פרידמן, רמון והזמן האבוד
על עסקת השבויים עם חיזבאללה דנו במממשלה במשך שש שעות. על בדיקת "תיק רמון" ישבו השרים "רק" ארבע שעות. רגעים רבים בישיבה נראו מביכים למדי. ואחרי הכל - שר המשפטים בטוח שהפשרה שהשיג מציבה אותו כמנצח
כמעט ארבע שעות ישבה הממשלה על המדוכה, בטרם הפכה את הצעתו של שר המשפטים דניאל פרידמן לפשרה - לפיה מבקר המדינה יחקור את מחדלי המשטרה והפרקליטות בחקירת "פרשת הנשיקה" של חיים רמון. הייתה זאת אחת מישיבות הממשלה הארוכות בקדנציה הנכחית.
הציבור ורבים מהשרים לא מבינים על מה ולמה שרפה ממשלת ישראל כל כך הרבה שעות, במה שנראה כמאבק אישי שהוביל שר שהורשע במעשה מגונה בקצינת צה"ל, בלשכת ראש הממשלה, ערב מלחמת לבנון השנייה.
האין לישראל בעיות כבדות הרבה יותר? מה עם איראן? החיזבאללה? עזה? החמאס? המשא ומתן עם הפלסטינים? המחסור במים? עליית מחירי הדלק? תקציב 2009? עזבו את הכול. עכשיו עוסקים במחדלי הפרקליטות והמשטרה. כך רוצים רמון ופרידמן.
דעתו של סגן ראש הממשלה, אלי ישי מש"ס, הייתה נחרצת: "הבעיה המרכזית הייתה שעם ישראל הבין כי חברי ממשלת ישראל עוסקים בסוגייה פרטית ופרטנית. עם זה היה לי קושי רב", הוא מספר. "בשעה שתיים ושלושים, אמרתי לעמיתי בממשלה שתכף אנו עוברים את הזמן שהקדשנו בשבוע שעבר לעסקת השבויים. אמרתי להם שקל לחשוב מה יחשוב על כך עם ישראל, ומה התדמית שתיווצר לשליחי ציבור".
ישיבות ממשלה שגרתיות נמשכות כשלוש שעות, אולי קצת יותר. מעיון בסדר היום של ישיבות הממשלה בשנה האחרונה עולה שבישיבה שכזאת מועלים בין שישה לשבעה נושאים בממוצע. כלומר, כל נושא מקבל כחצי שעה לדיון והכרעה. אלא שהיום הקציבה הממשלה למלחמתם של רמון ופרידמן בפרקליטות ובמשטרה כמעט ארבע שעות. לשם השוואה, על עסקת השבויים עם חיזבאללה ישב הממשלה כשש שעות.
"למה אולמרט לא מנע את הבושה?"
וכיצד מצדיק ראש הממשלה את ישיבתו היום בישיבה כנוכח-נפקד? אולמרט לא דיבר וגם לא הצביע. הוא גזר על עצמו שתיקה, שלא יאמרו שהוא מתנכל לפרקליטות ולמשטרה החוקרים אותו, או חלילה וחס מחניף להן. אנשיו אף אמרו כי הוא היה צריך את הדיון, שבועיים לפני החקירה הנגדית של מוריס טלנסקי, כמו מסמר בנעל. "למה אם כך לא מנע את הבושה?" תמה שר אחד, "לאולמרט פתרונים".אלא שביזיון גורר ביזיון. בתוך חדר הישיבות שיחררו כמה מהנוכחים את לשונם - והחלו להצליף זה בזה. כך למשל תקף שר המשפטים את היועץ המשפטי לממשלה: "הוא עושה מה שהוא רוצה, הוא חותר תחת הרשות". או למשל דבריה של ממלאת מקום ראש הממשלה, ציפי לבני שאמרה ש"הדיון הזה לא הוסיף כבוד לממשלת ישראל". או האשמות השר דיכטר, שאמר ש"השתתפות רמון המורשע במעשה מגונה בדיון על הפרשה בה הוא מככב - היא ביזיון לממשלה".
ואז הגיע נאום רמון. נשוא הדיון דיבר - למרות הכל. למרות שבתחילת הישיבה ביקש היועץ מזוז שרמון יצא. הוא דיבר למרות שגם ראש הממשלה, ידידו האישי שהחזירו לתפקיד המשנה לראש הממשלה למרות הרשעתו בפלילים, ביקשו שלא לעשות כן. רמון צפצף על הכללים, צפצף על היועץ המשפטי לממשלה, צפצף גם על בקשה מפורשת של ראש הממשלה. הוא את שלו יגיד.
מי יהיה "גיבור היום"?
וכאילו לא די בדיון - העימות הבא הגיע דקות לאחר שזה הסתיים. במוקד עמדה שאלה הרת-גורל: מי יהיה "גיבור היום" שחתום על נוסח הצעת הפשרה שהושגה בסופו של דבר? ארבעה שרים לפחות טוענים בתוקף 'כולה שלי': עמי איילון טוען שהעלה רעיון זה כבר לפני כעשרה ימים בפורום שרי העבודה.
בוז'י הרצוג אומר שדיבר על כך בראיון לרשת ב' ביום שישי בבוקר. אהוד ברק מציג את נוסח הפשרה ששירבט על פתק בזמן הישיבה. ולעומתם - אלי ישי ושרי ש"ס, מוכנים להישבע שבלעדיהם לא הייתה מושגת כל פשרה.
ובתוך כל אלה, שר המשפטים פרידמן בטוח שהפשרה שהשיג מציבה אותו כמנצח. "זה הישג", אומרים אנשיו - ודוחים טענות למפלה. האמת היא שלנוכח ההתנגדות התקיפה להצעתו המקורית של פרידמן - אולי גם פשרה שכזאת נראית לו כניצחון. עדיין נראה כי המילה האחרונה שלו בנושא זה לא נאמרה.
כך נראה כנראה ניצחון פירוס. עוד הישג כזה להתהדר בו - ואבדנו.
לפנייה לכתב/ת 
