הזרוע הארוכה מתקצרת
חיל האוויר חזק, אבל על רקע האיום האיראני, חופש הפעולה שלו מצטמצם - המערכות הרוסיות עלולות לסכן את המטוסים גם מעל שטחי ישראל. פתרון אפשרי הוא רכש החמקניים מארה"ב, אך גם המעצמה חוששת לאבד את יתרונה האיכותי. רק אם יוכתר ביקור אולמרט בהצלחה, יוכלו בחיל האוויר לנשום לרווחה
חיל האוויר הישראלי נמצא כעת באחד משיאי עוצמתו בכל הזמנים, אבל ראשי החיל בעבר ובהווה מתריעים בשיחות סגורות שהנכס הזה אינו שמור לבעליו לתקופה ארוכה. אין תחליף בינתיים לכושר ההרתעה שמייצרת הזרוע האווירית של ישראל, אך הצטיידותן של איראן וסוריה במערכות רוסיות משוכללות עלולה לגרום למלחמה הבאה להיראות עבור חיל האוויר כמו הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים.
לחיל האוויר יש היום יכולת שהוכחה במלחמת לבנון השנייה ובתקיפת הכור בסוריה, למלא את כל משימותיו הקלאסיות: החל בהגנה על שמי המדינה מפני תקיפה אווירית (אפילו של מזל"טים), עבור לסיוע מכל הסוגים לכוחות הקרקע וכלה בביצוע משימות 'זרוע ארוכה' בעומק שטח אויב. תחת פיקודו של אליעזר שקדי שפרש לפני כמה שבועות, שכלל חיל האוויר את לחימתו בטרור, וגם הגיע להישגים חסרי תקדים בעולם. זאת, תוך הורדה עקבית בשיעור הלא-מעורבים הנפגעים במהלך מה שמכונה 'סיכולים ממוקדים'.
למרות שלחיל האוויר אין עדיין מענה טוב לטרור תלול המסלול, די בהישגיו במלחמת לבנון השנייה כדי להבהיר לסורים, ללבנונים וגם לאיראן איזה מחיר הם עלולים לשלם אם יתקפו את ישראל. באמ"ן מעריכים שזו הסיבה העיקרית שבגללה נמנעו בשנתיים האחרונות התלקחויות בזירה הצפונית.
הישגים חסרי תקדים בעולם (צילום: בטאון חיל האוויר)
אבל אם לא ישודרגו היכולות של חיל האוויר בצורה משמעותית, מזהירים ראשי החיל היום ובעבר, ילך ויצטמצם חופש הפעולה המבצעי ועימו תתקצר הזרוע הארוכה של ישראל וגם יכולת ההרתעה שלה. מידת חופש הפעולה קובעת את היכולת למלא את מגוון המשימות בכל קשת הטווחים, ובמיוחד בטווח הארוך.
המערכות הסוריות - טובות משל ארה"ב
האיום המרכזי על חופש הפעולה המבצעי העתידי של חיל האוויר הן מערכות ההגנה האווירית המתקדמות שאיראן וסוריה רוכשות כעת בקצב מואץ - או מנסות לרכוש - ברוסיה. מומחי חימוש בכל העולם מסכימים שלפחות בכל מה שנוגע למערכות מסוג זה, סגרה רוסיה בשנות התשעים את הפער הטכנולוגי בינה לבין המערב. כמה ממערכות אלה עולות בביצועיהן על מקבילותיהן מתוצרת ארה"ב.במגוון העצום שמציעה רוסיה למכירה יש שתי מערכות המדירות שינה מעיני ראשי מערכת הביטחון וחיל האוויר: האחת, המתקדמת והמסוכנת ביותר,
כשהודיע שר ההגנה האיראני לפני חצי שנה כי ארצו חתמה עם רוסיה הסכם לרכישת מערכת זו, הגיב אמ"ן בחריפות: "מערכת S-300 מוגדרת כמערכת ההגנה האווירית המתקדמת ביותר באזור... מתן מערכת זו לאיראן מצטרף לכמה התפתחויות לא חיוביות עבור ישראל בהקשר לגרעין האיראני.
"אישורים שהתקבלו להצהרה זו ממקורות בתעשייה הרוסית על אספקת המערכת הם סימן לכך שרוסיה שוקלת ברצינות רבה לספק את המערכת לאיראן, גם אם טרם החליטה סופית. ההנחה היא שהרוסים יַתנו את אספקת המערכת בכך שלא תועבר לאחרים, בכלל זה גם לסוריה. אף כי ידוע שהסורים מתאמצים מאד לרכוש מערכות הגנה אווירית מתקדמות ברוסיה", כך הגיבו באמ"ן.
