הקריירה כמאהבת תובענית, הזוגיות כשומר מסך
הדס ומיקי הם כמו עשרות רבות של זוגות, המגלים שהקריירה של אחד מהם, או של שניהם, פלשה למרחב הזוגי, האישי והמשפחתי. הקדשת רוב הזמן לעבודה דחקה הצידה את חייהם הפרטיים והיתה קרקע פוריה לצמיחתו של משבר זוגי
לא האמנתי שהטיפול יהיה אפקטיבי אם הם יכולים להתפנות רק בלילה, אז הצעתי להם להעלות שוב את הרעיון כשימצאו זמן מתאים יותר. חלפו עוד חודשיים-שלושה, ובני הזוג התקשרו שוב. לדברי מיקי, המצב הידרדר מאז שיחתנו הקודמת, והם כבר פנו לערוך הסכם גירושים, אבל העלו שוב את האפשרות להיעזר בטיפול זוגי. הפעם נקבעה פגישה בשעה מוקדמת יותר, תוך התחייבות של שניהם לשריין את המועד הזה לתהליך הטיפולי.
מיקי והדס הם חלק מעשרות רבות של זוגות אותם אנו פוגשים מידי יום בקליניקה, ומגלים כבר בפגישה הראשונה, שהקריירה של מי מהם או של שניהם פלשה לתוך המרחב והזמן הזוגי, האישי והמשפחתי, ודוחקת הצידה את החיים הפרטיים.
לעיתים קרובות העבודה נוכחת במשך כל שעות היום בחיינו ושואבת לתוכה את תשומת הלב, הכוחות, והמשאבים. כמו מאהבת תובענית, היא אינה מותירה כמעט מקום לאיש מלבדה. המחשב שדולק 24 שעות, הטיפול במיילים לאורך כל היום והלילה, הסלולר שתמיד זמין, הראש שטרוד במחשבות על המשימה הבאה, גורמים לעבודה להיות חלק מרכזי מחיינו.
מיקי תיאר את הצורך שלו להישאר מחובר בזמן אמת להתרחשויות: "אני באמת חושש שאם לא אהיה שם זמין, נגיש, נוכח, ילמדו בחברה שניתן להסתדר בלעדיי, ובאופן טבעי אצא ממעגל מקבלי ההחלטות, ואהפוך לפחות ופחות משמעותי".
גם להדס יש קריירה מוצלחת. אחרי שנים בהן עבדה כשכירה, הגשימה חלום מקצועי ופתחה עסק עצמאי לפני כשנתיים. ההתחלה היתה קשה, אבל היא האמינה שעם הזמן, העומס הרגשי והפיזי ייקטן. אלא שהיא מצאה עצמה טרודה בעבודה גם כשהיתה מגיע הביתה והתקשתה לווסת את העומס.
בהתחלה, מיקי תמך ועודד את הדס לצאת לדרך חדשה ולהקים את העסק. בליבו הרגיש שבכך הוא מפצה על התקופות הארוכות בהן היא עמדה מאחוריו ודאגה למרחב הביתי, כדי שהוא יוכל להתקדם מבחינה מקצועית בראש שקט.
אבל המשבר הזוגי לא איחר לבוא. עוד לפני פתיחת העסק, חוסר השוויוניות בחלוקת הנטל במטלות הביתיות העיק על הדס. היא נדרשה לתת מעצמה יותר בבית, ולוותר על ההתקדמות האישית שלה. היא צברה לא מעט כעסים, מירמור ותסכול. "הייתי סוג של משפחה חד הורית, עם בן זוג שמגיע בשעות לא שעות, נוסע, חוזר, ולכן יכולתי לסמוך רק על עצמי", היא מספרת.
הבעיות, כאמור, החריפו עם השנים. הם מצאו עצמם מעדכנים בקצרה זה את זה בנושאים השוטפים, בשיחות שנערכו לרוב בשעות הלילה המאוחרות, כששניהם כבר עייפים. בהדרגה הוביל הריחוק הפיזי לריחוק רגשי, ונוצרה ביניהם סוג של "שותפות עסקית" בניהול הבית.
את הזמן המועט שחלקו יחד העדיפו להקדיש לשני ילדיהם, כדי לכפר על רגשות האשם על כך שנעדרו מחייהם, וכן למשפחה המורחבת ולבילוי עם חברים. הם התקשו להיזכר מתי בילו יחד או היו בחופשה זוגית, ומובן שגם חיי המין הפכו לאירועים נדירים.
