"כל סוף יכול להיות כאן"
לרגל שידור הסרט "רק תאיר יודעת", העוסק ברצח תאיר ראדה ז"ל, מספר יוצר הסרט שרון גל על אזלת ידן של המשטרה והפרקליטות. אבל, הוא אומר, "לא נתתי כאן פסק דין"
חלוקים בדעותיהם על אשמתו של זדורוב. הוריה של תאיר (מתוך הסרט)
הרצח המפוענח-בקושי של תאיר ראדה מטיל צל שחור על שמה של בירת רמת הגולן הירוקה, ונראה שפרנסיה מנסים לטאטא את הפיל הזה מתחת לשטיח, בעוד שרצונם של ההורים הוא להותיר אותו מעל לפני השטח, ויותר מכך, על בימת הדיון הציבורי.
אבל כמו בעיר קצרין, גם במשפחת ראדה רב הפילוג. האב שמואל סובר שרומן זדורוב, החשוד העיקרי ברצח שמשפטו מתנהל בימים אלה, הוא הרוצח. זוגתו חושבת אחרת. גם שרון גל, יוצר הסרט שישודר הערב (ג') בערוץ 10, חושב כמוה.
"לקראת ההקרנה של הסרט, אותו הוריה של תאיר לא ראו, ישבתי איתם שש שעות, לשיחה מאוד אמוציונלית", מספר גל, כתב המשטרה של ערוץ 10. "הכנתי אותם לסרט מאוד קשה, ואמרתי להם שלאורך כל הדרך, חיפשתי משהו שישנה את התפיסה שלי ויגרום לי להגיע למסקנה שרומן זדורוב אשם".
חיפשת רחוק, הגעת עד אוקראינה.
"חיפשתי שם מישהו שכן יספר לי על עברו האלים, שכן יספר לי על התפרצות שהיתה לו, שכן יגיד לי שמדובר בסוג של פסיכופת. חיפשתי במשטרה איזה עבר פלילי. משהו.
"כששואלים אותי תמיד 'הוא רצח?' אני עונה 'אני לא יודע'. אני רק יודע, כמו שאמרו אנשי המקצוע שהתראיינו לסרט, שגם אם הוא רצח, בגלל העבודה הרשלנית באופן קיצוני של המשטרה וההליכה העיוורת של הפרקליטות אחרי החקירה הרעועה הזאת, לא יצליחו לדעתי להוכיח את זה בבית המשפט".
ולמה עשית שיחת הכנה עם ההורים על הסרט?
"כי אני מאמין שאחד מהם יאהב את הסרט פחות".
האבא.
"כן. כי האמירה בסרט היא שהמשטרה אטומה. המשטרה היא יהירה. המשטרה מתנשאת. אבל עכשיו היא במלכוד. אם עכשיו היא תבוא ותגיד 'אנחנו בודקים דברים שלא בדוקים עד הסוף', זאת תהיה מכת מוות למשפט. מה אתם בודקים, אם אתם בטוחים שהוא הרוצח? הם מלכדו את עצמם".
משפחה איבדה ילדה באופן הטראגי ביותר. תאיר ראדה (מתוך הסרט)
"כן. כי האמירה בסרט היא שהמשטרה אטומה. המשטרה היא יהירה. המשטרה מתנשאת. אבל עכשיו היא במלכוד. אם עכשיו היא תבוא ותגיד 'אנחנו בודקים דברים שלא בדוקים עד הסוף', זאת תהיה מכת מוות למשפט. מה אתם בודקים, אם אתם בטוחים שהוא הרוצח? הם מלכדו את עצמם".
גל טוען שההתעלמות של המשטרה והפרקליטות מהספק הסביר בזהותו של הרוצח, היא מה שהביא אותו להתעסק באובססיביות בנושא. "ככתב חדשות, משהו הטריד אותי בסיפור הזה ויש לי נטיה להידבק לסיפורים לא פתורים" הוא מספר. "החידה הגדולה, העובדה שמדובר ברצח הראשון אי פעם בקצרין, ועוד בבית ספר, בתוך שירותים".
