מדברים על הגולן - חושבים על עזה
במערכת הביטחון שואפים כבר מאז סוף 2007 להוציא את סוריה ממעגל האלימות. אבל מה שהאיץ כנראה את ההכרזה על המו"מ הנוכחי, זו האפשרות של מערכה צבאית קרובה ברצועה
למרות סמיכות הפרשיות המחשידה, נראה שההכרזה הדרמטית על חידוש שיחות השלום עם דמשק אינה ספין מתוחכם שנועד לחלץ את אולמרט ממצוקת חקירותיו. ראש הממשלה אמנם פעל לאחרונה נמרצות כדי לאפשר את פרסום ההודעה הרשמית על פתיחת המו"מ בעיתוי הנוכחי. אבל את המהלך האסטרטגי הכללי לפתיחת מו"מ מדיני עם סוריה, שהחל לפני כשנה, יזמה מערכת הביטחון. גם ההודעה הטריה על תחילת שיחות ועיתוי פרסומה הם במידה רבה יוזמה של שר הביטחון ברק ושל הרמטכ"ל אשכנזי, בתמיכת בכירי קהילת המודיעין הישראלית.
הסיבה לכך היא שבמערכת הביטחון הגיעו כבר בסוף 2007 למסקנה, ששום דבר טוב לא ייצא לנו מעימות צבאי עם סוריה - גם אם בסופו של דבר תנצח בו ישראל. אפילו בעוד כמה שנים, כשתהיה לישראל מערכת רב-שכבתית ליירוט טילים,
במערכת הביטחון גוברת הספקנות לגבי יכולתם של המצרים להביא הפסקת אש זמנית יציבה עם חמאס והארגונים האחרים ברצועה. גם אם תוכרז הפסקת אש, מעריכים במערכת הביטחון, היא כנראה לא תחזיק מעמד זמן רב - וצה"ל ייאלץ בסופו של דבר, בעוד כמה שבועות או חודשים, להיכנס למבצע צבעי נרחב. אם וכאשר זה יקרה - ובמיוחד אם יתברר שצה"ל מצליח למוטט את התנגדות חמאס - סביר להניח שאיראן תלחץ על סוריה וחיזבאללה לסייע לפלסטינים הנלחמים ברצועה באמצעות איום בפתיחת חזית נוספת - צפונית - ואולי אף לממש את האיום. או אז ייאלץ צה"ל לפצל את משאביו האוויריים והקרקעיים בין שתי חזיתות, וישראל אולי אף תצטרך להסכים להפסקת אש לפני שצה"ל השיג את יעדיו בעזה. בנוסף, צריך להביא בחשבון את הזעקה והתסיסה שתקום בעולם הערבי והמוסלמי, כתוצאה מדיווחי ההסתה מעזה של אל-ג'זירה ורשתות הלוויין הערביות האחרות. דמשק עלולה לעמוד לא רק בפני לחץ איראני, אלא גם מול זה של דעת הקהל הסורית והערבית.
בישראל מעריכים שאסד וצמרת משטרו אינם מעוניינים להסתבך כעת בעימות הרסני עם ישראל, בדיוק - ואולי עוד יותר - מכפי שישראל מעוניינת להימנע ממנו. כמו ישראל, הסורים נמצאים כעת בעיצומו של מאמץ אינטנסיבי לרכוש מערכות נשק מרוסיה שיאפשרו להם, להערכתם, לעמוד בפני מתקפה אווירית ויבשתית ישראלית. תהליך זה יגיע לבשלות רק בעוד שנתיים. לפחות עד אז מעוניינת גם סוריה שלא להסתבך בעימות עם צה"ל. צריך לתת לה רק תירוץ ולגיטימציה ערבית ובינלאומית להימנע מפעולה בהקשר העזתי. את זה בדיוק מעניק לאסד מו"מ עם ישראל.
