אילו סכנות אורבות לילדים ברשת?
הורים יקרים, אתם באמת חושבים שהמורה בבית ספר תצליח לתפוס את תשומת ליבה של ילדה שנמצאת שעות מול מסכים עם עודף אינפורמציה? גיל ונטורה חושב שאחרי שהיא תנסה להקליק עליה וזה לא יעבוד, היא פשוט תעבור לדבר הבא
מאת: מיקי, עכבר אלחוטי, דגם 16PF, תוצרת psychomagic inc.
מבלי לפגוע בזכויות
ואז הביאו אותי אליכם.
דלת הקופסה שלי התרוממה, ונעצתם בי עיניים חייכניות. אהבתי אתכם מהרגע הראשון, את החום, ההתלהבות, את הצחוק המדבק. רציתי ללמד אתכם, לעזור, אבל לא נתתם לי שנייה לנוח על הפד. חפנתם אותי ביד רוטטת והתחלתם... איך גלעד הבכור אומר? "לטחון לי את הצורה".
ימינה, שמאלה, לינקים, משחקים. התחלתי לייחל לצלצולי הסלולרי, שעקרו אתכם לכמה דקות מנוחה מבורכות ממני. השעה עכשיו שלוש בלילה. תסתכלו עלי: בצד ימין אני סוחב את כתם השוקולד שהדביקה עלי לירון, במעלה הבטן יש לי פס דוחה של חומוס-טחינה, באדיבות אבא שמעון, ובכלל... מה קורה לכם, אנשים? כל כך התלהבתם מזה שמידע רץ לכם במקביל על מאה אזורים במסך, שהתחלתם גם לחיות במקביל? לעשות עשרים דברים בבת אחת? כבר בשיעור הבטיחות הראשון במפעל הטיפה לנו מטריצה הדגולה: "לא תאכל ותגלוש בו זמנית! לכל דבר עת, ולכל פלאפל פנאי".
אמא אודליה, ראית את לירון בזמן האחרון? שום תוכנת פוטושופ לא תטשטש את כרס הבירה שמתחילה להשתפל לה במעלה החצאית.
בכלל הורים יקרים שלי, תפנימו. טכנולוגיה זה עסק רציני, ואינטרנט זה עסק רציני עוד יותר. אין לכם את הפריבילגיה לראות בהם אך ורק "קסם מודרני שמחזיק את הילדים עסוקים חצי שעה ונותן לנו זמן להפסקות קפה וניקוי ראש". יש לכם שם על השולחן מנוע טורבו מחשבתי, אבל הוא יכול לדחוף את המכונית המשפחתית שלכם לניצחון או לאבדון. בחייאת רבכום, סייעו לילדים שלכם להפוך ידידים של הטכנולוגיה. לא עבדים שלה!
מה אני רוצה לומר לכם? שבעצם, בזמן שישנתם, התודעה של הילדים שלכם השתנתה, ואיתה השתנו (לרעה) הכישורים שלהם, השאיפות שלהם, וסף התסכול שלהם. אתם חיים באותו בית עם הילדים שלכם, אבל ביקומים מקבילים. אתם משתמשים ברשת. הילדים שלכם חיים בתוכה. לא מאמינים? נסו לנתק את גלעד ליומיים מהצ'אט, רק עשו טובה – שימו עליכם אפודי מגן כשאתם עושים את זה. מבחינתו יהיה הדבר דומה לכך שתגזרו על עצמכם שבוע התבודדות נזירית מבלי לפגוש אף בן אנוש.
בלילה בלילה, כשאתם נוחרים לתוך הכר, אני מנצל את השקט המבורך לטייל בעצמי במעמקי הרשת. קורא קצת, לומד. יצא לכם להציץ בכל מיני מחקרים חדשים על קשב וטווח קשב? אני נשבע לכם, בעיניים של ביל גייטס, שהשערות שלכם יזדקרו לגבהים מודאגים. עיני הילדים הסתגלו לתחלופה כל כך מהירה של גירויים, ותאיהם האפורים הוזנו בכל כך הרבה דרמות אינטנסיביות, עד שהרעב לחידוש הופך אט אט להתמכרות חושית תובענית.
