במיוחד – אחיו הבכור! גנב אינטליגנציה רב מעללים הוא אותו אח גדול. לא רק שהוא נחשף בראשית חייו למיטב עוגיות האיי-קיו של ההורים, הוא גם משמש כגורם שמפחית את רמת הגרייה השכלית איתה מתמודד אחיו הצעיר.
לא רק הסדר – גם הגודל קובע
נכון הוא שגברים טרודים אובססיבית בסוגיית הגודל. גם חוקרי אינטליגנציה דנים בקושיה זו, אבל הגודל המעסיק אותם הוא גודלה של המשפחה. משום מה, פחות נוטים להדגיש זאת, אבל אותו ממצא מחקרי חוזר על עצמו שוב ושוב: ילדים במשפחות מרובות ילדים הינם בעלי מנת משכל ממוצעת נמוכה יותר בהשוואה לחבריהם, החיים במשפחה הכוללת אימא, אבא, ילד וכלב.
ברור שיש פה חומר נפץ חברתי. משפחות מרובות ילדים שונות בדרך כלל ממעוטות הילדים לא רק במספר הצאצאים, אלא גם במרכיב טעון ובלתי הוגן הקרוי בשפה נקייה: "מעמד סוציו-אקונומי". לא יעזרו כל מרחצאות הפוליטקלי-קורקט – למעמד כלכלי יש קשר חזק מאוד למנת המשכל של הילד. כסף מקנה הרבה יותר מאפשרויות של רווחה פיזית. הוא מקנה גם מצב נפשי, ערכי למידה וערכי חיים שונים לגמרי.
אבל, ויש אבל, נראה שגודל המשפחה משפיע על נפלאות התבונה של העולל גם בלי קשר לתלוש המשכורת של ההורים. מחקר מקיף שנערך לפני עשרות שנים ניתח ציונים של עשרות אלפי מועמדים ללימודים שנבחנו ב-SAT (המקבילה האמריקאית לבחינה הפסיכומטרית). התוצאות עלו בקנה אחד עם ציפיותיהם של החוקרים:
- סטודנטים שהיו בנים בכורים השיגו ציונים גבוהים יותר בהשוואה לכלל המדגם.
- סטודנטים שהגיעו ממשפחות ברוכות ילדים הראו הישגים נמוכים יותר בהשוואה לכל השאר – וכל זאת גם כשהמעמד הכלכלי נותר קבוע!
גודל המשפחה משפיע בדיוק כפי שמשפיע סדר הלידה. כאשר גירויים אינטלקטואליים ומאמצי טיפוח מתפזרים להם על מספר גדול יותר של צרכנים, כל אחד בממוצע יקבל פחות. זו לא פסיכולוגיה. זו מתמטיקה פשוטה.
ומה עם שורות תחתונות?
מחקרים מעמיקים ומפורטים בדרך כלל נועדו לאנשי אקדמיה וחוקרים שזמנם בידם. הורים טרודים כמהים להמלצות הפעלה ולתשובות קונקרטיות. הנה כמה:
שאלה: בכמה הבכור אינטליגנטי יותר מאחיו הצעיר?
תשובה: לא בהרבה. מדובר בפער של נקודות איי-קיו בודדות, כ-5-7 נקודות לכל היותר. בסולם שהממוצע שלו הוא 100, הפער הזה די זניח באופן פרקטי.
שאלה: האם זה אומר שכל בכור בהכרח אינטליגנטי יותר מאחיו הצעיר?
תשובה: בוודאי שלא! זוהי מגמה סטטיסטית ולא חוק ברזל מתמטי. יש גם בכורים אהבלים.
שאלה: באילו מצבים ישתווה האח השני במנת המשכל שלו לבכור?
תשובה: אם יש ביניהם פער של 6 שנים או יותר (שאלה למתקדמים – תוכלו לחשוב למה?)
שאלה: לפי ההיגיון המתואר, בנים יחידים יהיו אינטליגנטיים יותר מבנים בכורים במשפחות רגילות. האמנם?
תשובה: ממש לא. אחד הממצאים שהפתיעו את החוקרים הוא שלא נמצא הבדל ב-IQ של בכורים ויחידים.
שאלה: אז מה המשמעות המיידית של כל זה לחיי המשפחה שלי?
תשובה: כלום. פשוט כלום. המשיכו בדרככם, הפעילו את האני מאמין שלכם, ודאגו לאושרם של הצאצאים. זה חשוב לאין ערוך מציון מבחן המשכל שלהם.
- גיל ונטורה
הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מפתח ומעביר את הקורס "חשיבה יצירתית
- מהמוח אל השטח", יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
