מי מכין את שיעורי הבית - אתם או הילדים?

אל שולחני הגיע מכתב מהורים המבטא יותר מכל את חוסר האונים והתסכול היומיומי שהם חווים בקשר להכנת שיעורי הבית של ילדם וזהו לשון המכתב: "זה עתה חזרנו מפגישה תקופתית עם המחנכת של בננו בן ה-12. בפגישה זו התברר לנו כי חששנו התאמת. ילדנו כמעט ואינו מכין שיעורי בית. הדבר מתסכל ומרגיז במיוחד לאור העובדה כי אנחנו מתעניינים ושואלים אותו מדי יום אם קיבל שיעורי בית אך תשובותיו נעות בין 'לא', 'עשיתי אותם בבית הספר', ל'כן, אבל הם לא למחר'. לצערנו, גם מיומנו לא ניתן לקבל כל מידע בנוגע שיעורי הבית כיוון שהוא ריק. מה עושים?"

נתח נכבד מהמריבות והמתחים בין הורים לילדיהם סובב סביב הכנת שיעורי בית. לפחות שליש מההורים לילדים בגילאי בית ספר אינם מצליחים לחנך את ילדיהם לעצמאות ואחריות בכל הקשור לביצוע מטלות הניתנות להם בבית ספר על ידי מוריהם.

בעת ניסיונם למסד הרגל של הכנת שיעורי בית אצל ילדיהם, נתקלים לא מעט הורים בבעיות כגון: מידע חלקי ולא אמין מפי הילד בדבר קיומם וטיבם של שיעורי הבית שניתנו. גם כאשר מידע זה כבר הושג, הילד מסרב להכינם באופן עצמאי, בזמן שנקבע וללא עזרתם ונוכחותם של ההורים בחדר.

לא אחת מסתיים המאבק על שיעורי הבית בכך שההורים מכינים את המטלות עבור הילד בכדי למנוע ממנו ובעיקר מעצמם מבוכה בפני מורי הילד. העובדה כי חלק נכבד מההורים מגיע הביתה רק בשעות הערב המאוחרות, עייף לאחר יום עבודה עמוס, מסכלת במידה רבה את האפשרות להשקעה בחינוך הילדים לערך הכה חשוב של למידה עצמאית ואחראית וביצוע עקבי של מטלות הבית, הליך חינוכי הדורש מההורים לא מעט זמן, רוגע וסבלנות.

שימו לב הורים יקרים, כמה ערכים חשובים רוכש ילד הלומד להיות לומד עצמאי ועקבי בהכנת מטלות הבית: ילד כזה מנהל את זמנו באופן יעיל ואינו מאפשר לזמן לנהל אותו. הוא יודע, מבין ומפנים את החשיבות בביצוע חובותיו לפני קבלת זכויות, הוא לומד לדחות סיפוקים עד לאחר ביצוע חובותיו, להתארגן, לתכנן, לפתור בעיות, להתאמץ ולהתמודד בהצלחה עם קשיים ותסכולים. נדמה לי כי לו הבינו ההורים את המשמעות הערכית הגלומה בחינוך לתפקוד זה - היו מתעדפים זאת גבוה יותר בסדרי העדיפויות שלהם ובחלוקת עוגת הזמן שלהם עם ילדיהם. אז איך מחנכים את ילדינו להיות לומדים עצמאיים? הנה מספר עצות:

1. סביבה נוחה

דואגים לסביבה פיסית מתאימה – סביבה שקטה, נטולת גירויים כגון טלוויזיה, מחשב ואחים משחקים ומשתוללים, כזו המאפשרת ישיבה נוחה וארגון מסודר של החומרים. חשוב להקפיד כי סביבה זו תהא סביבה קבועה ולא תשתנה מדי יום.

2. זמן קבוע

מקפידים על זמן קבוע. ניתן להתחיל זאת כבר במוצ"ש, בעת ישיבה משפחתית בהשתתפות כל בני המשפחה אשר קובעים בה, בין היתר, את המטלות השוטפות של כל אחד מבני הבית וכן את הזמנים לביצוען. יש חשיבות גבוהה לכך ששעת הכנת שיעורי הבית תהיה קבועה בכל ימות השבוע, דבר אשר ימנע וויכוחים ודחיינות, כגון "עוד מעט", "אחר כך" וכו'.

