אל תחריפו את הקנאה בין הילדים
לפעמים, מרוב שאנחנו רוצים שילדינו לא יקנאו זה בזה ויחיו יחד בשלום ובפרגון הדדי - אנחנו נוקטים דווקא בצעדים שמלבים את האש ומחריפים את הסיכסוך. פרופ' עמוס רולידר רוצה להזכיר לכם מהם הצעדים הללו ולעומת זאת - מה הצעדים הנכונים להרגעת הרוחות
קנאה היא תחושה טבעית, אנושית ולגיטימית וניתן ללמוד עליה כבר בסיפורי המקרא ביחסיהם של קין והבל, יוסף ואחיו, יעקב ועשיו, רחל ולאה.
לקנאה יש היבטים חיוביים לא מעטים. לדוגמא, קנאה בהישגיו של חבר עשויה לעודד את הילד המקנא להשתדל ולהתאמץ יותר בכדי לשפר את הישגיו. קנאה יכולה גם לעודד תחרותיות ולהגביר את המוטיבציה של ילדים ללמוד ולהצטיין ולהיות אחראים ואף לסייע במידה לא מועטה לטיפוח תכונות של עקשנות והתמדה.
לעומת זאת, קנאה יכולה להוביל גם להתפרצותן של התנהגויות ילדים לא נאותות, תופעה מוכרת ושכיחה במשפחות רבות. מי לא מכיר את תופעת הקנאה של האח הבכור בעקבות הולדתו של אחיו הצעיר? תחושות הקנאה המתפרצות עם הגיעו של האח החדש הביתה על ידי צביטה, נשיכה ומשיכה כואבת באברי גופו. במקביל, תופעות של נסיגה להרטבה, מציצה, דיבור תינוקי וקשיי הירדמות ושינה מהם נגמל האח הגדול זה מכבר חוזרות ומעיקות על ההורים.
תחושות קנאה טבעיות, אנושיות ולגיטימיות מתעוררות בעיקר במצבים בהם אחד האחים זוכה למנה גדושה יותר של תשומת לב והכרה מצד ההורים בגין נסיבות מיוחדות. מצבים כגון מסיבת יום ההולדת של האח או האחות, הישג כל שהוא של האח, מחלה של אחד האחים המחייבת את תשומת לב ההורים, סיוע לקראת מבחן מתקרב או הימצאות ילד בעל צרכים מיוחדים הזקוק לתמיכה ותשומת לב מתמדת, יכולים בנקל לעורר תחושות קנאה צורבות אצל האח המתבונן כיצד הוריו נותנים למישהו אחר את אשר הוא חפץ בו יותר מכול.
"תראה איך אחיך מתנהג יפה"
הבעיה כמובן איננה בעצם קיומן של תחושות קנאה טבעיות, אלה בחוסר היכולת של הילד לבטא אותן באופן נאות וראוי. האתגר החינוכי שלנו ההורים הוא ללמד את ילדינו להכיל את תחושות הקנאה ולבטאן באופן מאופק, נאות וללא תוקפנות וביטויי אלימות.
לעיתים, מבלי משים, הורים תורמים ואפילו מלבים את תחושות הקנאה בקרב ילדיהם. הורים המרבים להשתמש במשפטי השוואה בין ילדיהם תורמים לא מעט ומלבים את תחושות הקנאה בין האחים. משפטים כגון "למה אתה לא משתדל כמו אחיך?", "תראי איזה יופי אחותך סידרה את החדר", "למה אתה לא לומד מאחיך" - מעצימים את תחושות התסכול של האח ה"פחות מוצלח" וסוללים את הדרך ליחסים של קנאה ועוינות בין האחים.
הורים הנוקטים עמדה ומצדדים באחד מילדיהם בעת וויכוח או מריבה במקום לאפשר להם לפתור את המחלוקת בינם לבין עצמם תורמים להעצמת תחושות הקנאה בין האחים. הורים רבים, בנסותם למנוע תחושות קנאה בין ילדיהם, קובעים מדיניות של שוויון חינוכי מדומה ללא קשר לגילאי הילדים ולצורכיהם הייחודיים. זהו שוויון שראוי שיישמר בעת חלוקת ירושת ההורים אך לא קודם לכן. מדיניות זו הכוללת לדוגמא שעת שינה, דמי כיס ושעת חזרה מבילוי אחידים לבכור בן ה-14 ולאחיו הצעיר בן ה-11 גם היא מטפחת תחושות קנאה ותסכול אצל הבכור שלעיתים מתורגמות ליחס עוין והתפרצויות זעם כלפי האח וההורים.
