שאול או ציפי? קדימה על הגדר
פחות מחודשיים נותרו עד לפריימריז - אבל קדימה נראית מנומנמת, מעולפת מהחום. המועמדים מחכים: לאולמרט, לדליה איציק, להנגבי, בעיקר אחד לשני. בתוך הסבך הזה, לבני ונתניהו עוד עשויים למצוא את עצמם באותו הצד - מול מופז וברק. מבולבלים? גם הם
למרות שלכולם ברור שאהוד אולמרט גמור מבחינה פוליטית וציבורית, ולמרות שראש הממשלה יצטרך הרבה מאוד אומץ ועזות מצח כדי להתמודד על ראשות קדימה, רוב בכירי המפלגה הזו עדיין מחכים. הם מחכים לפרקליטות, הם מחכים להודעה של אולמרט, הם חיכו לטלנסקי, אך בעיקר - הם מחכים זה לזה. לפני שיודיעו במי הם תומכים, הם רוצים לראות, כיאה למנהיגים אמיצים, מה עושים האחרים, לאן נושבת הרוח.
איך שלא מנסים לסובב את זה למען ההגינות והאיזון, המועמדים הרלוונטיים בבחירות האלו הם ציפי לבני ושאול מופז. אולמרט מוכה טלנסקי ונקודות הטיסה מחוץ למשחק, ושני המתמודדים האחרים, מאיר שטרית ואבי דיכטר, מתנהגים כאילו אין בכלל מרוץ. פחות מחודשיים לפני הפריימריז, קדימה נראית מנומנמת למדי, מעולפת מהחום הכבד של חודש יולי. ובכל זאת, דברים קורים: המועמדים מתרוצצים, הבכירים מחכים, ורק אנשי השטח מרוויחים, שוב, מהחיזור אחריהם. מי שפקד מספיק, זוכה לעדנה בימים אלה.
תוקפת
לבני: עבריין צריך לשלם בכסאו
אטילה שומפלבי
בית המשפט דן במעטפות הכסף שהועברו לכאורה לאהוד אולמרט, ושרת החוץ מנצלת את ההזדמנות לתקוף. "על מנהיג להיות חסין בפני פיתויים", אמרה בכנס הנשיא לדמוקרטיה
שתי שאלות עיקריות מטרידות את אנשי קדימה: מי יילך עם מי בפריימריז, ומה יקרה אחרי שייבחר יו"ר חדש למפלגה: תהיה ממשלה חדשה - או שהולכים לבחירות? בשאלת החיבורים והזיווגים, ההערכה היא כי רוב חברי הסיעה ינדדו לכיוונה של לבני. לפי שעה, לבני הוציאה מהארון כמה חברי כנסת ושר אחד: גדעון עזרא, יצחק בן ישראל, שלמה מולה ומגלי והבה. ההערכה היא כי גם יוחנן פלסנר, יואל חסון, עתניאל שנלר, מרינה סולודקין ואחרים יצטרפו בהמשך. רונית תירוש, למשל, נוטה לכיוונו של מופז. מצד שני, היא בדרך החוצה מהכנסת. רוב מי שרוצה להמשיך לכהן גם בכנסת הבאה, נוטה לכיוונה של לבני, מאמין שהיא תוכל להביא לקדימה יותר מנדטים ממופז.
השאלה היא מה יעשו השרים הבולטים. בינתיים הם שותקים. אחד מהם הודה השבוע כי הוא מחכה לראות מה יעשו חבריו. אחר ציין כי הוא מחכה לראות מה יעשה אולמרט. בינתיים, הספקולציות מתרוצצות. רוני בר-און, אומרים המהמרים, כבר עבר את חצי הדרך - ללבני. לאחרונה הוא קצת נעלם, ירד למחתרת, נמנע מלהתראיין כדי שלא יצטרך להגן על אולמרט. השמועות מדברות על מתיחות בין השניים, שנוצרה לאחר שבר-און הבהיר בראיון לסבר פלוצקר כי היה מתפטר אילו ריחפו מעליו העננות שמרחפות מעל ראש הממשלה. אבל גם ללא המתיחות, שר האוצר הוא חיה פוליטית עם חוש ריח מפותח לרצונות הציבור. הוא תמיד ידע להתחבר לעמדות הכוח. בליכוד התייצב לצדו של שרון כשהבין כי הציבור תומך בו, ואחר-כך, כששרון נרדם - היה ראשון להתייצב מאחורי אולמרט.