תגובה זו אומרת הכל, ומעידה שגם סוריה עדיין לא נואשה ממאמציה לרכוש את המערכת ברוסיה. הרוסים מכחישים בינתיים את קיום העסקות, אבל התקשורת ברוסיה ומקורות בתעשיית הנשק הרוסית יודעים לספר שצוותים איראניים ואולי אף סוריים כבר מתאמנים במדינה בהפעלת המערכת.
איום מסוג אחר
בינתיים מכרה רוסיה לאיראן כמה עשרות מערכות הגנה אווירית לטווחים קצרים ולגובה נמוך מדגם "תור" (SA-15). סוריה מצדה תקבל כבר השנה כמה עשרות סוללות של מערכת מדגם "פאנציר" (SA-22). זוהי מערכת ליירוט מטוסים, מסוקים וטילי שיוט המשלבת מכ"מים ואמצעי גילוי אחרים עם תותחים וטילים נגד מטוסים - והכל על רכב קרבי אחד.
התכונות המייחדות את כל המערכות הרוסיות להגנה אווירית הן הניידות הרבה, היכולת של כל מערכת או רכב לפעול בצורה עצמאית בכל שלבי הגילוי והיירוט, והחסינות היחסית מפני אמצעי שיבוש אלקטרוניים ואחרים. בקיצור, צרה צרורה מנקודת ראותו של תוקף אווירי - במקרה זה, חיל האוויר. מערכות אלה בסוריה ובלבנון יכולות לסכן מטוסים ישראליים אפילו אם הם טסים מעל רמת הגולן או באצבע הגליל. מערכת ה-S-300 למשל, אם תימכר לסוריה, תהיה מסוגלת לפגוע במטוסי חיל האוויר זמן קצר אחרי שהם ממריאים מרמת דוד.
טילי הכתף החדישים מדגמי SA-16 ו-SA-18 ("איגלה") שרוסיה מכרה לאיראן וגם לסוריה, כבר עשו את דרכם לארסנל של חיזבאללה. טיל SA-16 הפיל את מסוק היסעור במלחמת לבנון השנייה. סביר להניח שלא ירחק היום שגם חמאס בעזה יקבל טילים דומים. בהקשר זה צריך להזכיר כי בשבת האחרונה הודיעו המצרים כי חשפו בסיני משלוח של 30 טילי כתף נגד מטוסים שהיה מיועד לעזה. כמות כזו, אם תגיע לידי חמאס, מעמידה בסכנה ממשית את המסוקים והמטוסים של חיל האוויר גם אם הם טסים בשטח ישראל.
המסוקים יהיו בסכנה גם מעל שטח ישראל (צילום: רויטרס)
איום חמור לא פחות הוא מערך הרקטות וטילי קרקע-קרקע שבידי סוריה וחיזבאללה, ה'מכסה' כמעט את כל שטחה של ישראל. מערך זה, אם יופעל, עלול לשבש בצורה חמורה את יכולת התפקוד של יכולת חיל האוויר להפעיל מטוסים ממרבית שדות התעופה בישראל.
איראן רואה במערך הסורי-חיזבאללאי זרוע ארוכה שבאמצעותה היא יכולה להגיב על תקיפה אמריקנית או ישראלית נגדה. לכן החליטה כבר בשנה שעברה להעניק לסוריה כמיליארד דולר לרכש מערכות נשק מתקדמות, וגורמים יודעי דבר מעריכים שרוב הסכום הזה יוצא על רכישת המערכות המדוברות ברוסיה. לאייטולות יש כאמור עניין להגדיל את שרידותו של מערך הרקטות וטילי הקרקע-קרקע הסוריים ולהגן עליו מפני פגיעה של חיל האוויר, כדי שיוכל לשרת את איראן אם תותקף. ואמנם לפני כחודש יצאה משלחת של הצבא הסורי לרוסיה כדי לבחון מערכות אלה. התקשורת הרוסית מדווחת כי המשלחת עדיין נמצאת ברוסיה.
גורם מאיים נוסף על חופש הפעולה האווירי של ישראל הם אמצעי ושיטות ההסתרה שהאיראנים מפתחים. הם גם חולקים אמצעים אלה עם סוריה, חיזבאללה וחמאס ומקשים בכך מאוד על חיל האוויר לאתר את המטרות, לזהות את מיקומן בזמן אמיתי ולפגוע בהן.
צריך להעיר בהקשר זה: גם בתנאים הנוכחיים יש לסוריה ולאיראן מערכות גדולות ומפותחות להגנה אווירית. אלא שמערכות אלה מיושנות וחיל האוויר פיתח שיטות ואמצעים להתמודד עמן. הצטיידות חדשה משמעה, כאמור, איום מסוג אחר.