ב-6 בדצמבר, 2006 נתגלתה גופתה משוספת הגרון של תאיר ראדה, בת 13, מוטלת בתא בשירותי הבנות של בית הספר התיכון היחיד בעיר, "נופי גולן". אכזריות רצחנית כזאת, שלא על רקע לאומני, אינה דבר שכיח במחוזותינו, בטח שלא במחוז הצפוני, אשר, למעט מלחמות, לא ידע רציחות.
התקופה היתה סמוכה לבריחתו של בני סלע מהכלא, ועטרת ראשה הצנועה גם ככה של המשטרה נפלה, ונרמסה על ידי הציבור, העיתונות, וכל מי ששש להצטרף לחגיגה על חשבונה, פוליטיקאים למשל. אזלת ידה של המשטרה הפכה לבדיחה ובעוד סלע משוטט ברחובות, נרצחה תאיר ראדה, והמשטרה נדרשה לספק לציבור קתרזיס מהיר. עד מהרה נעצר השיפוצניק רומן זדורוב, שדבר אשמתו הפוטנציאלית נמסר בשידור ישיר, במהדורות החדשות המרכזיות, ויוקרתה של המשטרה ניצלה. מאז נמסר לידי מערכת המשפט, הוא מחכה שההגנה שלו תאמר דברים בזכותו.
נפלה עטרת ראשה הצנועה של המשטרה (צילום: מלאכי וויטיץ)
הפגמים הפוטנציאלים שנלוו להודאתו ברצח, הולידו סבך של תסריטים חלופיים לאירוע. רובם מציבים את זדורוב כסטטיסט בלבד בזירת הפשע.
בקצרין לא אוהבים את הנראטיבים היצירתיים האלה. יש מי שמדבר על השתקות והסתרות, אבל יש סיבה אפשרית אחרת, פשוטה בהרבה: כתם שדבק בה ולא יורד ממנה. טקטיקת הלחימה של הקצרינאים בו היא כיסוי ולא ניקוי, ולזה שרון גל ואילנה ראדה לא מוכנים להסכים.
"הם מנסים להעלים את הרצח באגרסיביות". הוא מעיד. "החברים של תאיר החליטו לערוך יום הולדת לזכרה במתנ"ס. חצי שעה לפני כן הגיעה הנחיה של ראש המועצה לא להכניס מצלמות ליום הולדת. מה הרציונל מאחורי ההחלטה הזאת? זאת רק מסיבה. צילמנו מהחלון, להורים היה מיקרופון. וזה אחד הקטעים המרגשים ביותר בסרט".
למה שתלת על ההתחלה את תמונת היד המגואלת בדם של תאיר?
"כדי שתזדעזעו. הסרט נועד גם לזעזע. הרבה אנשים שכחו שזה היה רצח של ילדה בבית ספר".
הרצח הראשון אי-פעם בקצרין. על קברה של תאיר (צילום: אביהו שפירא)
גל מגיע מטירת כרמל ויודע דבר או שניים על טיבן של עיירות קטנות. לדבריו, "הפריפריה יותר סובלת מחפיפניקיות כזאת של חקירה בשל הסגירות שלה. בתל אביב יש פחות סיכוי שדבר כזה יקרה".
רגע אחרי הרצח, טוען גל בסרטו, נחו כל הראיות ב"נופי גולן", הושט היד וגע בם. אבל החקירה נאפתה בחיפזון ובחום גבוה, ומה שהיה רך באותו יום התקשה מהר ויצר שריון בלתי חדיר כמעט על קצרין ואנשיה. גל לא הצליח לסדוק אותו בסרטו, אבל השתמש בהתכנסות פנימית הזאת של קצרין, כדי לשוות לה צביון קולנועי עם פסקול של סרטי אימים, צילומי פילם נואר ומיקוד צבעוני בדמויות בלתי נשכחות: בני משפחת ראדה, עו"ד שפיגל, בני נוער כומסי סוד, מגדת עתידות אחת ואף נציג של המשטרה או הפרקליטות.
"רציתי להראות את ה'טווין פיקס'", הוא מודה. "את המקום הזה שהוא בין פה לשם, שבו יש כאלה שמאמינים ככה וכאלה שמאמינים ככה", הוא מספר.