ומה יעשה חיים רמון? אם לא יפרוש מהפוליטיקה, כפי שהוא מאיים זה זמן רב, הוא יצטרך לבחור. עם לבני יהיה לו יותר קשה להתמודד. רמון הוא פוליטיקאי, קומבינטור-על. לבני לא יודעת איך לאכול את זה, מתרחקת מהסגנון הזה. מופז, מצד שני, זקוק למישהו כמו רמון לצדו, מישהו שינהל לו את האופרציה הפוליטית, מישהו שיסגור את הדילים מול ש"ס, העבודה וכולם. הוא יאפשר לרמון חופש פעולה, יאפשר לו לסגור את מה שצריך לסגור בחדרי חדרים. ואם בר-און יילך עם לבני, לא מן הנמנע שרמון ינחת אצל מופז, במיוחד לנוכח הסלידה הגדולה של אולמרט, חברו של רמון, מלבני.
על-פי צחי יישק דבר
שניים נוספים שישפיעו על הלך הרוחות בקדימה הם צחי הנגבי ודליה איציק. הנגבי, ששמר על פרופיל נמוך במפלגה בשנתה הראשונה, חזר להיות גורו של רבים מאנשי השטח. קור הרוח, ההגינות, ההצלחות שנחל כשתיווך בכמה משברים והחושים הפוליטיים המחודדים שלו העלו את קרנו. פעילי שטח רבים, בעיקר כאלה שהגיעו מהליכוד, מחכים למוצא פיו. בשבילם - על פי צחי יישק דבר, פשוטו כמשמעו. "מה שצחי יגיד, זה מה שנעשה", הסביר הרצל טובלי, אחד מאנשי השטח הבולטים בקדימה, שהגיע למפלגה מהליכוד. הנגבי עצמו אומר שהאחריות כבדה עליו, אז הוא דוחה את הקץ.
יו"ר הכנסת, מצידה, נמצאת בעמדת המתנה. בשיחות סגורות היא אומרת שהיא מחכה לאולמרט. כשהוא ילך, היא תצטרך להכריע. על הגדר היא כנראה לא תשב. אבל ההתלבטות קשה. כל מי שיושב בלשכתה שומע עד כמה קשה לה הדילמה. שאול או ציפי, ציפי או שאול. השניים, אגב, מחזרים אחריה במרץ. השבוע היא נפגשה עם מופז לשיחה ארוכה. קודם לכן עם לבני. שני המועמדים רוצים לראות אותה, האשה הפופולרית בישראל אחרי לבני, מתייצבת לצידם. רמז לעמדותיה יהיה אפשר לקבל מהתנהלותו של רמון. השניים הולכים יד ביד כבר הרבה שנים, עברו יחד מהעבודה לקדימה. לרמון השפעה גדולה על איציק, וייתכן שהלחץ שלו יכריע בסופו של דבר.
השאלה השנייה שמטרידה את אנשי קדימה היא הרכבת הממשלה אחרי הפריימריז. מופז כבר רמז שהוא מוכן לפשרות, ששום דבר לא בוער לו, שהוא מעוניין להקים ממשלה. הוא לא רוצה לפספס את ההזדמנות לשבת על כס ראש הממשלה. בליכוד אמרו השבוע שהוא שלח שליחים לבדוק את האפשרות לממשלה רחבה, עם הליכוד. מקורביו של מופז אישרו את קיום השיחות, אך לא נתנו להן חשיבות. יממה לאחר מכן, לבני הודיעה שהיא מעוניינת בממשלת אחדות. ההודעה הזו היא מסר לש"ס: אם תלחצו יותר מדי בעניין הקצבאות, נחליף אתכם בליכוד.
