שקט, כמי שכפאו שד
אולמרט הרגיש שכלו כל הקצין וכבר עמד להוציא את צה"ל למבצע הגדול. אבל אז בא ברק וכבל אותו לרגיעה. הדיסקט, שהתחלף אצלו זמנית, הוא הסיפור כולו: תחת ממשלה ששניים אוחזין בה, כולנו משלמים את המחיר
אחר-כך הייתה שיחה בין איש קרוב לאולמרט לבין איש קרוב של ברק. בניגוד לבוס שלו, האיש של ברק היה פחות פוליטקלי-קורקט: "אתם תירו באם-16, אנחנו נשגר אליכם אף-16", הזהיר. האיום עבד: במהלך השבוע האחרון לא נרשמו עימותים מתוקשרים נוספים. יתרה מזאת: הבוקר יוצא סיפור התהדיאה לדרך, והחתומים עליו - גם אולמרט וגם ברק. זה עדיין לא אומר שהקשר בין השניים, המובילים את ישראל בתקופה ביטחונית רגישה מאוד, עובד לטובת ישראל. אולי להיפך: הסיפור על הדרך בה הושגה הפסקת האש ממחיש זאת היטב.
ביום שישי לפני שבועיים חזר אולמרט מוושינגטון, יום אחד אחרי מותו
אבל אז נכנס ברק ושינה לאולמרט את התמונה. תחילה כונס המטבחון. לבני וברק, דיסקין וגבי אשכנזי, עמוס גלעד וקציני הערכה היו שם. ברק לחץ לקבל במקום החלטה על קידום התהדיאה. אולמרט חשב שיהיה בכך משום עקיפה של הקבינט. בכל זאת, הוא בכיר שורדי וינוגרד, שנותר עדיין על הכיסא. הוא לא רצה לגנוב החלטה שיש מחלוקת ציבורית כזאת סביבה. אלא שתוך כך הבין שברק לא יהיה שם בשבילו, אם הוא רוצה להוליך מהלך צבאי - לפחות לא עכשיו, עד שימצה את התהליך המוגדר במילה המכובסת "הרגעה".
ואז כונס הקבינט. כמי שכפאו שד, אולמרט כבר הלך שם עם הזרם שהוביל ברק - הוא היה בין שבעת התומכים (וארבעת הנמנעים) שנתנו צ'אנס לרגיעה. ראש הממשלה הבין שגם אם הוא חושב שהחמאס מתעתע בנו, יש למצות את הדיון הפנימי בתוך הממשלה לפני שיוצאים לפעולה גדולה; למצות אפשרות להשגת שקט באמצעים מדיניים.
אולמרט אוחז בברק שאוחז באולמרט
בסופו של יום, אולמרט תמך ביציאתו של עמוס גלעד לקהיר ביום חמישי שעבר. ברק הוביל אותו להפסקת האש. עכשיו, אולמרט הכבול בידי ברק מחויב לממלכתיות. הוא תומך בהפסקת האש אף שמזהיר משברירותה, אף שחושש שתתפוצץ לו בפנים. אבל זה עדיף על פני האפשרות לוועדת חקירה נוספת, או במקרה הקל - שהקואליציה עם ברק תתנפץ על סלעי המחלוקת בין השניים.
"הוא לא פותח שמפניות", מבהירים מקורביו, "לא חושב שהחמאס כיתת חרבותיו לאיתים. הוא דחף להחלטת קבינט הקוראת לצה"ל להיערך תוך כדי לפעולה הגדולה". עדותם מוכיחה שאולמרט יודע כי המהלך עלול להותיר את אזרחי הדרום מופקרים לגשם הקסאם, העלול להתחדש בכל רגע. חמור מזה: הוא יודע שההסכמה גובה מחיר מזומן יקר מישראל, ולו מעצם פריצת המצור הבינלאומי על החמאס אותו הוביל כראש הממשלה.
הדיסקט של התהדיאה, שהתחלף זמנית אצל אולמרט, מעיד על הבעייתיות בתפקוד הממשלה ששניים אוחזין בה: אולמרט חייב את אהוד ברק לקדם מבצע צבאי בעזה, אם וכאשר יידרש לו. לכן הוא גם לא היה מסוגל לכפות עליו את תחושתו שכלו הקיצין. הוא גם חייב הרי להוכיח נראות-לכאורה של ממשלה מתפקדת. אם "יתפוצץ" עכשיו על שר הביטחון שלו, תתפוצץ לו הקואליציה בפרצוף. הוא לא צריך את זה, על רקע המצב הפוליטי, החקירתי והציבורי.
כך קורה שבתהדיאה הנוכחית, אולמרט אוחז בברק שאוחז באולמרט. שניהם במרכז הזירה הלאומית, מרכז חיינו. שניהם אוחזים זה את זה כשני מתאגרפים ששרדו עד הסיבוב ה-15. הם עייפים, הם מותשים, אבל הם אינם מרפים זה מזה, אינם מרפים מממשלת ישראל, קובעים מדיניות בתנאים בעייתיים, שלא לומר בלתי מתקבלים. הצרה היא שאנחנו צריכים לשלם את הכרטיס למופע האימים הזה - וגם למחוא להם כפיים.
יתמודד ויותר מזה: ייקח
כן מעטפות דולרים, לא מעטפות דולרים, אולמרט לא מתכוון להוריד מסך. מעידה על כך ההיפראקטיביות המדינית - הפסקת אש דרך מצרים עם החמאס, שיחות עם סוריה עד כדי אפשרות של לחיצות יד היסטורית בפריז עם אסד, קריאה למשא-ומתן ישיר לשלום עם לבנון, הסכם להחלפת שבויים עם חיזבאללה ותיאומים עם ארצות-הברית לגבי הכבדת הפעולות נגד איראן המתגרענת. ומילא התזזית - עכשיו אומר לנו זאת אחד משוחרי שלומו בלשונו שלו: "אם יש פריימריז בקדימה, אולמרט לוקח. הוא חזק מאוד בתוך המפלגה". שאלנו אם הוא מדבר על אותו אולמרט, שהפריימריז אמורים לקבוע מי יהיה יורשו בעקבות פרשת טלנסקי. "ודאי, מה השאלה? שמעת את ראש הממשלה אומר אחרת? מכריז שלא יתמודד? מודיע שיפרוש? הוא יתמודד, ויותר מזה - הוא ייקח את הבחירות הפנימיות. הניצחון הזה יוכיח שאי-אפשר לשבור את אהוד אולמרט. מספידים אותו, אבל הוא מנצח".
לפנייה לכתב/ת 
