בית ג'אן: איך הופכים לפנינת תיירות?
זיאד דבור וג'מאל חמוד הם לא רק הבעלים של עסק קטן בבית ג'אן, אלא מי שמתכננים להפוך את בית ג'אן לפנינה של תיירות פנים. אביטל להב ביקר בסמטאות הציוריות ששואפות להיות "שווייץ של המדינה"
בית ג'אן שוכן בגובה של 940 מטרים מעל פני הים, בליבה של שמורת הטבע הר מירון. נופו של הכפר משדר תלישות ובידוד שמצבו החברתי מאשר. תושבי הכפר מודים בפה מלא כי כאשר עולה שמו על בדל שפתיו של ישראלי ממוצע, הוא עולה באחד משני הקשרים: שלג או שכול. 56 חללים טמונים בחלקה בצבאית של הכפר ו-94% מבניו מתגייסים לצה"ל. מדי חורף הוא מופיע בעיתונים בזכות מראות השלג המרהיבים הנצפים בו.
את המצב הזה החליטו זיאד דבור וג'מאל חמוד לשנות. שניהם גדלו בכפר וכמו רבים מחבריהם מצאו את דרכם אל המעסיק הראשי של המגזר הדרוזי - צה"ל. שניהם פרשו לאחר שירות ממושך בחיל הרפואה, דבור כרוקח הראשי לצה"ל וחמוד כראש ענף בחיל. כשפרשו החליטו להשקיע את מענק הפרישה באהבה הגדולה שלהם - הכפר בו נולדו וגדלו.
מובילים שינוי. זיאד דבור וג'מאל חמוד (צילומים: אביטל להב)
את החברה שלהם, "איה נטורל", הקימו על בסיס שלושה עקרונות: תעשייה ירוקה, שילוב בין רפואה עממית למדע ותרומה לקהילה. אזורי תעשייה לא חסרים בקרבת מקום, אבל זיאד וג'מאל בחרו להקים את המפעל ומרכז המבקרים שלהם בתוך הכפר. כאן הם מפיקים מוצרי טיפוח והיגיינה משמן זית. זיאד וג'מאל העמידו את קו המוצרים שלהם על שתי רגלים שבדרך כלל לא שייכות לאותו גוף. האחת, ניסיונם ארוך השנים בכימיה קונבנציונאלית. השנייה, המסורת הרפואית ארוכת השנים של האישה הדרוזית.
"המרשמים למוצרים ולתרופות עברו מאם לבת לאורך הדורות", מסביר זיאד. "קיימת נטייה לראות ברפואה עממית משהו שלא עבר תהליכים של הוכחה מדעית אבל לדעתי זה מוטעה. רפואה עממית עברה את התהליך הארוך ביותר והיעיל ביותר של בדיקה מדעית והוא ההעברה מדור לדור. כאשר תרופה עוברת מאם לבת לאורך דורות רבים היא חייבת להיות אפקטיבית, אחרת לא היו מעבירים אותה".
מרכז המבקרים של המפעל הוא מקום טוב להתחיל בו טיול יומי בבית ג'אן. מבקרים בגינת התבלינים, המציגה את חומרי הגלם מהם מופקים התכשירים, ושומעים מג'מאל וזיאד על שיטות הריפוי המסורתיות של העדה (למרכז תגיעו בעזרת השילוט).
נוף בגובה 940 מטרים מעל פני הים
להפוך לפנינה תיירותית
אך זיאד וג'מאל אינם רק בעליו של עסק קטן, הם שגרירים של כל העסקים הקטנים בכפר. "בבית ג'אן אוהבים להגיד שאין הצלחה בגלל שאין תמיכה מצד המדינה", אומר ג'מאל. "אנחנו רוצים לשדר לאנשים גישה שאומרת 'עם ההצלחה תבוא התמיכה'".
מזה כמה שנים הם מעודדים את תושבי הכפר, במיוחד הנשים, לפתוח עסקי תיירות קטנים - כמו צימרים ומסעדות קטנות בתוך הבתים. לאחרונה אפילו החלו להעסיק נשים בבתיהן באריזת מוצרי החברה. הכל על מנת להרחיב את מעגל המועסקים בכפר ולהעלות את בית ג'אן על המסלול לקראת הפיכה לפנינה של תיירות פנים.
דוגמה לאחד מהעסקים היא המסעדה של אמאל דבור (כפי שהבנתם כבר, משפחת דבור ענפה ונרחבת) ושמה "החוויה הייחודית". המסעדה שוכנת בבית המשפחה רחב המידות והמסוגנן ומציעה ארוחה נדיבה ומשובחת במיטב המסורת הקולינארית של העדה.
מעניין לגלות את קווי הדמיון בין המטבח הדרוזי למטבח היהודי המזרח-אירופאי. אין להגזים ולומר שהבישול אשכנזי, אבל אלו שיבחרו לסעוד אצל אמאל יופתעו למצוא מרק תפוחי אדמה בתור מנה ראשונה ואטריות מתוקות עליהן נשפכה מנה הגונה של בשר כבש טחון. מבחר הסלטים מגוון ומשלב מספר מסורות קולינאריות שכן משפחתה של אמאל מקורה בהרי השוף שבלבנון (להזמנות: טלפון 04-9805358).
