פוסקים, מה אתם מבינים בהנקה

אני מודה ומתוודה - לא רב אני ולא בת רב (לא אמרתי שום דבר לגבי נכדה...) והשכלתי גם רחוקה מלהכשיר אותי להבנה בעניינים רפואיים. אבל בשאלת הפטור לנשים מניקות ו"מעוברות" (מילה שאני אוהבת במיוחד) יש לי, בכל הצניעות והענווה, יתרון אחד על פני כל הרבנים שפוסקים בתחום - לעומתם, יש לי ניסיון ממש ממש רציני בתום ההיריון וההנקה. ויתירה מזאת, כמי שבשבע השנים האחרונות היתה "מעוברת" ו/או "מיניקה" בלפחות ט' באב או יום כיפור כמעט מדי שנה, הרי שאני רואה את עצמי לא רק מנוסה אלא ממש מומחית בתחום.

ולכן פסק ההלכה של הרב שרלו מאוד מקומם בעיני. ודווקא מאוד חשוב לי להדגיש - לא שהוא צריך את המחמאות שלי, אבל הרב שרלו הוא אחד הרבנים (המעטים) האמיצים ביותר, אשר מבקש להתמודד באופן חזיתי ומעורר הערכה עם סוגיות מורכבות אשר משחרות לפתחה של החברה שלנו, מבלי לנקוט בקו מקצין ומתרפס בפני החרדים, תוך שמירה על נאמנות לדרכו. אני מלאת הערכה כלפיו, והלוואי וירבו כמותו בציבור שלנו. אני גם חושבת שאני מבינה את המוטיבציה שבבסיס הפסק האחרון הזה, כי אין להעניק פטור קטגורי לנשים בהריון או מניקות מלצום בט' באב. אני מניחה שזה נובע דווקא מכבוד לנשים, מתוך תפיסה שמבקשת להדגיש כי רק בגלל שהיא בהריון או מניקה, אין זה אומר שהאישה חלשה יותר או צריכה "להפסיד" מצווה. אבל על כגון דא כבר אמר הכוזרי "כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים".

כי המדובר בעוד מקרה קלאסי שבו הממסד ההלכתי הגברי מדבר בשמן של נשים, מבלי לשמוע כלל את קולן, ועוד בתחום בו קולן של הנשים הוא היחיד שרלבנטי לנושא. כמו באותו דיון מוזר בגמרא בו כמה אמוראים גברים דנים ומתארים את מהות ההרגשה הפיסית שמרגישה אישה בדיוק ברגע תחילת הווסת (מה מוזר, הזוי ממש), גם כאן מדברים הגברים על משהו שפשוט אין להם מושג בו. מקסימום במקרה הספציפי אפשר לעשות טובה ולשאול את המעוברת הקונקרטית, אבל כעיקרון - החוויה שלנו כמי שנושאות את ההיריון ומניקות את הוולד וצריכות לצום - החוויה הזו והקול הזה פשוט לא קיימים ברמת הקביעה הנורמטיבית. אם זו לא הדרה, איני יודעת הדרה מהי.

אז בואו ונשמע את הקול הנשי בסוגיה זו. אמירה כי "יש להיערך יותר נכון ולהישמע להוראות הרופאים... אבל אם יש סיכון להריון או להפסקת ההנקה - לא צמות" היא סתמית לגמרי, על כל שלושת חלקיה.

הצום ואני

ראשית, גם אם נשתה את כל מי המוביל הארצי בימים שלפני הצום, זה ישפיע רק על מספר הפעמים שנרוץ לשירותים. בכל מקרה, צום של 24 שעות, באמצע הקיץ, תוך כדי הנקה הוא משימה קשה מנשוא, מלחיצה ומדאיגה, שפעמים רבות מסתיימת בפגיעה אנושה בהמשך היכולת להניק. ככל שנוקף היום, כל הנקה כמו שואבת את כוחותייך האחרונים ויש תחושה אמיתית ומבוססת שלא רק הכמות נפגעת אלא גם האיכות. סוף הצום מוצא אותך ממוטטת, מעין סמרטוט סחוט - פיסית ונפשית. אני אישית נאלצתי לעבור תהליך של שיקום באמצעות תוספי מזון כאלה ואחרים, ובדיעבד אני יודעת שהיום הזה היה תחילת הסוף של ההנקה. אז אין ממש מה להיערך יותר "נכון".

שנית, כל רופא שאי פעם שאלתי מה לעשות אמר לי חד משמעית - לא לצום, כך שההמלצה "להישמע להוראות הרופאים" לא ממש עוזרת כאן. ושלישית, אין כל דרך לדעת אם אכן נגרם נזק להריון או להנקה בעקבות הצום, אלא לאחר מעשה. וזה, כידוע, כבר הרבה יותר מידי מאוחר.

אז בבקשה, אם יש רצון, מבורך כשלעצמו, לעשות "תיקון" לפטור ההיסטורי והגורף שהושת עלינו ממצוות עשה שהזמן גרמן, לא זה המקום. כי נכון, אולי יש עוד כמה ג'אדות שיולדות, מניקות, מכבסות ועושת כלים הכל בעת ובעונה אחת ב-39 מעלות בצל, כל זה תוך כדי צום וקריאת קינות על החורבן, אבל מניסיון - רובנו לא כאלה. אז במקום לקבוע כלל על פי היוצא מן הכלל, נא להטות אוזן: זה הקול שלנו. אל תגידו שלא שמעתם.