קרב השטריימלים

עד כמה מאבקי כוח ויוקרה יכולים לחמם שכונה שלמה? את תג המחיר לומדים תושבי בני ברק על בשרם.

חסידות ויז'ניץ, לה שכונה בעיר, נתונה כבר תקופה ארוכה במלחמת ירושה פנימית, בה כל האמצעים כשרים למהדרין. משטרת ישראל ומד"א כבר התרגלו לקבל קריאות תכופות והולכות מצד תושבי השכונה ואזור מגורים שקט הפך למוקד סכסוכים ומסע הכפשות הדדי. גובה הלהבות התרומם עד כדי כך, שהשאלה אם אתה "ישראוליסט" (תומך בבן האדמו"ר ישראל) או "מנדליסט" (בבן מנדל) הפכה למקבילה החסידית של "הלנו אתה? אם לצרנו".

ובעוד עיני עם ישראל נשואות צפונה, מחכות בדריכות להחזרת הבנים החטופים ארצה. שם, בלב בני ברק מתנהלים משאים ומתנים מסוג אחר "וחטופים" בצידם - כובעי הפרווה המסורתיים - השטריימלים. כן, נשמע הזוי, אבל המציאות לעיתים עולה על כל דמיון.

שני הצדדים מנצלים את אווירת ההתכתשויות כדי לחטוף אחד לשני כובעים בשווי אלפי דולרים. הם מחכים עם השלל עד כניסתה לתוקף של "הפסקת אש" התורנית, ואז מקיימים דיונים על החזרת הכובעים לבעליהם: שלמים, במקרה הטוב, ושסועים ומרוטשים במקרה הרע. "עסקת חילופי שבויים"- הגרסה האבסורדית.

אם בסיטואציות הזויות עסקינן, נציין כי מדובר במלחמת ירושה, בעוד האדמו"ר שעל כיסאו נלחמים בעוז שני בניו עדין בחיים. הוא צופה בכאב על מאבק האיום על מקומו וכל ניסיונותיו להרגיע את הרוחות, מתאדים באש הקרב הבא. כבר שש שנים נמשך המצב, הוא חרג מזמן מכל פרופורציה של סכסוך שיתופי, ופתרון אין.

עצוב, עצוב נורא לראות מה קורה לחסידות שהייתה בעברה, אבן שואבת למוזיקה יהודית שורשית. טישים (מפגשי הרבי עם חסידיו) שהיינו כילדים קטנים באים לראות מקרוב מכל רחבי העיר. הנאה מיוחדת במינה לחזות בזיו פניו של האדמו"ר הנערץ, מוקף במאות חסידיו, המפזמים ניגונים מיוחדים שחיברו, חלקם בני שלוש מאות שנה. אולם מלא שירה ומלודיה שריגשה את כל בני המעמד ההוא: חסידים, סתם חרדים, וחילונים שהתקבלו בחמימות כשווים בן שווים. את כל זה, העלתה המחלוקת בעשן ואת התדמית השירה והרגש תופסים קרבות של "כנופיות בגערטל" ברחובות השכונה.

ואיפה המשטרה? תודה ששאלתם. היא מסתפקת מצידה בלעצור חברים משני הצדדים ולנפנף בנייטרליות, בעוד שהיצרים בשטח ממשיכים לבעור ללא הפרעה, מלבים את התרחיש הבא.

ולמה זה צריך לעניין אותנו? אתם בוודאי שואלים. מה לנו ולסכסוך פנים חרדי? פנים חסידי? אולי הצדק עימכם. לא כולנו הורים לילדים עם צרכים מיוחדים הנעזרים בשרותיה הטובים של אגודת החסידות "רפואה וחיים". לא כולנו זקוקים לציוד רפואי יקר, ארוחות חמות בעודנו יושבים ליד מיטות יקירנו הקטנטנים. ובהחלט לא כולנו יודעים מה פירושה של "קייטנת שבת", שנותנת אפשרות להורים לילדים פגועים קצת מנוחה וחידוש כוחות, כשהילד או הילדה מבלים שבת אצל משפחה עם לב גדול.

ההתעלמות המקוממת ממה שמתחולל שם ופניה נואשת של אנשים מהחסידות לכל מי שרק יוכל לעזור, עד כדי מריחת הסיפור כולו בעיתונים, צריכה בהחלט להדאיג אותנו. האם נשאר אטומים לבקשות העזרה ממי שסייע לכל דורש במאור פנים ובחיוך? למה עד היום, שש שנים אחרי, שום גוף ציבורי לא לקח אחראיות על המתרחש שם בניסיון להציל את הקבוצה הזו מקריסה לתוך עצמה?

לא, אני בהחלט לא רוצה שהניגונים הנפלאים יישארו בדיסקים ואת מקומם יתפסו טונים צורמים של ויכוחים שאינם נגמרים. אם הגענו (שוב) לכותרת "בידיעות אחרונות" וב-ynet, זה לא רק על מנת לספק את יצר המציצנות והגיחוך הישראלי. הקוד היהודי הקדום של "כל ישראל ערבים זה לזה", תקף גם שמדובר "בישראולים" אי שם בבני ברק.