אחרי שגמרתי אני חייב לתת למוג'ו שלי להתאושש
בשבילי לעשות סיבוב נוסף ישר אחרי זה כמו ללכת למסעדת המבורגרים טובה, להזמין את ההמבורגר הכי גדול בלחמניה, עם חסה, עגבניה ובצל, כשבצד פירמידה ענקית של צ'יפס, לאכול הכל - ואז לראות את המלצרית מביאה לי שוב את אותה מנה
בדיוק גמרנו לשכב. אני נשאר עוד קצת בפנים ומנשק את צווארך ברכות. בשתי אצבעות אני תופס את שקית הלטקס שעוטפת את איברי, המתחיל בינתיים לחזור לממדיו הרגילים, כדי שלא תישמט בתוכך, ויוצא לאט לאט. את עוד מלמלת מספר אנחות שקטות תוך כדי, ואני מסתובב על הגב ונשכב לצידך, מתנשף ובוהה בתקרה. מסדיר נשימה.
עוברת דקה ואני קם, מגשש את דרכי לחדר האמבטיה ומתחיל במלאכת הניקוי. מוריד אותו, עוטף בנייר טואלט ומחפש את הפח. לא זורק אותו עם המים בשירותים. יש לי מין אמונה תפלה שהקונדום אולי יחזור בבוקר או יעשה לי סתימה, למרות שבכל פעם שזרקתי בעבר הוא נשאב אל גן העדן של הכובעונים ולא חזר.
עוד לפני שאני מסיים לצחצח את שרביט המנצחים שלי ולהחזירו לנדנו, אני לוקח נייר ושולח אלייך בזריקה חפוזה. את אוחזת בו, מקפלת כמה ריבועים ובתנועת משיכה מנגבת את שאריות מיצי האהבה שלנו. "את צריכה עוד?", אני שואל. "כן, תביא לי עוד קצת", את עונה.
אם את מעשנת, שנינו מדליקים סיגריה, ואם אין לך התניה קלאסית של סיגריה אחרי סקס, אז אני מוותר. במיוחד מתבאס אם זה אצלי וחדר השינה מתמלא בעשן שיפריע לי אחר כך לישון. מחזיק את היד ליד החלון ומשקר לעצמי שהעשן לא נכנס לחדר.
לפעמים בא לך עוד סיבוב. אני בדרך כלל בסדר עם זה, אבל תביני שאי אפשר ישר אחרי. אני חייב לנוח ולתת למוג'ו שלי להתאושש, להיטען מחדש, לעשות לו פילינג של חרמנות. תביני, בשבילי לעשות סיבוב נוסף ישר אחרי, זה כמו ללכת למסעדת המבורגרים טובה, להזמין את ההמבורגר הכי גדול בלחמניה, עם חסה, עגבניה ורוטב בצל, כשבצד יש פירמידה ענקית של צ'יפס, לאכול את הכל ולהתפוצץ עד שהבטן כואבת, ואז לראות את המלצרית מביאה לי שוב את אותה מנה. אין סיכוי שאני יכול לאכול ישר שוב. אני חייב לנוח. כל החשק, התיאבון והרעב שהיו לי לפני שאכלתי נעלמו כהוא-זה ברגע ששבעתי.
זה לא אישי, פשוט לא יכול להירדם כשנוגעים בי
אני נהיה פתאום עייף. יאללה, הולכים לישון. אני מסתובב לצד שלי ומארגן את תנוחת השינה המועדפת עלי (על הבטן עם יד אחת מתחת לכרית ואחת מעליה, ליד הראש), כשאת נצמדת אלי ורוצה שנישן חבוקים. אבל כבר הסברתי לך, זה לא אישי, פשוט לא יכול להירדם כשנוגעים בי. אין לי בעיה לחבק אותך קצת לפני ולעשות לך נעים בגב, אבל כשהולכים לישון, עשי אחורה-פנה, מצאי לך את חלקת האלוהים הקטנה שלך ונתראה בבוקר. רק תזכרי לא לנשק אותי צרפתית לפני שציחצחת שיניים.
אני חושב שרוב הבנות לא ישנות ערומות. בדרך כלל הן ילבשו בחזרה את התחתונים הזעירים שהורדו או שתהיה התערבות של איזו חולצת-טי מהארון שגדולה עליהן בכמה מידות. התחתון הקטן הזה הוא מעין שריון פסיכולוגי על אזור החלציים שלהן. כאילו, אוקיי, אני מוגנת, אפשר להיכנס למוד של שינה.
אני לא מפנה לך את הגב. אני פשוט רוצה ל-י-ש-ו-ן!
את מאלה שחייבות מגע בשינה, אז את מניחה עלי רגל אחת, כדי שיהיה מגע בינינו גם בשינה. כלומר, לנצח ביחד בתנומה ובהשכמה. אני בהתחלה לא עושה כלום, אבל בראש כל הזמן חושב שזה מפריע לי ואני לא יכול להירדם כך. איכשהו אני מסתובב ומצליח להשתחרר מכבלי השינה שלך. את מדהימה, באמת. אבל כשאני ישן, גם אם את איתי, בא לי לישון לבד. לא פוצי מוצי, לא כפיות ולא כלום. אני והכרית, ותנוחת העובר שמחזירה אותי לשקט שברחם. לא, אני לא מפנה לך את הגב. אני פשוט רוצה ל-י-ש-ו-ן!
אנחנו לא ישנים טוב בלילה. אני ישן נהדר כשאני לבד. יש בינינו מאבק תמידי על השמיכה. פעם יותר אצלי ופעם יותר אצלך. מידי פעם פוקחים עיניים, מתסכלים זה בזה, מצרפים חיוך מאולץ וחוזרים לישון. מעבירים את הלילה איכשהו. לפעמים אני מצטער שאנחנו לא אצלך ואני יכול להתעופף כשבא לי, לשלב תירוצים אמינים ביותר על הבוקר העסוק והמוקדם שלי ולחזור אל מאורת השינה שלי.
בבוקר, במיטה, אני מלטף אותך משאריות החיבה של ליל אמש. קם, לובש תחתונים והולך לצחצח שיניים. בדרך למטבח אני מציע לך קפה. אני עושה קולות של חייב לעוף ואת מבינה את הרמז ומתארגנת בעצמך.
"יאללה, שיהיה יום טוב", אני אומר בכניסה לבית שלי, כשדרכינו עומדות להתפצל. "גם לך", את משיבה. נשיקת פרידה בשפתיים מבשרת שאני יכול להמשיך בדרכי.
בתום היום אני חוזר למיטה, אבל הלילה אני לבד. כמה שערות שלך שמוטות על הכרית. אני אוסף אותן, מגלגל באצבעות ומשליך לפח. ריח הבושם שלך חדר והתערבב עם ריח השינה של הכרית. איזה כיף לישון לבד הלילה ולהחזיר לעצמי שעות שינה. אני חושב אם אני מתגעגע או לא.
ממש דילמה. אני צריך לישון על זה.
האימייל של האות
לפנייה לכתב/ת 