בעבר, זמני העבודה ברוב המגזרים במשק היו מוגבלים וידועים מראש. אבל אמצעי התקשורת החדישים מאפשרים לעובד להיות אונליין בכל שעות היום, גם בזמנו הפנוי.
המציאות החדשה של חיים בסביבת ההייטק, וגם במקומות עבודה אחרים, יצרה תרבות ארגונית חדשה, בה קיימת מחוייבות כמעט טוטאלית של העובדים למקום עבודתם. כמו אצל הדס ומיקי.
כורח המציאות או פתח מילוט מהזוגיות?
בתחילת הטיפול הזוגי התייחסו שני בני הזוג לעבודה סביב השעון כאל גזירה משמיים, מציאות שאינה ניתנת לשינוי. הם תפסו את הוויתורים בדרך חייהם הנוכחית כרע הכרחי ותנאי לקיום הקריירה שבחרו. בהמשך, העזנו לברר עד כמה תנאי העבודה הנוכחים הם כורח המציאות, ועד כמה קיימת, בכל זאת, בחירה מסויימת בפשרות שנעשו בקשר הזוגי לטובת הקריירה. ניסינו להבין האם בצד התנאים האובייקטיבים שמציבה הקריירה של כל אחד מהם, יש גם סוג של פתח מילוט מהזוגיות המתסכלת.
מיקי היה הראשון להודות, שאכן בעבודה הרבה יותר קל, פשוט ומובן לו כיצד לנהוג בהשוואה לבית. "שם התהליכים, גם המורכבים ביותר, פשוטים יותר מאלו שבבית: יש שם מי שיקבל אחריות מלבדי, אני זוכה להרבה הערכה ומקומי מאוד ברור, אנשים אוהבים אותי", הוא אומר.
גם הדס מצאה שהקריירה הנוכחית ממלאת אותה ומוסיפה פלפל לחייה. בעוד הקשר הזוגי מדשדש במקום, העסק שפתחה, ה"בייבי" שלה, הולך וצומח אל מול עיניה ותופס מקום מרכזי בחייה.
שניהם הסכימו כי היום יום השוחק, השגרה המעייפת והקשיים הזוגיים אינם יוצרים מוטיבציה רבה להרחיב את הזמן המשותף.
להפוך את הזוגיות לקרן הון ולא בסיכון
בשלביו הראשונים של הטיפול הדיאלוג הזוגי קירטע. העכבות ניכרו היטב, הריחוק, הרגשות הכואבים והפגועים, השתיקות הממושכות, הקושי להתחיל ולדבר בפגישה, וכן גם הקושי לסיימה, בדיוק כשהגענו לעיקר הדברים.
בהמשך העבודה המשותפת הורגשה התקרבות מסוימת, וניתן היה להתחיל ולחשוף את המצוקה, אבל גם את הצורך בקירבה, בחום, באהבה, בהערכה ובפרגון מהאחר. מבלי שניתנו עצות קונקרטיות או הנחיות כלשהן, התחילו בני הזוג לספר על בילויים משותפים רבים יותר ביניהם, ובהמשך גם הפכו את יום הפגישה שלנו לערב בילוי משותף.
הצורך בזמן הזוגי הלך והתחזק. כשמיקי נאלץ לטוס לחו"ל, שניהם דיברו אמנם על הקשיים, אבל גם על הגעגועים והשמחה עם שובו. חיי המין השתפרו ותרמו לתחושת האינטימיות. בד בבד התחילו שניהם להציב גבולות לשעות העבודה שלהם. מיקי ביקש מעובדיו לא להעביר אליו שיחות שאינן סובלות דיחוי. הדס, מצידה, התחילה להאט את הקצב וצירפה עובדת, שהורידה מהעול הרב שהוטל עליה.
שניהם הדגישו שלא חל שינוי קיצוני במציאות היומיומית שלהם, וסדר היום נותר עמוס. השינוי העיקרי בא לידי ביטוי ביכולת שלהם להבחין ולהפריד בין הקריירה לבין החיים הפרטיים ולפנות לעצמם מרחב אישי וזוגי, על ידי הצבת גבולות לעצמם ולעובדים איתם. הם שבו וגילו זה את זה לא רק כשותף ליומיום, אלא כמשאב רגשי חשוב, או כפי שהגדיר זאת מיקי – "המשפחה והזוגיות היא קרן ההון החשובה ביותר עבורי, ולכן חשוב לי לדאוג שההון הזה לא יהיה בסיכון".
• ד"ר גלית לזר היא מטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת מכון איזונים ופורום ייעוץ לזוגיות ונישואים.
