אשת הנשיא שרצתה להיות הנשיאה הראשונה
היא היתה סטודנטית מצטיינת ופעילה פוליטית שהפכה לאישה הראשונה של מדינת ארקנסו ואחר כך לאישה הראשונה של ארצות הברית. היא היתה האישה הראשונה שמדינת ניו יורק בחרה לסנאט, ולא הסתירה כי שאיפתה האמיתית היא לשוב לבית הלבן כנשיאה הראשונה של ארה"ב. דיוקן
הילארי קלינטון נולדה כהילארי דיאן רודהם – בתם הבכורה של דורותי ויו רודהם – ב-26 באוקטובר 1947. ילדותה עברה עליה בפארק רידג', פרוור של שיקגו במדינת אילינוי. היא הצטיינה בלימודיה, ואחרי שסיימה את התיכון, התקבלה למכללת וולסלי היוקרתית, מכללה לנשים בלבד שמתמקדת בלימודי מדעי הרוח והחברה. הילארי הצעירה סיימה שם תואר במדע המדינה. בנאום שנשאה בטקס סיום התואר, הכריזה: "האתגר שעומד בפנינו עתה הוא לנהל פוליטיקה כאמנות שבה מה שנראה בלתי-אפשרי – ניתן להשגה".
סוף המירוץ הדמוקרטי לנשיאות - סיקור מורחב ב-ynet:
- קלינטון פרשה ותמכה באובאמה: כן אנחנו יכולים
- פרשנות: הצלף שלא היה יירט את חלום הנשיאות של הילארי קלינטון
- פרשנות: אם כבר לפרוש, אז לפחות שייצא לה משהו מזה
- זכרונות ממסע בחירות סוער: הקמפיין בתמונות
- זכרונות ממסע בחירות סוער: הקמפיין בתמונות
ב-1969, החלה לימודי משפטים באוניברסיטת ייל, ואף כיהנה בצוות עורכי כתב העת המשפטי של האוניברסיטה, "Yale Law Review and Social Action". באוניברסיטה פגשה את מי שלימים יהיה בעלה, ביל קלינטון. השניים נפגשו בספריית האוניברסיטה, ומאז היו בלתי-ניתנים להפרדה. לאחר שסיימה את לימודיה, נלוותה לביל וחזרה עימו למולדתו, ארקנסו, שם החל את הקריירה הפוליטית שלו. השניים נישאו ב-1975. ב-1978 נבחר קלינטון למושל מדינת ארקנסו – והילארי הפכה לאישה הראשונה של המדינה. בתם היחידה של בני הזוג, צ'לסי, נולדה ב-1980.
הילארי שירתה כאישה הראשונה של ארקנסו במשך 12 שנה, עמדה בראש ועדת התקנים החינוכיים במדינה, והקימה את ארגון פרקליטי ארקנסו למען ילדים ומשפחות. היא היתה חברה בחבר הנאמנים של בית החולים לילדים של ארקנסו ושל הקרן למען הילד.
עם ביל קלינטון במהלך מסע הבחירות. הסקרים היו לטובתה (צילום: AP)
המשיכה בפעילות ציבורית גם כאשת הנשיא
ב-1992, נבחר ביל קלינטון כמועמד הדמוקרטי לנשיאות – ובבחירות שנערכו בנובמבר ניצח את יריבו הרפובליקני ג'ורג' בוש האב, והילארי היתה לאשת הנשיא. גם בתפקיד זה המשיכה את פעילותה הציבורית. ב-1993 ביקש ממנה הנשיא לעמוד בראש צוות המשימה לביצוע רפורמה בביטוח הבריאות בארצות הברית. היא המשיכה לטפל בנושאים שהיו קרובים לליבה – ענייני רווחת הילד וסוגיות הקשורות לביטוח בריאות – אך מעורבותה בנושאים ציבוריים עוררה לעתים גם ביקורת. היא כתבה טור שבועי שהתמקד בחוויותיה כאשת נשיא, ובמפגשים שזימן לה התפקיד עם נשים, ילדים ומשפחות שפגשה בעולם. ב-1996 פרסמה את ספרה הראשון, "It Takes a Village", שהיה לרב-מכר.
