ספר החיים

המפגש הראשון שלי עם הכתיבה של אנה אנקוויסט היה כרוך בהתרגשות גדולה; ספרה השני, ”הסוד“, שתורגם לעברית לפני ספריה האחרים, הוא מופת של כתיבה צלולה, מדויקת, שבה כל מילה מונחת במקומה במחשבה תחילה ובסבלנות אין קץ.

מיומנות הכתיבה הזאת העפילה לשיא נוסף בתרגום לעברית של ”יצירת המופת“, כאשר כושר התיאור הייחודי של אנקוויסט נפגש עם יכולותיה לתמלל עולם רגשי בחמלה שקשה למצוא לה מקבילה.

”יצירת המופת“ עסק ביחסים שבין הורים לילדים, ובחורבן שמשאירה אי-נוכחותו של אחד מהשותפים ליחסים האלה בחייו של הצד השני. היעדרותו הארוכה, המסתורית, של אחד ההורים הטילה בספר ההוא את צלה על הנפשות הפועלות והניעה סדרה מפתיעה של אירועים, אבל האובדן שהעסיק את אנקוויסט יותר מכל ב“יצירת המופת“ הוא דווקא אובדנו של ילד.

חלקו השני של הספר, שבו מתוארת השפעת מותה של ילדה בת 11 על הוריה, הוא אחד הטקסטים המפעימים ביותר שאותם היה לי העונג - וכאב-הלב - לקרוא. נדירים הספרים שמצליחים לתרגם למלל את האין הנורא שבמוות כמו הספר הזה.

והנה, ב“השיבה הביתה“ חוזרת אנקוויסט לעסוק במות ילדים. אליזבת, אשתו של מגלה הארצות ג‘יימס קוק, שנולדת בספרה של אנקוויסט מחדש כדמות מורכבת פי כמה מבעלה, היא אשה שאיבדה שישה ילדים. אם ב“יצירת המופת“ הפעילה אנקוויסט את דמיונה וכשרונה כסופרת כדי לנסות להבין את החלל שפוער מותו של ילד בחייו של הוריו, הרי שלקראת כתיבת ”השיבה הביתה“ הייתה לה, למרבה הצער, חוויה אישית שהשפיעה על הכתיבה על המוות.

ארבע שנים לפני צאתו של הספר לאור במקור, נדרסה בתה מרחיט למוות על-ידי משאית, בזמן שרכבה על אופניים. אנקוויסט נדרשה לסוגיה הזאת בראיונות שנערכו אתה עם צאתו של ”השיבה הביתה“, והיא פונה אל מרחיט באחרית הדבר שלה לספר.

ספר החיים

למרות שזה ללא ספק כיוון מעניין לגשת בו אל הספר, ואף שדמויות רבות בספר מוצאות את מותן ומשאירות אחריהן בני אדם מצולקים, דומה ש“השיבה הביתה“ אינו ספר על המוות, כמו שהוא ספר על כל מה שבכל זאת נשאר כאן אחריו, על החיים. החיים של אליזבת ממשיכים בעיקשות, כמעט בהתרסה, בניגוד מוחלט לרצונה.

חייה מתנהלים בצלו של המוות - הזיכרונות מילדיה המתים מאמללים אותה - אבל גם, וזה העיקר, למרות המוות, כקריאת תיגר על סופיותו. והאמצעי העיקרי שבו אנקוויסט מציידת את אליזבת לקראת מלחמתה עם המוות הוא המילה הכתובה.

עם היוודע דבר הירצחו של ג‘יימס בנסיבות עלומות בהוואי הופכת הקריאה של אליזבת לצורך, לאובססיה שבתיווכה היא שואפת ללמוד מחדש את דמותו של בעלה. ג‘יימס קוק, שבעיני אחיותיו ואביו הוא דמות גדולה מהחיים שאין להם קשר גשמי אתה, מצליח להגשים סוג של קרבה אל אליזבת אשתו בעוד בחיים.

אולם מותו, שהופך את ההיעדרות שלו לבלתי-הפיכה, מטיל ספק בטיבה של הקרבה הזאת: אליזבת מבינה שאין דרך לגשר בין האיש שאותו היא הכירה לבין האיש שמצא את מותו בצדו השני של העולם. בנקודה הזאת הופכת מלאכת הקריאה של אליזבת למלאכה של כתיבה, וליתד דיוק: של כתיבה מחדש.

פירוק והרכבה

רדופה ומיואשת, היא גומרת אומר בדעתה להרכיב את סיפור מותו של ג‘יימס מתוך שברי הטקסטים שמספרים המלחים שליוו אותו במסע האחרון, טקסטים שלעולם אינם תואמים אלה את אלה ותמיד מושפעים מנסיבותיו האישיות של המספר. מותו של ג‘יימס מחייב את אליזבת להחזיק במושכות של הסיפור, לכתוב את הסוף שאותו המחבר אינו יכול עוד לכתוב. זה תפקיד שכמעט מעביר אותה על דעתה.

ואמנם, השלמת הסיפור של ג‘יימס מאפשרת לאליזבת להתפייס עם עובדת הישארותה בחיים. במובן הזה, מכונן ”השיבה הביתה“ קשר בין הכתיבה לבין ההישרדות (ולא בין הכתיבה למוות, עוד שארית חבוטה של המסורת הרומנטית). זהו לא רק ספר על כתיבה, אלא גם על עריכה ועל מניפולציה ספרותית: הקטעים שג‘יימס עצמו בוחר להשמיט מהיומן הם בעלי משמעות עצומה לאופן שבו המסע שלו ייזכר בדפי ההיסטוריה.

ורגישותה של אליזבת בתור קוראת מאפשרת לה להבין כיצד הסיפורים שמגיעים אליה אודות מותו של ג‘יימס מושפעים מאותו סוג של הטיה. היא מזהה את המקומות שבהם נעלמים פרטים מהסיפור, והיא נאלצת להחליף אותם באחרים, שאותם היא תכתוב, כפי שאנקוויסט משתמשת בחורים שבהיסטוריה המשפחתית של קוק כדי לבנות את הרומאן המטלטל הזה.

במובן הזה, הספר מעלה שאלה לגבי גבולותיו של פלגיאט ספרותי. בתפקידה החדשה

כמחברת בעל-כורחה, אליזבת כותבת את יומו האחרון של ג‘יימס ובכך תובעת את חלקה בסיפור שלו, שבשוליו היא נאלצה לחיות כל עוד היה בחיים.

במובן הזה, ”השיבה הביתה“ הוא גם ספר על ניכוס של נרטיב אישי ולאומי: אליזבת הופכת לבעלים של הסיפור שמתגלגל אל ידיה, כפי שג‘יימס תובע בעלות על הארצות שאותן הוא מגלה כשהוא מעניק להם שמות חדשים ונועץ באדמותיהן את הדגל הבריטי. אבל האתגר הגדול ביותר ב“השיבה הביתה“ הוא הידרשותו לעצם הבעייתיות, המניפולציה ואי-הביטחון שבמעשה הקריאה.

• ”השיבה הביתה“, אנה אנקוויסט. מהולנדית: רן הכהן. הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 383 עמודים