תעלת בלאומילך מודל 2008

בשנת 1969 יצא לאקרנים הסרט "תעלת בלאומילך" - אותו כתב וביים אפרים קישון  המנוח. בסרט מככב אדם בשם בלאומילך שנמלט מבית משוגעים, גנב פטיש אוויר והחל לקדוח בלב כיכר מוגרבי בתל-אביב. סביב החופר מתחוללת מהומה שלמה, בעיקר נוכח הרעש וההפרעה לתנועה, אך איש אינו מנסה לעצור אותו. אף אחד מהאחראים אינו רוצה להצטייר כמי שאינו יודע מה מתרחש בתחום אחריותו וכולם, כולל אנשי העירייה והמשטרה, מעמידים פנים שמדובר במבצע מתוכנן וידוע מראש.

כעת, 39 שנים אחרי צאת הסרט המקורי, מגיע סרט ההמשך, להלן "תעלת הימים". לתסריט אחראים הנשיא שמעון פרס ומדינת ישראל, והמפיק הוא איש העסקים יצחק תשובה. אלא שבמקום תעלה ברחוב תל-אביבי נקבל פרויקט רחב היקף - תעלה שאורכה 166 המחברת בין מפרץ אילת לים המלח; במקום פועל בודד המצויד בפטיש אוויר נקבל את פרויקט הבנייה והנדל"ן הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל, הכולל 200,000 חדרי מלון, שורת אגמים מלאכותיים, מבני תעשייה ועוד; ובמקום קומדיה - סרט אימה.

וממש כמו בסרטו של קישון, איש אינו מעלה בדעתו לשאול את השאלות האמיתיות: מהן השלכותיו של הפרויקט והאם הוא בכלל נחוץ? לציבור, לארגונים הסביבתיים, למומחים ולאנשי המקצוע לא ניתנה האפשרות להעלות תהיות, להביע ספקות או לפקפק בתוכניות. כל מה שנותר הוא להביט בעיניים משתאות אחרי דהירתם של היזמים וההתייצבות המהירה בתור לטקסי גזירת הסרטים.

בשנת 1902, בספרו "אלטנוילנד"', הציע בנימין זאב הרצל להקים תעלה שתוביל את מי הים התיכון דרך עמק יזרעאל לחלקו הדרומי של נהר הירדן, בואכה ים המלח. מאז, תעלת הימים לבשה צורות ותוואים שונים, האחרונה שבהן מעודדת מהצורך של ממלכת ירדן במים מותפלים מחד, ומהנסיגה הדרמטית במפלס ים המלח מאידך. במתכונתו הנוכחית, פרויקט הקמת התעלה מציע להזרים את

מי הים האדום לים המלח דרך הערבה. בימים אלה החלו חברות בינלאומיות לערוך סקר היתכנות הנדסי-סביבתי בן שנה וחצי, שיבחן את מכלול ההשלכות של הפרויקט על מפרץ אילת, ים המלח והערבה שבתווך.

אולם טרם נבדקו הסוסים 'עגלת' התעלה כבר יצאה לדרך, ועליה רוכב תשובה בגיבוי מלא של הנשיא פרס. תשובה הודיע שבאמצעות המיזם הפרטי שלו, שזכה לכינוי "לאס וגאס בערבה", הוא רוצה להפריח את השממה. נדמה כי העובדה שהערבה אינה שממה שצריך להפריחה, אלא מערכת אקולוגית חשובה שבה ערכי טבע רבים ונדירים, חמקה מעיניו של איש החזון. בתוך כך, הנשיא הודיע שיקדם חוק מיוחד, עוקף תכנון, בכדי לקדם את הפרויקט השאפתני.

שקיפות? דמוקרטיה? הגנה על הסביבה? שוב מתברר שכאשר הכסף הפרטי מדבר, הכל נדחק לשוליים ונדרס על-ידי המולך. מקבלי ההחלטות ממהרים לדלוק אחר מקסם השווא, ואינם נותנים את דעתם על ההשלכות מרחיקות הלכת של הפרויקט שטרם הובהרו סופית. 

השבוע הוקמה קואליציה הכוללת את ששת הארגונים הסביבתיים הגדולים בארץ, המובילה מאבק ציבורי שמטרתו להפסיק את קידום תעלת הימים עד שיובנו כל ההשלכות הסביבתיות שלה וייבחנו חלופות נוספות. פרויקטים גרנדיוזיים רבים באזורנו הושקו בקול תרועה רמה והסתיימו במפח נפש או באסון אקולוגי. ייבוש החולה בשנות ה-60 ובניית סכר אסואן במצרים הן דוגמאות לכך. אסור לנו לרוץ קדימה בעיניים מסונוורות שמא, בעוד שנים ספורות, נתפוס את הראש בשתי ידיים ונזעק: על מה, לעזאזל, חשבנו?