תסריט שמתרוצץ במערכת הפוליטית מדבר גם על אפשרות של שבירת כלים מצד לבני. אם תראה שהמשא-ומתן הקואליציוני שוחק אותה, תפעל לקיום בחירות כלליות. המומנטום יהיה חזק, הסקרים יתנו לה הרבה מנדטים, אז למה לבזבז זמן? בעניין הזה, נוצר מצב שנתניהו ולבני הפופולריים בציבור יכולים למצוא עצמם באותו הצד - של דורשי הבחירות - ואילו מופז ואהודברק, החלשים יותר, בצד השני, של מי שמעוניין למשוך זמן ולהרכיב ממשלה. "אני רוצה לראות אדם שיודע שהוא יכול לשבת שנה או שנתיים על כס ראש הממשלה, והוא יבחר ללכת לבחירות", אמר השבוע בכיר במערכת הפוליטית. "בחירות כלליות אתה תמיד יודע איך אתה נכנס אליהן, אבל אף פעם לא יודע איך תצא".
ולמרכז הזה אין מלך
לפני כשבועיים הסתיימו הבחירות למוסדות מפלגת העבודה, בהן הוועידה והמרכז. בניתוח גס שנערך בימים האחרונים, מתבררת התמונה הבאה: אין מלך בלעדי למרכז. אין עוד פואד ששולט. במרכז החדש, למחנה ברק-פואד-שמחון-כבל-הרצוג-פינס יש רוב משמעותי, של קרוב לשבעים אחוז מתוך כאלפיים חברים שצפויים להרכיב את המוסד ההיסטורי הזה. וזה עוד בלי החלוקה של ועדת הצירופים, שתכניס עוד כ-600 איש מפה ומשם: ראשי ערים, מזכ"לים לשעבר, חברי מועצות ערים, ח"כים לשעבר ופעילים מרחבי הארץ, שיחולקו בין חברי-הכנסת המכהנים. שלום שמחון הוא יו"ר ועדת הצירופים.
עמיר פרץ ואנשיו טוענים שהצליחו להכניס למרכז 250-200 חברים. עמי אילון מדבר על כ-200. מי שראה את השמות, אומר שהמספרים קטנים הרבה יותר. "מחנה ברק שולט", אומר גורם בעבודה. "נכון שעמיר פרץ לא התרסק, אבל אין לו השפעה אמיתית, גם אם הוא הולך עם אילון, מרציאנו וראלב מג'אדלה".
אם בעבודה היו היום שני מחנות, כמו בימים המפוארים של רבין ופרס, פרץ יכול היה להיות לשון מאזניים. אבל אין כאלה מחנות היום. ברק שולט שליטה מלאה במפלגה, ואין עוררין על מנהיגותו. אף אחד לא מתייצב מולו. "כל עוד אהוד ברק מנהל את העניינים - הכל בסדר", אומר גורם במפלגה. "אם ברק לא יהיה, אז למרכז הזה אין מוקד כוח מרכזי". המשמעות: כל מהלך פוליטי שייעשה במרכז או בוועידה, ילווה בדילים אינסופיים, בסחר מכר בין קבוצות קטנות.
לפנייה לכתב/ת 
חיזור גורלי: לבני ומופז
צילום: גיל יוחנן
החבר סולד ממנה: רמון ואולמרט
צילום: רויטרס
מחכה לאולמרט: איציק
צילום: אלכס קולומויסקי
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
מה שיגיד: הנגבי
צילום: ירון ברנר
מומלצים