לפצח את הקליפה הקשה
בעיה נוספת הנוגעת בעיקר ליכולת התקיפה באיראן נוגעת לנתיב שבו יטוסו המטוסים או הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) הישראלים. כבר היום זקוקה ישראל לתיאום עם הפנטגון (כולל אמצעי זיהוי טכנולוגיים שימנעו יירוט בטעות) אם מטוסי חיל האוויר יעברו בדרכם לאיראן - ואולי גם לסוריה - מעל עיראק ומדינות ערביות אחרות השוכנות לחופי המפרץ. הבעיה תחמיר כאשר שמדינות המפרץ הערביות יקבלו את חבילת הביטחון האנטי-איראנית הענקית שהבטיח להן בוש, בסכום כולל של 20 מיליארד דולר, הכוללת מערכות הגנה אווירית מתקדמות. בעוד כמה שנים, גם מטוסי חיל האוויר יתקשו לעבור שם ללא זיהוי.
F-35. החלופה הזולה (צילום: רויטרס)
"אין בעיה שאין לה פתרון", מרגיע שקדי. לדברי מפקד חיל האוויר היוצא, בחיל ובמערכת הביטחון עמלים כבר על אמצעים ושיטות יצירתיים שישמרו את חופש הפעולה גם בשנים הבאות. הצרה היא שחלק הארי מהמענה לבעיות קשות אלה נמצא בארה"ב - ואפילו ידידתנו הגדולה אינה ששה להתחלק באמצעים אלה איתנו. הבעיה איננה כסף, אלא חששם של הפנטגון והפוליטיקאים האמריקניים מפני זליגת טכנולוגיות צבאיות רגישות למדינות זרות. גם המעצמה חוששת לאבד את יתרונה האיכותי.
בראש רשימת הרכש הישראלית מארה"ב נמצאים מטוסי קרב חמקניים. אפילו כמות קטנה מאד של מטוסי כאלה בידי חיל האוויר יכולה להעניק לו חופש פעולה אווירי גם בסביבה רוויית אמצעי נ"מ חדישים. מטוסים אלה, F-22 למשל, יכולים לטוס לעומק סוריה ואפילו עד איראן בלי שיתגלו, לפצח את 'הקליפה הקשה' - ואת השאר יעשו כבר מטוסי ה-F-16 וה-F-15 הקיימים.
החמקן מדגם F-22 כבר מתחיל להיכנס לשירות בחיל האוויר האמריקני ויכול להגיע לישראל בעוד שנתיים. מחירו אמנם כ-150 מליון דולר למטוס, אבל הסיוע הביטחוני המיוחד יכסה עלות של שתי טייסות ללא קושי. כאמור, הבעיה היא שהקונגרס האמריקני אינו מתיר למכור מטוס זה למדינות זרות. לישראל יהיה כנראה בקרוב אישור לקנות בארה"ב מטוס חמקן אחר: F-35 (JSF), אלא שזה נמצא עדיין בשלבי פיתוח ויגיע לישראל לכל המוקדם בעוד ארבע שנים. הוא זול יותר, אבל בעל יכולות מצומצמות בהשוואה ל-F-22.
ישראל קיוותה שהנשיא בוש בביקורו האחרון בארץ, יעניק במסגרת מה שמכונה במערכת הביטחון "חבילת ה-60", אישור לרכוש את ה-F-22 - אבל תוחלת זו נכזבה. לכן, עניין זה נמצא גבוה בסולם העדיפויות של ראש הממשלה אולמרט בביקורו הנוכחי בוושינגטון, כשהיעד הוא שכנוע בקונגרס ובקרב ראשי הפנטגון להתיר את המכירה.
אולמרט מעוניין באמצעי לחימה נוספים שייאפשרו לצה"ל פגיעה במטרות ממרחק של מאות קילומטרים, ממיקום המרוחק מטווח מערכות הנ"מ הרוסיות. בין אמצעים אלה אפשר למנות טילי-שיוט אמריקניים מתקדמים, טילי אוויר-קרקע ארוכי טווח ופצצות מפצחות בונקרים מונחות לוויין.
עוד ברשימה מערכות לאיסוף מודיעין, מערכות שליטה ובקרה בטווחים ארוכים, שלא לדבר על האמצעים לשיפור מערך ההתרעה והיירוט נגד טילים בליסטיים, שישראל זקוקה להם כאוויר לנשימה.
כל אלו נחוצים כדי שגם בעתיד יהיה לחיל האוויר הישראלי חופש פעולה מבצעי כמו שיש לו היום - וכנראה אף טוב ורחב יותר. לכן קיימת כעת במערכת הביטחון דריכות רבה לקראת שובו של אולמרט מוושינגטון. אם יוכתר הביקור בהצלחה, יוכלו בחיל האוויר לנשום לרווחה. אם לא - ינסה שר הביטחון אהוד ברק את מזלו. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה מצב שבו הזרוע הארוכה שלה תתקצר בצורה המסכנת את קיומה.