עצה קטנה להורים – הימנעו מלנקוט בגישה של "לא משנה לי מתי, העיקר שתעשה" – כך לעולם לא ירכוש הילד את היכולת וההרגל להכנה עצמאית של שיעורי בית. עיקרון שמומלץ להקפיד עליו בעת קביעת שעת הכנת שיעורי הבית הוא עיקרון "אחרי המנוחה ולפני ה-Fun". יש לקבוע את השעה כך שתתאפשר מנוחה קלה לילד, אך לפני פנייתו לכל עיסוקי הפנאי ובטח שלא לגרור את הכנת שיעורי הבית לרגע האחרון לפני השינה.

אגב, החל מכיתה א' חשוב לקבוע את שעת הכנת שיעורי הבית כהרגל שלא מוותרים עליו, גם כאשר לא ניתנים שיעורי בית בבית הספר. אז יש למסד את השעה כ"שעת למידה" – הילד מארגן את החומרים, הציוד, עובר על החומר הנלמד ועוד. בעניין זה, הבשורה הלא פשוטה להורים החוזרים בשעות מאוחרות הביתה היא להימנע מלחייב את הילד להכין את שיעורי הבית לפני שהם חוזרים. ציפייה זו טובה וראויה רק לאחר שההרגל והעשייה של הילד את שיעורי הבית באופן עצמאי הנה עניין שבשגרה. בשביל לחנך לערך, התנהגות מסוימת - אין מנוס מלהיות נוכחים בבית.

לפיכך, ניתן להמליץ, לכוון, לסייע לילד להכין את שיעורי הבית בשעות המוקדמות, אך לא להציב זאת כתנאי שלאורו הסיכוי לאכזבה הנו בלתי נמנע. עם הגיעכם הביתה חשוב לבדוק את מצב הכנת שיעורי הבית ובמידה ולא נעשו יש לקבוע מיד את עשייתם ולא לפתוח בריבי "אבל הבטחת" וכו'.

3. אות קבוע לשעת השיעורים

קובעים סימן ואות לילד לגבי זמן הכנת שיעורי הבית. חשוב שהסימן יהיה כזה אשר יאפשר התמודדות עצמאית של הילד ללא תלות בהוריו. דוגמאות לסימנים ברורים הם שעת שעון, סיום תכנית הטלוויזיה, לאחר ארוחת הצהריים וכדומה.

4. התארגנות נכונה

מסייעים לילד במיומנויות ארגון. עבור ילדים רבים מלאכת הכנת שיעורי הבית אינה פשוטה ולו משום "התרגום" שעליהם לעשות, והוא כלל לא פשוט, מן המטלה ועד לעשייתה בפועל. ניתן לסייע להם בארגון ציוד הכתיבה וחומרי הלמידה הרלוונטיים בלבד והנחתם על גבי השולחן, קביעת סדרי עדיפויות - קודם מה שדחוף למחר, להתחיל במקצוע הקל לילד ולהגדיר מראש דרכי התמודדות עם קושי (ממשיכים הלאה, מסתכלים בדוג' ורק בסוף קוראים לאימא).

5. לסייע, אבל במידה

במידת הצורך, מגישים לילד סיוע לימודי יעיל - תוך שמירה על העיקרון ששיעורי הבית הם של הילד והורים לא מורים פרטיים. חשוב לא "לשבת עם הילד על שיעורי בית" – לשמור על נוכחות מזניקה ולא ישיבה צמודה, אלא להגיע לשולחנו של הילד בעת קושי ולהגיש סיוע נקודתי וכמובן - לעולם לא לעשות במקומו את השיעורים.

6. חיזוקים

לא לשכוח "לראות" את הילד כאשר הוא מגלה בגרות ואחריות אישית בכל הקשור לשיעורי הבית, כאשר הוא מציג התמודדות רצינית עם קשיים שהתעוררו במהלכם – לומר מילה טובה, לחזק ולעודד.

מילה למורה

ומילה אחרונה לצד השני של המשוואה, המורים – חשוב להקפיד ולתת שיעורי בית באופן קבוע (כמובן במינונים מתאימים), לכתוב את ש"ב בתחילת שיעור – כך יתאפשר לילד להתמקד בתכני השיעור הרלוונטיים להכנת שיעורי הבית, לוודא שכל ילד מסוגל לעשות את שיעורי הבית ללא עזרת ההורים טרם יציאתו להפסקה, לוודא כי הילד רושם את שיעורי הבית ביומן וכמובן לא לוותר על בדיקת שיעורי הבית באופן קבוע ושיטתי – ולחזקו על השתדלות ועשייה. בהצלחה!

• תודה מיוחדת למיטל אוחיון על הסיוע בכתיבת הטור.
  

פרופ' עמוס רולידר, אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

• לכל הכתבות בסדרה.