הנאחס הדיגיטלי הוא שכל זה קורה עוד לפני שהם הניחו רגל בכיתה א'. שמעון, אודליה, אתם יודעים שלירון תהיה בת 6 בעוד חודשיים. ספטמבר הבא כבר יפגוש אותה חובשת את ספסל הלימודים. נראה לכם שמורה בת אנוש תצליח ללכוד את תשומת ליבה? לאכוף עליה סבלנות ומתינות שכל כך נחוצות לרישום של אות? הצחקתם לי את הסורק! תוך עשר דקות היא תתחיל לחבוט את רגליה בשולחן, חמש דקות לאחר מכן היא תקשקש עם חברה, ואחרי עוד שלוש דקות היא פשוט תלך למורה ותקליק עליה (ועוד תתפלא למה היא לא מתחלפת לעמוד הבית).
הזמנים היום הם אחרים, והמשימות שלכם, קברניטי משפחת כהן, הן אחרות. לא תוכלו להסתפק בשאיפה העתיקה "לעזור לילד לרכוש ידע". היום אתם חייבים לעזור לילדים לסנן אותו, לסייע למלאך הקטן להבדיל בין מידע ומידע-זבל, ובעיקר ללמד אותו את האבחנה בין אתרים שמונחים על ידי תאוות החקר ואחיהם השיווקיים, המונחים על ידי תאוות הבצע. עבורכם, לירון וגלעד תמיד יהיו פרי אהבתכם ומושא אושרכם. עבורם, הם תמיד יישארו לקוחות.
קראתי פעם באיזשהו אתר של איזושהי מאמנת, שתקשורת בין אישית יעילה כוללת בתוכה את היכולת לדעת מתי לשתוק. נראה לי רלבנטי גם לסלון שלכם: לעיתים, השימוש הכי יעיל באינטרנט הוא גם אי השימוש בו. תגבילו! נסו להשיג הסכמה מרצון, נסו ליצור חלופות ליום אחד בשבוע. טיפ קטן שקלטתי באיזשהו אתר: תפעילו אותם פיזית, תנו להם לקפוץ ולהשתולל במרחב – מאחורי טענות ה"אוף" ו"אין לי כוח" תגלו שהם רעבים לתנועה. הם רק שכחו כמה כיף זה יכול להיות.
אבא יקר, שמעון שלי, אני קולט אותך משפיל עיניים שם למטה. אתה איש רגיש ומשכיל ועכשיו אתה קצת מתבייש. אתה סבור שאל לך לדרוש מהילדים מה שאינך דורש מעצמך. אינך צריך להסמיק בגלל כל האתרים המעניינים האלה שאתה גולש בהם בשתיים בלילה. יש לך צרכים וסקרנות ולמדתי לקבל את זה.
אבל, שמעון יקירי, גם אם אתה מאוד מתעניין בשבדיות גמישות (ותזכור למחוק את זה מה-History יא, דביל!), אתה חייב לזכור שאתה מבוגר, ואתה יכול להתמודד בצורה בוגרת עם החשיפה הזו. הילד שלך לא יכול. דין האינטרנט הכחול כדין בירה קרה – זה שהיא נמצאת במקרר ליד החלב לא אומר שכל אחד יכול להשתמש בה. הילדים שלך לא צריכים אותך אשם ומתוסבך. הם צריכים אותך עם היד על הקונטרול.
גם את, אודליה: אין לך מה להיות במבוכה על כך שהידע שלך בהורדות מהיו-טיוב מינימלי עד כאב. את עדיין המדריכה הכי טובה שלהם לחיים. הם יודעים את זה. הם מחפשים את זה.
ואגב, אם אנחנו כבר בעניין של בקשות, תחליפו לי גם בטריות מדי פעם. לא יזיק.
זהו. אוהב, מיקי.
נ.ב: תודה לרמי כץ מהמרכז לכישורי למידה על ההשראה.
- גיל ונטורה
הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מפתח ומעביר את הקורס "חשיבה יצירתית
- מהמוח אל השטח", יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