שווייץ של המדינה
אחד המיזמים התיירותיים עליהם פרסו השניים את חסותם הוא "בית-ג'אן - שווייץ של המדינה". נזי דבור מציע חבילות הכוללות טיול ג'יפים דרך שמורת הר מירון, סיור בכפר המלווה בהסברים על תולדות המקום ועל אופייה של העדה הדרוזית ולינה במלונית שבבעלותו.
נזי שופע ידע וסיפורים מעניינים. בדרכנו לסיור בישוב הישן הוא נעצר ליד כל עובר אורח כדי לומר שלום, כל עצירה מעלה בו סיפור ההופך את ההליכה איתו לחוויה הדומה קצת לקריאה ברומן. הקריאה הופכת למעניינת במיוחד כאשר עוצר נזי ליד איש זקן ומציג אותו בתור אחיינו. אחיו של נזי זיהה בגיל שלוש את הגבר המבוגר כבנו והאנשים בבית ג'אן, מסביר נזי, מאמינים בגלגול נשמות ומעודדים את העיסוק בו. לשאלתי, האם הסיפורים הרווחים בכפר אודות נשמות המתים המתגלגלות לגופם של ילדים קטנים מעודדים את האמונה או שמא האמונה מעודדת את הסיפורים, השיב נזי בחיוך מסתורי.
אחד האתרים המרכזיים אליהם לוקח נזי את המבקרים בכפר הוא "הבית הישן", זהו הבית הראשון בבית-ג'אן. בבית, בו גר סולימאן ג'בר-חלאבי, דור תשיעי למייסדי הכפר, ניתן לראות את בור המים שסביבו החלה ההתיישבות באזור. המסורת מלמדת כי אחד מאבותיו של סולימאן, צייד נודד, מצא את הבור והקים סביבו שלושה בתים, לו ולמשפחתו.
סביב "הבית הישן" מתפתלות סמטאותיו הציוריות של הכפר. בתי אבן צנועים עם מרפסות מוצלות בגפן ושערי ברזל מעוטרים. האווירה הפסטורלית משמשת תפאורה נוחה לסיפוריו של נזי על אגדות הכפר ואמונתם המיוחדת של הדרוזים.
סולימאן ג'בר-חלאבי ובור המים של "הבית הישן"
בית על צלע ההר
בקתות העץ "בין העננים", של ג'מאל וסמירה חמוד, שוכנות על צלע הר בקצה הכפר. מפתח הבקתה ניתן לראות את הר מירון וסביבותיו, את רכס הארבל ואת הכינרת וביום טוב אפילו את החרמון.
שנים רבות נדדו בני הזוג ברחבי העולם בעקבות עבודתו של ג'מאל בצי הסוחר. עתה עייפו מן הנדודים והחליטו להשתלב בתעשיית התיירות הצומחת בכפר. סמירה עיצבה את הבקתות והיא גם מכינה את הארוחות המשובחות עבור האורחים. ניתן ללון בתנאים של חצי פנסיון ופנסיון מלא ולשלוש הבקתות יש גם מטבח משותף בו ניתן לבשל ארוחות. הנוף עוצר נשימה וסמירה וג'מאל הם מארחים נדיבים ובני שיחה מרתקים.
על ארוחה קלילה של סמבוסק ואבטיח הנשטפים היטב עם מיץ התמרים הנפלא שסמירה מכינה, הם מעלים זכרונות מנדודיהם ברחבי העולם ומתארים בצבעוניות את עברו של הכפר. לעיתים נדמה כי קשה לתושבי בית ג'אן לעכל את קצב השינויים המהיר.
"בשנות השבעים אפילו לא היה כאן חשמל" אומר ג'מאל. "חיינו פחות או יותר כמו שאבותינו חיו במשך דורות רבים. בשלושים השנים האחרונות הכל השתנה בצורה קיצונית. אין בית בלי מכונית או שתיים, אנשים עובדים בחוץ ומביאים את התרבות המערבית לתוך החיים המסורתיים. נכנסו טלוויזיות ומחשבים, ילדים מתלבשים אחרת ומדברים אחרת מהוריהם. לפעמים קשה לתפוס את זה".
אך נדמה ששינוי כה דרסטי באורחות החיים לא יכול להתרחש בלי תגובת נגד. לאחרונה מחפשים תושבי בית ג'אן את שורשיהם ומנסים לחזור אל המסורת. סמירה רחוקה מהדימוי של אישה מסורתית הממעטת בדיבור ומתרכזת בניהול משק הבית, אך לאחרונה החלה ללבוש כיסוי ראש והאמונה הדתית חזרה לתפוס מקום חשוב בהווייתה. "טיילנו בכל העולם, ראינו הכל, עכשיו הזמן לחזור אל הכפר ולחזור אל הדת. זה מקור הכוח האמיתי ורק שם אפשר למצוא את האושר", היא אומרת בחיוך רחב.