כהונתו השנייה של ביל קלינטון כנשיא עמדה בצל פרשת הקשר שניהל עם מוניקה לווינסקי, מתמחה צעירה בבית הלבן, שבעטיה ניסו הרפובליקנים להדיחו. הילארי, שניצבה לצידו של בעלה לאורך כל התקופה, זכתה לביקורת מצד ארגונים פמיניסטיים שציפו מאישה שכמותה – שהיתה ידועה בפעילותה הציבורית למען זכויות נשים – לתגובה אחרת. ניסיון ההדחה של ביל קלינטון עלה בתוהו, והוא סיים את כהונתו השנייה ב-2000.
באותן בחירות, בנובמבר 2000, נבחרה קלינטון לראשונה לסנאט, כנציגת מדינת ניו יורק. בתחילה התמודד מולה מטעם הרפובליקנים ראש העיר הפופולרי רודי ג'וליאני, אך הוא פרש מהמירוץ לאחר שגילה כי הוא סובל מסרטן הערמונית. קלינטון הפכה לאשת הנשיא הראשונה שנבחרת לסנאט – ולאישה הראשונה המייצגת את מדינת ניו יורק. היא היתה חברה בוועדות שונות – בהן ועדת התקציב, וועדות השירותים המזויינים, הבריאות והפנסיה והסביבה, שבהן היא חברה עד היום. ב-2003 פרסמה את ספרה האוטוביוגרפי, "לחיות את ההיסטוריה".
עם ברק אובאמה באחד העימותים ביניהם. היריב הצעיר שהפתיע (צילום: AP)
המועמדת המובילה בסקרים
לאחר שנבחרה מחדש בבחירות אמצע הכהונה בנובמבר 2006, לא הסתירה את שאיפותיה הנשיאותיות, ושבועות ספורים אחר כך, הכריזה רשמית, "אני במירוץ, ואני רוצה לנצח". שבועיים לאחר מכן, הצטרף באופן רשמי גם ברק אובאמה למירוץ. הסקרים הראשונים שנערכו בארה"ב ניבאו לה ניצחון מוחץ וברור – והראו כי היא גוברת בנקל על כל מועמד אחר שיתמודד מולה, יהיה זה רפובליקני או דמוקרטי.
ואולם, עם תחילת עונת הפריימריז, גילתה קלינטון כי המצב מורכב משתיארו אותו הסקרים. יריבה ברק אובאמה ניהל מסע בחירות משומן ומאורגן היטב, והתגלה כנואם סוחף וכריזמטי וכמגנט סוחף המונים, שהוציא לקלפיות קהלים חדשים וצעירים, שלא נכללו בסקרי דעת הקהל שניבאו לקלינטון ניצחון.
השניים ניהלו מירוץ לא-פשוט ולעתים צמוד שנגרר לא פעם להשמצות הדדיות. למרות שבמרס הצליח אובאמה לעקוף את קלינטון במספר הצירים, קלינטון סירבה – ובצדק – לפרוש. לאור העובדה שיריבה עדיין לא הצליח להשיג את מספר הצירים הדרוש כדי להיבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, המשיכה קלינטון להתמודד במרץ בפריימריז חרף קופה מדולדלת ותהפוכות במטה הבחירות שלה.
עם תומכים באוהיו. הניצחונות במדינות הגדולות לא עזרו (צילום: AP)
צירי-העל אכזבו
קלינטון גברה על אובאמה במדינות הגדולות והמתנדנדות, ובזכות ניצחונות אלה הפכה בסופו של דבר למועמדת לנשיאות שגרפה הכי הרבה קולות בתולדותיה של הפוליטיקה האמריקנית. בעצרות הבחירות שלה השמיעה קלינטון את שירו של טום פטי "I Won't Back Down", וראשי המפלגה הביטו בלוח השנה בחשש, וראו כיצד יום הבחירות, 4 בנובמבר 2008, הולך ומתקרב, בעוד שלמפלגה הדמוקרטית אין עדיין מועמד לנשיאות.
קלינטון קיוותה שצירי-העל – אותם 800 בכירים במפלגה הדמוקרטית שרשאים לבחור איזה מועמד שירצו – יחליטו בסופו של דבר לתמוך בה על רקע הישגיה, אך אלה אכזבו ובחרו ביריבה. ביום רביעי שעבר הצליח אובאמה להשלים את מכסת הצירים הדרושה, ובכך, הסתיים המירוץ ההיסטורי. הערב (שבת) הכריזה על פרישה מהמירוץ - אך כבר עתה ברור שבכך לא מסתיים סיפורה של הילארי קלינטון.
לפנייה לכתב/ת 
