בצל אובאמה
התקשורת האמריקנית עסוקה מדי בניצחונו ההיסטורי של ברק אובאמה בפריימריז הדמוקרטים כדי להתעסק בזוטות, כמו ביקורו של ראש ממשלת ישראל. צִלם של אובאמה וטלנסקי מרחף מעל ביקורו של אולמרט בוושינגטון, אך יש ימים שכדאי להישאר בצל
אם היה אומר בריש גלי שהוא מתכוון לתקוף את אתרי הגרעין של איראן, אולי אז היתה מתנוססת דמותו של אולמרט בעמודים הראשונים ובמהדורות המרכזיות. אולם את זה ראש הממשלה לא יאמר לבוש. בגלל זה לא מקבלים כותרת באמריקה היום. בזכות זה כמעט שאין אזכורים בתקשורת האמריקנית לנוכחותו של אולמרט בבירת ארצות הברית.
חוגגים את הניצחון. מישל וברק אובאמה, הלילה (צילום: AP)
מצד אחד, זו תמצית ביקורו של אולמרט בארה"ב, מסע בצל אירועים גדולים ממנו: המירוץ לבית הלבן בצד האמריקני ופרשת המעטפות בצד הישראלי. מצד שני, ייתכן שהאפרוריות נוחה לאולמרט. כותרות צבעוניות בוושינגטון רק היו מלבות עוד את האש נגדו בירושלים. אם אתה אהוד אולמרט, מסתבר, ישנם רגעים בהם אתה רוצה שהתקשורת והפוליטיקאים רק יניחו לך. יש ימים שכדאי להישאר בצל.
נתניהו ניצח בתרועות
אמש, באיחור של כחצי שעה, יצא אולמרט לקהל של 7,500 תומכי ישראל, שהתכנסו באולם מרכז הכנסים הענק בוושינגטון. הקהל בכינוס איפא"ק עמד והריע. טלנסקי, דולרים ומעטפות אחר כך. עכשיו, אומרים לעצמם אוהבי ישראל, ראש ממשלת ישראל כאן. אנחנו מכבדים אותו.
אלפים נעמדו על רגליהם בכמה הזדמנויות שונות, ומחאו כפיים לאולמרט, שעסק באיראן, בסוריה ובפלסטינים. אולם משהו היה חסר. מי שראה אותו נואם בעבר מול אוהבי ישראל בלוס אנג'לס, בפריז ובערים אחרות, יודע שזה לא היה אותו אולמרט מלהיב ומרגש. אלה לא היו אותן התרועות. קשה היה שלא להבחין שמשהו הולך ונעלם.
הקהל הריע, אבל לא כמו פעם. אולמרט בכינוס איפא"ק (צילום: AFP)
חדי השמיעה באולם הענק בוושינגטון יכלו להבחין שהתרועות שקידמו את פניו של אולמרט לא השתוו למחיאות הכפיים ולהתרגשות שליוותה נואם אחר - יו"ר הליכוד, ח"כ בנימין נתניהו. הוא אמנם עזב את וושינגטון ביום הגעתו של אולמרט הגיע, אבל שמו עדיין מהדהד ומורעף אהדה.
ספק אם מדד מחיאות הכפיים בארה"ב מנבא על מה שעתיד לקרות בבחירות כלליות בישראל, אך הוא מרמז על האווירה כלפי אהוד אולמרט בקלחת פרשת טלנסקי. תודה שבאת, אומרים אוהבי ישראל מאיפא"ק לאולמרט, אך הערב אנו מריעים למי שעשוי או עלול, תלוי בעיני המסתכל, להחליף אותך בעתיד הקרוב.
גאווה שחורה
שוטר המקוף שרק בעוצמה בקרן הרחובות, מתחת לחלון חדרי במלון ווילארד ההיסטורי שבלב הבירה האמריקנית. גם אתמול הוא עמד ושרק כאן, רק שאז היה עצבני וכעוס. היום הוא מנופף את ידיו בחדווה, מחייך אל נהגי המכוניות העצבנים ואף מחליף איתם הלצות. אולי קרה לו דבר משמח בבית, ואולי הוא התעורר הבוקר וגילה שפוליטיקאי שחור הביס את סמל הממסד הדמוקרטי הלבן בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית.
כאן, במלון הזה, דנו נציגים מטעם 34 המדינות כיצד למנוע את הסלמת מלחמת האזרחים על רקע ביטול מוסד העבדות. כאן, במלון הזה, טבעו את המונח "לובי פוליטי", לאחר שקבוצות שתדלנים קידמו עניינים באולם הקבלה אצל נשיא נבחר שהיה בהמתנה להיכנס לבית לבן. בבית מלון הזה שראה שינויים היסטוריים מתחוללים באומה האמריקנית.
וביום ההיסטורי הזה יוצא ראש ממשלת ישראל מבית ההארחה הרשמי של הממשל האמריקני, בלייר האוס, בשיירה לכיוון הבית הלבן. שם מחכה לו הנשיא ג'ורג' בוש ועשה לו את הכבוד הראוי. התקשורת מצלמת אותם מחייכים זה לזה ולוחצים ידיים בחום. בוש, גם אחרי עדות טלנסקי שטרם אושרה או הופרכה, מתייחס לאולמרט כאל חבר יקר.
כך הם פני הדברים - לפחות כלפי חוץ. אולם פוליטיקאי ישראלי, שהיה כאן בימים האחרונים, סיפר שגם בממשל בוש סבורים שזהו סוף עידן אולמרט. העידן שמתקרב לקיצו, של הידידים הטובים ג'ורג' ואהוד, היה טוב לישראל. היום הזה הוא תחילתו של עידן חדש בארה"ב - האמריקנים לא מתעניינים לדעת מה בוש חושב על אולמרט, אלא רוצים לדעת מה אובאמה - או מקיין - חושבים על ישראל ואם יש להם על מי לסמוך במזרח התיכון.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