"אם מחלקים את הסרט נכון, אפשר לומר שיש בו שליש רגש – שזה המשפחה, התיאור של הדילמה, המאבק ביניהם, הכעס ביניהם; שליש מהחקירה - מה שנעשה ואיך שנעשה ושליש על האווירה בקצרין. אין בסרט ארכיון, למעט 12 או 14 שניות. הכל צולם לטובת הסרט, כך שמה שצילמנו זה מה שאתם מקבלים".
למה נעדרות מהסרט עמדת הפרקליטות ותגובת המשטרה?
"הפרקליטות נורא כועסת על הסרט. היא לא מדברת איתי עכשיו. יש סצנות שלמות שלא נכנסו לסרט, כדי לא להלבין את פניה ברבים. האם עיתונאי צריך להתבייש לבוא ולבדוק את הפרקליטות?"
מאיפה הרשלנות-לכאורה שאתה מדבר עליה? כי הם היו בלחץ לפתור את החקירה?
"כך אני חושב, ואתן לך שתי דוגמאות: למחרת הרצח בית הספר נפתח ליום לימודים. זאת זירת רצח וזה לא היה קורה בשום מקום בעולם. דבר שני, השחזור התקיים עוד בזמן שנערכה מסיבת עיתונאים. תעצרו, תראו את השחזור, תשוו אותו לממצאים בזירה, תשוו אותו להודאה של החשוד, תבדקו את עצמכם. אחר כך תבואו ותאמרו שיש לכם חשוד פוטנציאלי. מה החיפזון? נראה היה שהכל נעשה כדי לבוא ולהגיד 'יש לנו רוצח'".
היתה לך פנטזיה למצוא בעצמך את הרוצח?
"לא. ידעתי שאני, כאדם אחד, לא יכול להחליף 70 חוקרים ושלושה שופטים. נעשתה כאן בדיקה של חקירת המשטרה ושל הפרקליטות.
"אנחנו נמצאים בתקופה של תקשורת אחרת, יותר חוקרת ויותר סקרנית, מה שלא היה בתקופה כשגזרו את דינם של סלימן אל עביד (שהיה חשוד ברצח חנית קיקוס - מ"ק), של עמוס ברנס (שהיה חשוד ברצח רחל הלר - מ"ק) ושל אנשי מע"צ. בתרחיש הסופי אני לא אתפלא אם הסיפור ייגמר בהפתעה מרעישה. כלומר, כל סוף יכול להיות כאן".
למרות שאין כאן הכרעה, גל חושף בסרטו גילויים חדש: חוות דעת על השערות שנותרו בידה של תאיר ודו"ח של ניתוח גנטי, מהתשעה במאי 2008, בו כתוב באנגלית, שחור על גבי מסמך: "מצליח למצוא פרופיל דנ"א אבל לא מה שמצופה – הדנ"א של תאיר ראדה".
"הפרקליטות אומרת שטביעת הנעל של זדורוב מופיעה על הג'ינס של תאיר וחצי ממנה מגואל בדם", הוא אומר. "לכן, הדם הזה צריך היה להופיע על הנעל של זדורוב. גם אם מנקים אותו בכל מיני אמצעים - אפשר לגלות אותו. אז שלחו את הנעל למעבדה, אחת מהטובות בעולם, ביורקשייר שבבריטניה. הצרה של הפרקליטות היא שאמנם הצליחו להוציא דנ"א מהנעל, אבל זה לא של תאיר. אני לא רוצה להשתמש במונחים קיצוניים, אבל זה מעמיד בספק את הראייה המדעית היחידה שלהם.
 |
"מצד שני, לאורך העשייה, תמיד זכרתי שהמשפט מתנהל ואני לא רוצה להשפיע כהוא זה על התנהלות המשפט. אני לא רוצה להשפיע על השופטים. לא נתתי כאן פסק דין".
ולמה זה כה חשוב לך?
"ידוע שבארץ, רוב הסיכויים שאם אתה חשוד ברצח, אתה תורשע. וכשמישהו יושב בכלא סתם זה זועק לשמיים. כשהפרקליטות והמשטרה עושים עבודה של חובבנים, זה זועק לשמיים. זו המדינה שלנו".
אחרי שיסתיים המשפט, תעשה סרט המשך?
"אתמול התקשר אלי מישהו ואמר לי 'שמור מה שיש לך. אני יודע מי הרוצח'. אז כן, יש סיכוי כזה".