ישנם הורים המתפתים להשיב: "אותך" לשאלת אחד מילדיהם "את מי אתם אוהבים יותר?" או לבצע "קנוניה" מאחורי גבם של הילדים על ידי נתינה לאחד האחים ובקשה שיסתיר זאת מאחיו, אלה הן פעולות הנעשות במטרה "למנוע קנאה מיותרת" בין האחים אשר רק מלבות ומעצימות את תחושות הקנאה וסוללות את הדרך ליחסים עכורים בין האחים.
לפניכם מספר מצוות עשה ואל תעשה בחינוך לניהול נכון של מצבי קנאה בין אחים:
עשה
- תנו לילדיכם לנסות לפתור מריבות בעצמם, התערבו עניינית והפסיקו את הריב בהחלטיות ובנחישות כאשר הם לא מצליחים, ללא נקיטת עמדה לטובת אחד מהילדים.
- טוב תעשו אם תכירו בצרכיו הייחודיים של כל אחד מילדיכם.
- עודדו את ילדכם לחלוק את חפציו האישיים על פי רצונו בלבד. זוהי זכותו של הילד לומר" זה שלי".
- הבהירו לילד, אם אפשר עוד לפני ההשקעה הזמנית או המתמשכת באחד הילדים, כי אין מדובר בהעדפה שלכם את הילד "המושקע" אלא בגיל, מצב בריאותי, עיסוק וכו' וכי במצבים אחרים הם היו או יהיו אלה שיזכו או זכו ב"יחס מועדף" ואף בקשו ממנו להשתתף במשימה.
- הקדישו מזמנכם באופן בלעדי לכל אחד מהילדים בנפרד ולו רק למספר דקות ביום, לצד הבילויים המשפחתיים המשותפים. זהו דבר שיפחית באופן ניכר את תחושת החסך שחווים האחים המקנאים.
- שמשו דוגמה וחזקו בחום כל מילת פרגון מצד הילדים ובמיוחד כלפי האחים. הסיכוי כי הם יהיו בוגרים מפרגנים יגדל לאין שיעור אם תקפידו על כך.
- חזקו גם היעדר התנהגויות של תוקפנות במצבים שבהם יש פוטנציאל של קינאה.
- חזקו ביטויים נאותים של קינאה, כמו: "וואו איזה כיף לך. גם אני הייתי רוצה כזה", "איך אני מקנא בך, כל הכבוד לך" .
- תמכו וחזקו תחומי עניין עצמאיים לכל אחד מהילדים במידה וקיימים.
אל תעשה
- לא להדביק לילד תוויות כמו "הוא החכם שלנו", "יש לו שתי ידיים שמאליות", "איזה בכיינית". הדבר גורע מביטחונו בעצמו כמו גם השוואות בין הילדים: "למה הוא יכול ואתה לא?". בכל הזדמנות חזקו, עודדו ופרגנו לכל אחד מהילדים על התנהגויותיו והישגיו היחסיים, ללא השוואה והזכרת שמם של הילדים האחרים.
- אל תיפלו במלכודת הדבש של מענה לשאלת הילד: " את מי את אוהבת יותר? " בתשובה "אותך" אלא: "את כולכם. כולכם ילדים שלי".
- נתתם דבר מה לאחד הילדים? אל תנסו להסתיר זאת מפני האחרים ("אל תספרי לאחיך שנתתי לך"), שהרי כידוע מידע קשה ככל שיהיה מתעכל ביתר קלות כאשר הוא נמסר ללא משוא פנים. וחשוב מכל, אל תפעלו גם בתחום זה מתוך רגשי אשם. אם לדעתכם מגיע לילד, תנו לו, אך לא בגלל שנאלצתם לצאת לעבודה בבוקר ולשוב בערב.
הערה: תודה מיוחדת למיטל אוחיון על הסיוע בכתיבת הטור.
פרופ' עמוס רולידר, אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