אפילו חיזבאללה לא יבוא בטענות
איש לא יוכל לבוא בטענות לסוריה, אפילו לא חיזבאללה ואיראן, כאשר תטען שהיא אינה רוצה להקריב הזדמנות להחזיר לעצמה את הגולן רק כדי לסייע לקבוצת מורדים מהאיסלאם הקיצוני הסוני שהשתלטה על עזה. אשר לחיזבאללה - סביר להניח שסוריה לא תעצור אותו בכוח, אם יחליט לסייע באש לעזתים הנלחמים. אבל הסורים יודעים היטב שאם חיזבאללה יפתח באש, יקשה על סוריה לעמוד מן הצד. לכן הסורים, כדי שלא יעמדו בפני דילמה, עשויים להפעיל את השפעתם על נסראללה. הם יכולים למשל לטעון באוזניו כי מהלך נמהר מצידו, שיגרור תגובה ישראלית בלבנון, עלול לגרום לכך שיאבד את ההישגים הפוליטיים המרשימים שקצר לאחרונה בעימות הפנים-לבנוני. לבסוף, סביר בהחלט להניח שאם סוריה תחליט שלא להתערב לטובת חמאס בעימות העזתי, היא תנסה להפעיל את השפעתה על הנהגת חמאס היושבת בדמשק כדי לסיים את העימות במהירות. מה שישחרר אותה מהלחצים הפנימיים והבין-ערביים.
ישראל מרוויחה מפתיחת השיחות עם סוריה מעוד שני היבטים: הצלחת המתווכים הטורקים להשיג הסכמה ישראלית ל"וויתורים כואבים" מחזקת את טענתם באוזני העולם המוסלמי, לפיה ישראל רוצה באמת בשלום ומשתמשת בכוח רק בלית ברירה. ההיבט האחר קשור בסוריה: כל עוד דמשק נושאת ונותנת עם ישראל, היא אינה חייבת לחפש דרכים לסגור איתה חשבון על הפצצת הכור בדיר א-זור וחיסול עימאד מורנייה (שהסורים מיחסים לישראל).
מתי ישראלים ינגבו חומוס בסוריה? דמשק (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
מכלול שיקולים זה הוא שהביא את אולמרט לומר בנאומו האחרון: "השנים שחלפו...לא שיפרו את היחסים בגבולנו הצפוני, אשר עדיין מהווה את מקור הדאגה העיקרי שלנו מפני הידרדרות אזורית. במצב זה עדיף לדבר מאשר לירות". אמירה זו היא תיאור מדויק ואמין של הסיבות והנסיבות, שבגללן פתחה ירושלים במו"מ עם דמשק בקול תרועה גדולה. לכל מילה יש משמעות מעשית ומיידית.
צריך להבהיר: בישראל בכלל, ובמערכת הביטחון בפרט, אין שום ביטחון שסוריה מעוניינת בשלום אמיתי, וכי בשאר רוצה ויכול להרשות לעצמו לנתק את יחסיו המיוחדים עם טהרן וחיזבאללה. גם בדמשק עדיין מפקפקת ההנהגה בנכונותה של ירושלים להיענות לתביעותיה בגולן. אף-על-פי-כן החליטו הקברניטים בשתי המדינות להיכנס למו"מ פעיל, כיוון שעצם קיומו משרת אינטרסים חיוניים של שתי המדינות בטווח הקצר. רוב האינטרסים הללו כלל אינם קשורים לסוגיית הגולן והשלום: סוריה רוצה, באמצעות ההידברות עם ישראל, להיחלץ מבידודה הבינלאומי והערבי ואולי גם לחדש את יחסיה עם וושינגטון; ישראל רוצה להוציא את סוריה ממעגל הלחימה הפעיל למשך זמן ארוך ככל האפשר, אולי אפילו לתמיד.
לסיכום: עבור שני הצדדים, בנקודת הזמן הנוכחית, המו"מ הוא האמצעי והיעד בעת ובעונה אחת. לכן, לא צריך להיסחף: היום בו יונף דגל סורי ברמת הגולן וישראלים ינגבו חומוס בדמשק עודנו רחוק, כפי שהיה לפני חודש ולפני שנתיים.
לפנייה לכתב/ת 
