בין בנים: ניסויים בנשואים כבני אדם

בשבוע אחד חלפו במיטתי ארבעה נשואים שלמים

שעות אחר הצהריים המוקדמות הן שעות נוחות מאין כמותן לאותם נשואים. במשרד הם מספרים שהם צריכים לצאת מוקדם, לאשה הם אומרים שהם יגיעו מאוחר, ובין לבין הם מפנים חלון זמן קצר ואיכותי לתענוגות הבשרים האסורים. וכך יצא שבאותו שבוע עצמו פגשתי לא נשוי אחד ולא שניים. ארבעה נשואים שלמים (שלא לומר – תמימים) חלפו במיטתי באותו שבוע. ממש מארש הנשואים של פיגרו.

למראה ספרייתי העמוסה שאל בתימהון "את כל זה קראת?"

הנשוי השלישי היה מושיקו מכפר-סבא. הוא היה מגודל, רחב כתפיים ושעיר כאשר אהבתי. לא זאת אף זאת – בלונדיני עם עיניים כחולות! אבל ברגע שפתח את הפה וקול הבס שלו הדהד בדירתי הצמוקה, הבנתי שמדובר בעארס מן המניין. כך, למשל, כשהביט בספרייתי העמוסה שאל בתימהון "את כל זה קראת?". נשמע כאילו הוא עצמו לא קרא ספר מאז התיכון (אם בכלל). הקטע הכי משעשע היה שבמיטה הוא התנהג בניגוד מוחלט לגודלו האימתני, ודי לחכימא ברמיזא. מיד לכשסיימנו את מעשה הזימה התלבש מושיקו והסביר לי שהוא חייב לרוץ לסופר ולקנות כמה דברים בשביל האשה. "אתה יודע איך זה" (לא, למעשה אין לי שום מושג). אוקיי, הבא בתור.

אז מה היה לנו? שבוע של ארבעה נשואים הוא בהחלט מרגש ורב-גיוון, אם כי משאיר על הלשון קצת טעם לא-מסופק. יש משהו נחמד במפגשים סוערים, מהירים וחצי אנונימיים, אבל בואו לא נעמיד פנים – שום קשר לא הולך לצאת מהם. לי אישית ברור שאין לי כל כוונה להיות האשה השנייה של אף אחד. ולכן לא נותר לי אלא לסיים בפרפראזה על הברכה המקובלת: בא"י, אמ"ה, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על העריות (...) והתיר לנו את הנשואים וגו'. ואידך – זיל גמור.

• הכותב הוא בלוגר ותיק ומוערך - מדריך למטייל בעולם ההפוך. כיתבו לו . הרשומה הנ"ל *לא* נכתבה בתגובה לכתבה על יוני פ .