גם פרס כבר מכיר בגדולת היוזמה הפרטית
מעורבות ממשלתית מתבטאת תמיד בניסיון לממש מטרות פוליטיות ואלה מכשילות לרוב פיתוח כלכלי. נראה כי פרס מבין זאת כעת
הודעתו של יצחק תשובה שבדעתו לפתח את אזור הערבה גם אם פרויקט הענק של חפירת תעלת הימים שהיה אמור לעמוד במרכז תוכנית הפיתוח לאזור יתעכב או יבוטל, מלמדת שהפרויקט נתקל בקשיים כבר מראשיתו.
הפרויקט הושק לא מכבר בכנס "המחר" המרשים לכבוד שנת ה-60 למדינה, בו הושקו עוד כמה מיזמי ענק שידרשו משאבים מרובים. הם ישפיעו על התפתחותה של כלכלת ישראל ועל עתידה, ולפיכך הם ראויים לדיון ציבורי.
ימים יגידו אם ניתן יהיה לבצע את המיזמים האלה, לא רק מפני גודלם ומורכבותם, אלא מפני שביצועם תלוי בשיתוף פעולה של הממשלה והסקטור הציבורי עם מלכרי"ם ועם גופים עסקיים, שיתוף שבעבר לא הוכיח את יעילותו.
על יכולת הביצוע העלובה של ממשלות בעולם כולו ובישראל בפרט ידוע הרבה. למעלה מ-75% מהחלטות הממשלה בישראל לא מבוצעות; יש שיוסיפו "תודה לאל", כי אלה המבוצעות לוקות בחוסר הצלחה והרבה פעמים מסתיימות בקטסטרופה. די לזכור מה קרה לכל תוכניות הפיתוח לנגב, לגליל, לערי הפיתוח ולירושלים, שהושקעו בהן מיליארדים רבים לשווא, כדי להבין שפיתוח ממשלתי מעצים לרוב רק ביורוקרטיות, בזבוזים ושחיתות. מעורבות ממשלתית מתבטאת תמיד בניסיון לממש מטרות פוליטיות ואלה מכשילות לרוב פיתוח כלכלי.
לא במקרה נכשלו כל תוכניות החומש למיניהן לא רק במדינות קומוניסטיות וסוציאליסטיות אלא גם בכלכלות "מעורבות" כמו בישראל. גם תוכניות שונות של מדינת הרווחה לחיסול העוני שעלותן מאות מיליארדים, רק הגדילו, כך טוענים חסידי הרווחה, את העוני והפערים. הן העבירו משאבים מגופים תחרותיים מוטי צמיחה למונופולים ציבוריים החונקים את הצמיחה. זאת בשעה שרק צמיחה כלכלית יכולה לספק משאבים המסוגלים להעלות את רמת החיים ולאפשר לנו לטפל ביעילות בבעיות חברתיות כמו העוני.
דווקא פרס, ששנים רבות דגל במעורבות מאסיבית של הממשלה ב"מיזמי פיתוח" שונים, מזמר לאחרונה, במועד מאוחר מאוד למדינת ישראל, שיר חדש ומרתק. דווקא האיש שהפעיל מערכות ציבוריות ותקציבי ענק כדי להגשים את חזון פיתוח הנגב והגליל וכו', ולא נחל הצלחה (במקרה אחד, של פיתוח האטום הוא הצליח, אם כי המחיר כנראה היה גבוה מאוד), החל מדבר לאחרונה בשבח היוזמה הפרטית כמכשיר לפיתוח ואפילו כסוללת דרך לשלום.
בתי מלון ופארקים תעשייתיים, מסביר פרס, יביאו לביטחון באזורי גבול מתוחים יותר מגדרות ואוגדות חמושות. הוא שכח כנראה שבעתיד הנראה לעין מיזמים כלכליים כאלה יהיו זקוקים להגנה צבאית מאסיבית, אחרת הם יוחרבו על ידי שכנים שאינם מודעים כמוהו לקשר הברוך בין שגשוג כלכלי לשלום.
פרס אף ציין שסחר בינלאומי וגלובליזציה מביאים יותר שלום ושגשוג מכל המאמצים של המדינות וממשלותיהן. זהו שינוי אדיר ומבורך בתפישתו של מי שעד לאחרונה תקף את "הקפיטליזם החזירי".
מרשים עוד יותר שפרס לא הסתפק בדיבורים בשבח היוזמה הפרטית, אלא אף בחר להפקיד על ביצוע מיזם תעלת הימים שלו את הבולט שביזמים הישראלים – יצחק תשובה, הידוע בתעוזתו וביכולת הביצוע שלו. אם יש אדם המסוגל לפלס דרך בתוך הסבך הביורוקרטי העלול להכשיל את מיזם התעלה, תשובה הוא האיש.
אך גם עם תשובה המוכשר בראש עדיין יש ספק אם מיזם הדורש שיתוף פעולה כה אמיץ בין ממשלות והסקטור הציבורי לבין יוזמה פרטית יכול להצליח בלי עיכובים והוצאות מיותרים. שיתוף פעולה בין השניים כמוהו כערבוב מים בשמן. אין זה פשוט ליצור שיתוף פעולה פורה בין יזם המבין את הסיכויים הכלכליים של יוזמת ענק כזו (ותשובה מבין זאת היטב), יזם היודע להעריך גם את הסיכונים הכרוכים בה ולהתמודד אתם, איש בעל גמישות המסוגל לטפל בהתפתחויות בלתי צפויות המתרחשות בכל מיזם בסדר גודל כזה - לבין ביורוקרטיות ממשלתיות שסדר יומן הוא פוליטי ולא כלכלי, ביורוקרטיות נוקשות מטבען החרדות מפני סיכון וגמישות.
אפשר רק להתפלל שחזון המחר של פרס לא יידחה למחרתיים.
דניאל דורון, מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי
לפנייה לכתב/ת 
